הנושאים החמים
רציתי כבר הרבה זמן לכתוב על צביעת האוטובוסים בארץ שאינם של דן (עליהם כתבתי במאמר הזה) ובשביל זה -צריך לכתוב גם על ההיסטוריה של החברות החדשות, אלה שזכו במכרזי הפעלה ולא היו כאן עוד מלפני קום המדינה. אני אתחיל משנות הנונ"ים, הלא הן 1990 ואילך. מתישהו אז (תשנ"ז- 1997, ככל הנראה), ביתר עלית הייתה העיר הראשונה שלא קיבלה שירות מהחברות שהיו איתנו מלפני קום המדינה - שהן אגד (שהיא איחוד של דרום יהודה, שחר, המקשר וכו'), דן, תחבורה ציבורית באר שבע, והחברות הערביות של נצרת ומזרח ירושלים.
תחת מעטה חצי-חשאי (מחשש שאגד, ההסתדרות וכו' ישביתו את המדינה) באזור שנת תשנ"ז (1997) נכנסה חברת "ביתר תור" להפעלת קווי התחבורה הציבורית בביתר עלית, שהייתה אז עיירה קטנה וחדשה מהניילונים, בין בית שמש לגוש עציון. אגב, ביתר החלה כמאחז קטן של בוגרי "מכון מאיר" מירושלים, שבאו לגור בנקודה חדשה בגוש עציון.
בשנים הללו, לוגו אגד ולוגו דן נראו ככה: מילה בעברית, עם הטיה מסוימת (באותיות או בכל המילה) וגלגל.
לוגו אגד ודן, סוף שנות הנו"נים(1990+): אדום שמסמל מהירות, גלגל שמסמן מהירות - ונטייה - שמסמנת... מהירות.
למה החליטו להעביר קווים מאגד? ככל הנראה, זה החל עם עליית הליכוד לשלטון, ב-1977, וזאת בעצת יועצים כלכליים.
מדוע? מי שאי אפשר בלעדיו, אי אפשר איתו.
לממשלה לא היו חלופות להסעת הציבור מלבד אגד, ולאגד לא היו חלופות לממשלה על מנת שתממן את עלויות התחבורה הציבורית (כמעט בכל העולם התחבורה הציבורית מסובסדת, וסיבות רבות לכך). כך נוצר מצב שבו שני הגורמים לא מתאמצים לפתור את הבעיות.
המצב של "דן", תחבורה ציבורית באר שבע (חברה בבעלות העירייה שהפעילה את התחבורה בבאר שבע) ו-2 החברות הנצרתיות היה זהה. הן המפעילות הוותיקות.
היה יתרון לגודל - שכן אוטובוס שנסע מחיפה לתל אביב היה יכול להמשיך לראשון לציון ומשם לפתח תקווה, בני ברק ונתניה - מה שהיום פחות יכול לקרות כי יש שם חברות אחרות. גם ל"דן" היה את היתרונות שלה בגוש דן, שכן רוב הצי של דן היה צי עירוני.
אגד גם קנתה בחלק מהזמנים בדרך כלל בעיקר דגם אחד, מה שפישט מאוד את התחזוקה שלו.
חשוב לומר: העברת הקווים לחברות החדשות - קווים, סופרבוס, אגד תעבורה, תנופה, וכו' וכו' אינה הפרטה, אלא העברת הזיכיון/רישיון להפעלת שירות התחבורה הציבורית והסבסוד שלו מחברה אחת לחברה אחרת. זאת לא הפרטה אלא מיקור חוץ - הממשלה היא זו שקובעת את הזמנים, השכר לנהגים, תחנות וכמעט כל דבר שתעלו על הדעת (כולל - סוג הסבון במסופי התחבורה הציבורית!).
כלומר: הממשלה שוכרת חברות פרטיות לבצע שירות בעבורה. כמו כן, גם אגד ודן היו והן עדיין חברות פרטיות, השייכות לבעלי המניות שלהן (לפני כן - לחברים בקואפורטיב, שהוא כמו חברה רק שלכל חבר יש כמות מניות זהה לשאר חבריו).
אז מה היה לנו בשנות הנונ"ים, טרם המכרזים? אגד באדום וסגול (החל מתשנ"ד -1994 לערך), שהחלה להתקדם לעבר הירוק לקראת תש"ס (2000), כיוון שהלכו אליו בהמשך גם חברות אחרות.
צביעת "אגד" העירונית, תחילת שנות הנונ"ים (1990). הקווים המלוכסנים-לפעמים אמורים להראות "מהירות". צילום ממוזיאון אגד: אברהם שטרן | צילום הסגול:
WilenHobby, חנות בתל אביב שמוכרת דגמי אוטובוסים ישראלים.
החברה הראשונה שפעלה הינה חברת ביתר תור. היא היתה שייכת להורן את ליבוביץ', חברה וותיקה מעפולה, והיא הפעילה מספר נסיעות ביום (לפי "תקן שירות" שהיה ראוי לעיירה אז). בית"ר עלית גדלה מהר. בכתב אישום שמצאתי באינטרנט ב-2001 החברה הפעילה 48 נסיעות ביום, ב-2005, בטרם הסתלקה, מדובר היה במעל 250 (!) נסיעות ביום חול. גידול מרשים ביותר בחמש שנים - פי חמישה.
אז על הצביעה של ביתר תור לא צריך לדבר -היו אוטובוס ממוגני ירי לבנים עם כיתוב בגופן כלשהו "ביתר תור" וזהו. לא הצלחתי להשיג תמונה עם זכויות יוצרים, אז תצטרכו לדמיין או לגגל בעצמכם.
הורן את ליבוביץ', הבעלים של "ביתר תור". הפעילה גם את התחבורה הציבורית באלעד. צביעה מקושקשת יחסית, שהגיעה מתחום התיירות | צילום: דרור רגב (מימין) ובני סיטבון (משמאל)
"עילית" הייתה בבעלות קווים והורן את ליבוביץ' (היום - נבלעה בקווים), הצביעה אמורה לשקף את שתיהן. צילום: אברהם שטרן.
יחד עם ביתר עלית, נבנו עוד מספר ערים גדולות בישראל, שאף הם שורתו בידי אגד באופן מוגבל - אלעד, מודיעין, ומודיעין עלית, וגם בהן התחבורה הציבורית עברה לחברות אחרות מלבד אגד ודן.
כרגיל בישראל, ההתחלה של השינוי לא הייתה באמת התחלה של שינוי. אחרי ביתר תור (והורן את ליבוביץ' באלעד), נכנסה לפעילות נתיב אקספרס, שהייתה חברת בת של עפיפי מנצרת - אף הוא מהחברות הוותיקות בארץ, שפעלה בנצרת עשרות שנים. היא החליפה את אגד בתחילה נתניה-חדרה, ובהמשך - בנהריה-צפת.
בואו נדבר שניה על הצביעה של נתיב אקספרס.
הצביעה של חברת האם, עפיפי באותה תקופה: שני חיצים לא ברורים לצד אחד, קווים ירוקים (לפני!)הירוק של אגד.
צילום: מוראד בסול
לרגל המכרז החדש, נתיב אקספרס בחרו את הצבע הכתום יחד עם פס אפור (סופרבוס אגב גם בחרו באפור עם עוד צבע).
הסמל עצמו -הישן - הוא עם סוג של ברק (שגם בא לבטא מהירות, במכרז הראשון בחדרה-נתניה) ובהמשך -הלוגו העגול (מכרז נתניה, תשס"ט לערך)
נתיב אקספרס, רוח התקופה: קווים אלכסוניים בכתום, שילוב עברית-אנגלית בשם החברה ("נתיב" ו"אקספרס"), וגרדיאנט מזעזע בלוגו. צילום הימני: אברהם שטרן.
הייתה גם צביעה יותר סבירה (משמאל) ששרדה עד היום. צילום שמאלי: אברהם שטרן.
גולדן דראגון עם מעלון (נגיש לנכים) של נתיב אקספרס, השנה. צילום: אלדר אלדדי.
צביעת נתיב אקספרס בית שמש: כתום ואפור, מבודלת משאר הצביעות של "נתיב", אך עם קשר לצביעה הכללית של עפיפי (ראו תמונה בהמשך) צילום: אריאל סטון
נצרת: כמו נתיב בית שמש, אבל בירוק. חברה אחרת של קבוצת עפיפי - שירותי אוטובוסים מאוחדים.
אבל אפשר לדבר על הצביעה של סופרבוס:
סופרבוס הגיעה לתחבורה הציבורית בטעות. הם התחילו לייבא בייבוא מקביל אוטובוסים לתיירות, ובמשבר הכלכלי הם נפגעו - אף אחד לא רצה לקנות את האוטובוסים. אז הם התמודדו למכרז תחבורה ציבורית באשכול חשמונאים (כמדומני, שנפרד היה אז ממודיעין)
מרצדס-ואן הול, סופרבוס מודיעין עלית | צילום: אברהם שטרן
מרגלית, הפעילה את התחבורה הציבורית במודיעין. צילום: לא ידוע. ירוק ואפור, כמו סופרבוס רק בגוון אחר | צילום: טוראג', מפורום תחבורה ציבורית בתפוז
כאן אפשר לראות שני צבעים - ירוק-כחול ואפור. שילוב של חצי חצי היה מקובל אז בדן ובבאר שבע.
דן, שנות הנו"נים: ירוק צהוב לבן, וצביעת חצי-חצי. האם זה ההשראה לצביעה של סופרבוס? הלוגו בצהוב לא בולט (מ.א.ן EL262) | צילום: אברהם שטרן
אגד תעבורה, צביעת חצי חצי ירוק וירוק זרחני של תעבורה. צילום: אברהם שטרן
עוד חברה שאהבה את ה"חצי חצי" היא אגד תעבורה, שהפעילה במקביל למטרופולין את הקווים בין באר שבע לתל אביב. שילוב הצביעה שלה היה הירוק של אגד, והירוק הזרחני של תעבורה, חברת המשאיות ויבואנית DAF. אגד תעבורה נמכרה לאלקטרה אפיקים לא מזמן, ועל כך נכתוב בהמשך.
אחרי סופרבוס, אני רוצה לדבר על הצביעה שהכי חבל לי שהיא נעלמה - הצביעה הישנה של קווים. לאחר שיצאו קצת קווים מאגד, הממשלה החליטה להוציא קווים גם מ"דן" (בחברות הנצרתיות אגב, הממשלה לא נגעה עדיין - זה יקרה בהמשך השנה הזו או הבאה). אז היא הוציאה למכרז את קווי בקעת אונו (קריית אונו, גני תקווה וכו') ואחר כך את התחבורה הפנימית בפתח תקווה וראש העין, ואשכול השומרון (אריאל, עמנואל וכו'). קווי פתח תקווה ובקעת אונו עברו לחברת "קווים", בתכלת-טורקיז מהמם, לוגו עם שני ווים לא באותו עובי, אבל בפירוש- נראה שמישהו השקיע.
גם המדבקה הצבעונית הוסיפה לדעתי עניין, וזו הצביעה שאני הכי מצטער שנעלמה מהכבישים.
מיניבוס ספרינטר של קווים בפתח תקווה | צילום: אברהם שטרן
עירוני של קווים (יד שניה מאגד) בצביעה הישנה | צילום: דרור רגב
מיתוג "קווים", תשס"ו: הרבה צבעים, הרוב בתכלת | צילום: אברהם שטרן
חברת "מטרודן", בבעלות מטרופולין ו"דן" שפעלה בבאר שבע:
חברת התחבורה העירונית באר שבע. אוטובוס שעלה לכביש רק עם התחלת הפעילות במטרודן. אולי מפה ההשראה לצביעה התכלת של קווים צילום: ערן אייל
מטרודן באר שבע, שותפות בין מטרופולין ודן - עיגול גדול דו צבעי וצבע צהוב, שמותאם לאקלים הישראלי בנגב. המבע הוחלף לאפור אחרי תקופה, כדי להידמות לאוטובוסים של מטרופולין.
למה הצביעה נעלמה? אז פה ניזכר בחברה אחרת, הלא היא קונקס.
גם קווי אשדוד וטבריה יצאו למכרז, וזכתה בהם חברה גלובלית - הלא היא "קונקס", ככל הנראה החברה הבינלאומית היחידה שהפעילה תחבורה ציבורית בישראל. קונקס הפעילה אוטובוסים לבנים עם מדבקה גדולה.
צילום: אורי ברץ
אוטובוס ארוך-פרברי בניסוי בביתר עלית. צלם לא ידוע, צביעה של קונקס שלא היתה בשימוש בארץ.
כעבור כמה שנים, ב-2009, קונקס שינתה את השם לואוליה, ואז היא חזרה על העיגול האדום של אגד - מידוענו. מאז, ואוליה הספיקה להפסיק להפעיל תחבורה ציבורית (לא רק בארץ) ולעבור לטיפול בפסולת.
בזמן הזה, דן ואגד הורידו את הגלגל סופית מהלוגו שלהם. אגד ללוגו הא' המוכר כיום, ודן נשארה עם אותו לוגו - אבל בלי הגלגל, ובגדול.
מאז, כל החברות התחבורה הציבורית בארץ (בערך) אימצו את העניין: לוגו ענק עם עיגול בתוכו, וצבע לבן או אפור לאוטו. רוצים לראות?
בבקשה. הראשונה לאמץ את העיגול הגדול (עם חץ באמצע) הייתה אפיקים, כשהחלה את הפעילות במכרז השומרון. זה קרה לא הרבה אחרי שינוי המיתוג של ואוליה. בבעלות סלע נדל"ן ואמנון מסילות.
אפיקים שומרון | צילום: אברהם שטרן
אחריה, הצטרפה קווים.
גולדן דראגון מוגז של "קווים" והייגר חשמלי של אפיקים. האם בתחנה נוכל להבדיל ביניהם? מרחוק? בגשם? גם פה - כחול וירוק ועיגול גדול.
צילום: יח"צ גולדן ואריאל סטון
ואחריהן, גם סופרבוס
שני עיגולים גדולים על רקע אפור. מפרקית "סולאריס" של סופרבוס בבית שמש | צילום: אריאל סטון
מטרופולין, לפני העיגול: מדבקה בשלושה צבעים והלוגו.
ומטרופולין אחרי שכל מה שנדרש ממנה זה להגדיל במעט את הלוגו ככה שייקטע בחלונות:
מטרופולין. גם צורה קצת עגולה בגדול ואפור ו...זהו.
קשה לדעת מי זה מי. נמל אילת, תשפ"א. אוטובוסי גולדן דראגון. קשה לזהות איזה אוטובוס הולך לסופרבוס, לקווים, לאפיקים, לגלים או למטרופולין -הצביעות כמעט דומות, למעט גוון האפור. | צילום: יצחק למפרט
למה זה קורה?
אז שאלתי חבר שעובד באחת המפעילות הקטנות יותר, והסיבה היא פשוטה. לצבוע אוטובוס זה יקר, ולכן עדיף להחזיק לבן (שיש להמון חברות) או אפור, עם מדבקה גדולה ו...זהו.
למה? אני אעביר את רוח הדברים, מהזיכרון: אני בכלל לא מבין למה אני צריך לשים לוגו על האוטובוס. הרי אם ארצה לתת שירות יותר טוב זה יעלה לי יותר כסף, והמדינה לא משלמת לי על זה. גם לתת שירות יותר גרוע אני לא יכול. אז למה בכלל צריך לוגו על האוטובוס? אני צריך שיהיה לי הכי זול לתקן, ומה שהכי זול לתקן זה אפור או לבן עם מדבקה.
דוגמא לכך, אפשר לראות בחברת אקסטרה, שהחלה להפעיל את התחבורה הציבורית בנתניה ובשכונות מסוימות בירושלים. בנתניה, לפני שהיה להם ניסיון עם הפעלת אוטובוסים, הם החליטו על צביעה מלאה, דו צבעית:
גולדן דראגון עירוני של "אקסטרה", נתניה. כחול וכתום. | צילום: גולדן דראגון סוכניות אוטובוסים, יח"צ
ואחרי שהיה להם ניסיון - בעיקר לבן, קצת מדבקות וקדימה בצבע אחר:
הייגרים של חברת אקסטרה בחניון שדה התעופה עטרות, ירושלים: רוב האוטובוס לבן, שני צבעים (תכלת וכתום). חוסך בתפעול
לבן עם צורה גדולה על בסיס עיגול: מידיבוס איסוזו נובו חדש מהניילונים, תנופה באשכול השומרון. צילום: יצחק למפרט
אז פעם הבאה שתעלו על אוטובוס אפור (או לבן, או קצת בז') עם מדבקה גדולה ועגולה- תדעו שזה בגלל שלאף מפעילה אין תמריץ להיות שונה מהשנייה. זה לא שיש לכם בחירה אצל מי לנסוע.
אגב, מפעילות שיש להם מוסכים עצמאיים (אגד הירוקה, דן הכחולה ועפיפי - שמרשה לעצמו קצת יותר להיות מגוון עם לא מעט כתום) - יותר "מתפרעים" בצביעה לעומת מפעילות חסרות תשתית של מוסכים - כמו אפיקים, אקסטרה, תנופה וכו'.
תודה אדירה לאברהם שטרן ואורי ברץ על העזרה בכתיבה, וכן לשאר הצלמים.
התמונות ללא קרדיט שייכות לצלמים שלא הצלחתי לאתר, ומשומשות פה בשימוש סביר והוגן.
תודה גם ל @כנגן המנגן שהבטחתי לו שאכתוב על זה פעם...
תחת מעטה חצי-חשאי (מחשש שאגד, ההסתדרות וכו' ישביתו את המדינה) באזור שנת תשנ"ז (1997) נכנסה חברת "ביתר תור" להפעלת קווי התחבורה הציבורית בביתר עלית, שהייתה אז עיירה קטנה וחדשה מהניילונים, בין בית שמש לגוש עציון. אגב, ביתר החלה כמאחז קטן של בוגרי "מכון מאיר" מירושלים, שבאו לגור בנקודה חדשה בגוש עציון.
בשנים הללו, לוגו אגד ולוגו דן נראו ככה: מילה בעברית, עם הטיה מסוימת (באותיות או בכל המילה) וגלגל.
לוגו אגד ודן, סוף שנות הנו"נים(1990+): אדום שמסמל מהירות, גלגל שמסמן מהירות - ונטייה - שמסמנת... מהירות.
למה החליטו להעביר קווים מאגד? ככל הנראה, זה החל עם עליית הליכוד לשלטון, ב-1977, וזאת בעצת יועצים כלכליים.
מדוע? מי שאי אפשר בלעדיו, אי אפשר איתו.
לממשלה לא היו חלופות להסעת הציבור מלבד אגד, ולאגד לא היו חלופות לממשלה על מנת שתממן את עלויות התחבורה הציבורית (כמעט בכל העולם התחבורה הציבורית מסובסדת, וסיבות רבות לכך). כך נוצר מצב שבו שני הגורמים לא מתאמצים לפתור את הבעיות.
המצב של "דן", תחבורה ציבורית באר שבע (חברה בבעלות העירייה שהפעילה את התחבורה בבאר שבע) ו-2 החברות הנצרתיות היה זהה. הן המפעילות הוותיקות.
היה יתרון לגודל - שכן אוטובוס שנסע מחיפה לתל אביב היה יכול להמשיך לראשון לציון ומשם לפתח תקווה, בני ברק ונתניה - מה שהיום פחות יכול לקרות כי יש שם חברות אחרות. גם ל"דן" היה את היתרונות שלה בגוש דן, שכן רוב הצי של דן היה צי עירוני.
אגד גם קנתה בחלק מהזמנים בדרך כלל בעיקר דגם אחד, מה שפישט מאוד את התחזוקה שלו.
חשוב לומר: העברת הקווים לחברות החדשות - קווים, סופרבוס, אגד תעבורה, תנופה, וכו' וכו' אינה הפרטה, אלא העברת הזיכיון/רישיון להפעלת שירות התחבורה הציבורית והסבסוד שלו מחברה אחת לחברה אחרת. זאת לא הפרטה אלא מיקור חוץ - הממשלה היא זו שקובעת את הזמנים, השכר לנהגים, תחנות וכמעט כל דבר שתעלו על הדעת (כולל - סוג הסבון במסופי התחבורה הציבורית!).
כלומר: הממשלה שוכרת חברות פרטיות לבצע שירות בעבורה. כמו כן, גם אגד ודן היו והן עדיין חברות פרטיות, השייכות לבעלי המניות שלהן (לפני כן - לחברים בקואפורטיב, שהוא כמו חברה רק שלכל חבר יש כמות מניות זהה לשאר חבריו).
אז מה היה לנו בשנות הנונ"ים, טרם המכרזים? אגד באדום וסגול (החל מתשנ"ד -1994 לערך), שהחלה להתקדם לעבר הירוק לקראת תש"ס (2000), כיוון שהלכו אליו בהמשך גם חברות אחרות.
צביעת "אגד" העירונית, תחילת שנות הנונ"ים (1990). הקווים המלוכסנים-לפעמים אמורים להראות "מהירות". צילום ממוזיאון אגד: אברהם שטרן | צילום הסגול:
WilenHobby, חנות בתל אביב שמוכרת דגמי אוטובוסים ישראלים.
החברה הראשונה שפעלה הינה חברת ביתר תור. היא היתה שייכת להורן את ליבוביץ', חברה וותיקה מעפולה, והיא הפעילה מספר נסיעות ביום (לפי "תקן שירות" שהיה ראוי לעיירה אז). בית"ר עלית גדלה מהר. בכתב אישום שמצאתי באינטרנט ב-2001 החברה הפעילה 48 נסיעות ביום, ב-2005, בטרם הסתלקה, מדובר היה במעל 250 (!) נסיעות ביום חול. גידול מרשים ביותר בחמש שנים - פי חמישה.
אז על הצביעה של ביתר תור לא צריך לדבר -היו אוטובוס ממוגני ירי לבנים עם כיתוב בגופן כלשהו "ביתר תור" וזהו. לא הצלחתי להשיג תמונה עם זכויות יוצרים, אז תצטרכו לדמיין או לגגל בעצמכם.
הורן את ליבוביץ', הבעלים של "ביתר תור". הפעילה גם את התחבורה הציבורית באלעד. צביעה מקושקשת יחסית, שהגיעה מתחום התיירות | צילום: דרור רגב (מימין) ובני סיטבון (משמאל)
"עילית" הייתה בבעלות קווים והורן את ליבוביץ' (היום - נבלעה בקווים), הצביעה אמורה לשקף את שתיהן. צילום: אברהם שטרן.
יחד עם ביתר עלית, נבנו עוד מספר ערים גדולות בישראל, שאף הם שורתו בידי אגד באופן מוגבל - אלעד, מודיעין, ומודיעין עלית, וגם בהן התחבורה הציבורית עברה לחברות אחרות מלבד אגד ודן.
כרגיל בישראל, ההתחלה של השינוי לא הייתה באמת התחלה של שינוי. אחרי ביתר תור (והורן את ליבוביץ' באלעד), נכנסה לפעילות נתיב אקספרס, שהייתה חברת בת של עפיפי מנצרת - אף הוא מהחברות הוותיקות בארץ, שפעלה בנצרת עשרות שנים. היא החליפה את אגד בתחילה נתניה-חדרה, ובהמשך - בנהריה-צפת.
בואו נדבר שניה על הצביעה של נתיב אקספרס.
הצביעה של חברת האם, עפיפי באותה תקופה: שני חיצים לא ברורים לצד אחד, קווים ירוקים (לפני!)הירוק של אגד.
צילום: מוראד בסול
לרגל המכרז החדש, נתיב אקספרס בחרו את הצבע הכתום יחד עם פס אפור (סופרבוס אגב גם בחרו באפור עם עוד צבע).
הסמל עצמו -הישן - הוא עם סוג של ברק (שגם בא לבטא מהירות, במכרז הראשון בחדרה-נתניה) ובהמשך -הלוגו העגול (מכרז נתניה, תשס"ט לערך)
נתיב אקספרס, רוח התקופה: קווים אלכסוניים בכתום, שילוב עברית-אנגלית בשם החברה ("נתיב" ו"אקספרס"), וגרדיאנט מזעזע בלוגו. צילום הימני: אברהם שטרן.
הייתה גם צביעה יותר סבירה (משמאל) ששרדה עד היום. צילום שמאלי: אברהם שטרן.
גולדן דראגון עם מעלון (נגיש לנכים) של נתיב אקספרס, השנה. צילום: אלדר אלדדי.
נצרת: כמו נתיב בית שמש, אבל בירוק. חברה אחרת של קבוצת עפיפי - שירותי אוטובוסים מאוחדים.
אבל אפשר לדבר על הצביעה של סופרבוס:
סופרבוס הגיעה לתחבורה הציבורית בטעות. הם התחילו לייבא בייבוא מקביל אוטובוסים לתיירות, ובמשבר הכלכלי הם נפגעו - אף אחד לא רצה לקנות את האוטובוסים. אז הם התמודדו למכרז תחבורה ציבורית באשכול חשמונאים (כמדומני, שנפרד היה אז ממודיעין)
מרצדס-ואן הול, סופרבוס מודיעין עלית | צילום: אברהם שטרן
מרגלית, הפעילה את התחבורה הציבורית במודיעין. צילום: לא ידוע. ירוק ואפור, כמו סופרבוס רק בגוון אחר | צילום: טוראג', מפורום תחבורה ציבורית בתפוז
כאן אפשר לראות שני צבעים - ירוק-כחול ואפור. שילוב של חצי חצי היה מקובל אז בדן ובבאר שבע.
דן, שנות הנו"נים: ירוק צהוב לבן, וצביעת חצי-חצי. האם זה ההשראה לצביעה של סופרבוס? הלוגו בצהוב לא בולט (מ.א.ן EL262) | צילום: אברהם שטרן
אגד תעבורה, צביעת חצי חצי ירוק וירוק זרחני של תעבורה. צילום: אברהם שטרן
עוד חברה שאהבה את ה"חצי חצי" היא אגד תעבורה, שהפעילה במקביל למטרופולין את הקווים בין באר שבע לתל אביב. שילוב הצביעה שלה היה הירוק של אגד, והירוק הזרחני של תעבורה, חברת המשאיות ויבואנית DAF. אגד תעבורה נמכרה לאלקטרה אפיקים לא מזמן, ועל כך נכתוב בהמשך.
אחרי סופרבוס, אני רוצה לדבר על הצביעה שהכי חבל לי שהיא נעלמה - הצביעה הישנה של קווים. לאחר שיצאו קצת קווים מאגד, הממשלה החליטה להוציא קווים גם מ"דן" (בחברות הנצרתיות אגב, הממשלה לא נגעה עדיין - זה יקרה בהמשך השנה הזו או הבאה). אז היא הוציאה למכרז את קווי בקעת אונו (קריית אונו, גני תקווה וכו') ואחר כך את התחבורה הפנימית בפתח תקווה וראש העין, ואשכול השומרון (אריאל, עמנואל וכו'). קווי פתח תקווה ובקעת אונו עברו לחברת "קווים", בתכלת-טורקיז מהמם, לוגו עם שני ווים לא באותו עובי, אבל בפירוש- נראה שמישהו השקיע.
גם המדבקה הצבעונית הוסיפה לדעתי עניין, וזו הצביעה שאני הכי מצטער שנעלמה מהכבישים.
מיניבוס ספרינטר של קווים בפתח תקווה | צילום: אברהם שטרן
עירוני של קווים (יד שניה מאגד) בצביעה הישנה | צילום: דרור רגב
מיתוג "קווים", תשס"ו: הרבה צבעים, הרוב בתכלת | צילום: אברהם שטרן
חברת "מטרודן", בבעלות מטרופולין ו"דן" שפעלה בבאר שבע:
חברת התחבורה העירונית באר שבע. אוטובוס שעלה לכביש רק עם התחלת הפעילות במטרודן. אולי מפה ההשראה לצביעה התכלת של קווים צילום: ערן אייל
מטרודן באר שבע, שותפות בין מטרופולין ודן - עיגול גדול דו צבעי וצבע צהוב, שמותאם לאקלים הישראלי בנגב. המבע הוחלף לאפור אחרי תקופה, כדי להידמות לאוטובוסים של מטרופולין.
למה הצביעה נעלמה? אז פה ניזכר בחברה אחרת, הלא היא קונקס.
גם קווי אשדוד וטבריה יצאו למכרז, וזכתה בהם חברה גלובלית - הלא היא "קונקס", ככל הנראה החברה הבינלאומית היחידה שהפעילה תחבורה ציבורית בישראל. קונקס הפעילה אוטובוסים לבנים עם מדבקה גדולה.
צילום: אורי ברץ
אוטובוס ארוך-פרברי בניסוי בביתר עלית. צלם לא ידוע, צביעה של קונקס שלא היתה בשימוש בארץ.
כעבור כמה שנים, ב-2009, קונקס שינתה את השם לואוליה, ואז היא חזרה על העיגול האדום של אגד - מידוענו. מאז, ואוליה הספיקה להפסיק להפעיל תחבורה ציבורית (לא רק בארץ) ולעבור לטיפול בפסולת.
בזמן הזה, דן ואגד הורידו את הגלגל סופית מהלוגו שלהם. אגד ללוגו הא' המוכר כיום, ודן נשארה עם אותו לוגו - אבל בלי הגלגל, ובגדול.
מאז, כל החברות התחבורה הציבורית בארץ (בערך) אימצו את העניין: לוגו ענק עם עיגול בתוכו, וצבע לבן או אפור לאוטו. רוצים לראות?
בבקשה. הראשונה לאמץ את העיגול הגדול (עם חץ באמצע) הייתה אפיקים, כשהחלה את הפעילות במכרז השומרון. זה קרה לא הרבה אחרי שינוי המיתוג של ואוליה. בבעלות סלע נדל"ן ואמנון מסילות.
אפיקים שומרון | צילום: אברהם שטרן
אחריה, הצטרפה קווים.
גולדן דראגון מוגז של "קווים" והייגר חשמלי של אפיקים. האם בתחנה נוכל להבדיל ביניהם? מרחוק? בגשם? גם פה - כחול וירוק ועיגול גדול.
צילום: יח"צ גולדן ואריאל סטון
ואחריהן, גם סופרבוס
שני עיגולים גדולים על רקע אפור. מפרקית "סולאריס" של סופרבוס בבית שמש | צילום: אריאל סטון
מטרופולין, לפני העיגול: מדבקה בשלושה צבעים והלוגו.
ומטרופולין אחרי שכל מה שנדרש ממנה זה להגדיל במעט את הלוגו ככה שייקטע בחלונות:
מטרופולין. גם צורה קצת עגולה בגדול ואפור ו...זהו.
קשה לדעת מי זה מי. נמל אילת, תשפ"א. אוטובוסי גולדן דראגון. קשה לזהות איזה אוטובוס הולך לסופרבוס, לקווים, לאפיקים, לגלים או למטרופולין -הצביעות כמעט דומות, למעט גוון האפור. | צילום: יצחק למפרט
למה זה קורה?
אז שאלתי חבר שעובד באחת המפעילות הקטנות יותר, והסיבה היא פשוטה. לצבוע אוטובוס זה יקר, ולכן עדיף להחזיק לבן (שיש להמון חברות) או אפור, עם מדבקה גדולה ו...זהו.
למה? אני אעביר את רוח הדברים, מהזיכרון: אני בכלל לא מבין למה אני צריך לשים לוגו על האוטובוס. הרי אם ארצה לתת שירות יותר טוב זה יעלה לי יותר כסף, והמדינה לא משלמת לי על זה. גם לתת שירות יותר גרוע אני לא יכול. אז למה בכלל צריך לוגו על האוטובוס? אני צריך שיהיה לי הכי זול לתקן, ומה שהכי זול לתקן זה אפור או לבן עם מדבקה.
דוגמא לכך, אפשר לראות בחברת אקסטרה, שהחלה להפעיל את התחבורה הציבורית בנתניה ובשכונות מסוימות בירושלים. בנתניה, לפני שהיה להם ניסיון עם הפעלת אוטובוסים, הם החליטו על צביעה מלאה, דו צבעית:
ואחרי שהיה להם ניסיון - בעיקר לבן, קצת מדבקות וקדימה בצבע אחר:
הייגרים של חברת אקסטרה בחניון שדה התעופה עטרות, ירושלים: רוב האוטובוס לבן, שני צבעים (תכלת וכתום). חוסך בתפעול
לבן עם צורה גדולה על בסיס עיגול: מידיבוס איסוזו נובו חדש מהניילונים, תנופה באשכול השומרון. צילום: יצחק למפרט
אז פעם הבאה שתעלו על אוטובוס אפור (או לבן, או קצת בז') עם מדבקה גדולה ועגולה- תדעו שזה בגלל שלאף מפעילה אין תמריץ להיות שונה מהשנייה. זה לא שיש לכם בחירה אצל מי לנסוע.
אגב, מפעילות שיש להם מוסכים עצמאיים (אגד הירוקה, דן הכחולה ועפיפי - שמרשה לעצמו קצת יותר להיות מגוון עם לא מעט כתום) - יותר "מתפרעים" בצביעה לעומת מפעילות חסרות תשתית של מוסכים - כמו אפיקים, אקסטרה, תנופה וכו'.
תודה אדירה לאברהם שטרן ואורי ברץ על העזרה בכתיבה, וכן לשאר הצלמים.
התמונות ללא קרדיט שייכות לצלמים שלא הצלחתי לאתר, ומשומשות פה בשימוש סביר והוגן.
תודה גם ל @כנגן המנגן שהבטחתי לו שאכתוב על זה פעם...
