ניובורן (1).jpg



'איזה צרחות. מה קרה? כולה עכשיו נולד!'

אני נכנס לחדרו הוא מתזז במיטתו בבכי וברגע שאני מתקרב שקט מבורך שורר לו. אני מסתכל עליו קצת המום מהתפנית ואז רואה דף לידו מלא בכיתוב. אני קורה לאשתי בתדהמה. "מה זה? את שמת את זה כאן?" "לא!" היא אומרת ברעדה. "אף אחד לא היה פה!"

אני לוקח את הדף אל ידיי בחיל ומתחיל להקריא:

אבא ואימא היקרים. מתנצל שהרצתי אתכם עם הבכי אבל כל כך רציתי שתקראו את המכתב הזה כמה שיותר מהר אהוביי!

דבר ראשון. אני רוצה להודות לכם ובפרט לך אימא על שליוויתם אותי בחודשי היצירה שלי. אין מילים!

דבר שני. הוריי היקרים. אני רוצה לבקש מכם בקשה. אני הולך לגדול לתוך עולם קשה רוחנית. אפילו יותר ממה שאתם גדלתם! תשמרו עליי אבא ואימא היקרים שלי. אל תתנו לי להתקרב לכל הרע הזה בשום שלב בחיי גם לא לרע במיעוטו...

דבר שלישי שהוא בעצם המשך ישיר לדבר השני. בקשה קצת מוגזמת אבל אני צריך את זה אבא ואימא אהובים שלי! תנו לי דוגמא אישית טובה בהכל כי אולי אותי תחנכו בצורה אחרת אבל מה שאני אראה אצלכם זה מה שהכי יחדור אליי! סומך עליכם אהוביי! לא סתם בחרתי בכם...

אוהב אתכם עד אין סוף. בנכם בכורכם, הרך הנולד.


הסתכלנו אחד על השניה המומים. ואז סובבנו מבטינו אל השלישי הטרי. אוהבים. מבטיחים.