הנושאים החמים
אנחנו חיים בתקופה עשירה. בכל דור יש את הסימני סטטוס שלו. אצל אברהם אבינו זה התחיל בגמלים מלאים כל טוב. בימי הורדוס, להקים את בית המקדש וקבר מפואר לאבות (כמו גם מערכות ביצורים מרשימות) היה סמל סטטוס. בימינו, אחד הסמלי סטטוס של גופים עשירים הוא פונט פרטי. אם הגופים ממש ממש עשירים, כמו גוגל, IBM, מיקרוסופט ועיריית תל אביב – סימן העושר שלהם הוא להפיץ גופנים חינם לציבור הרחב, כדי להראות את עושרם.
אז אנחנו רגילים כבר לגופנים חינם מאז גוגל פונטס, אלא שפה הגופנים חינם הם על חשבון גוף ציבורי: עיירית תל אביב. מי שזוכר את המאמרים על הפריפריה, זוכר שערים גדולות הן עשירות יותר בהיצע תעסוקה, וגם בכסף. עם שיטת הארנונה הישראלית, שבה העירייה מתפרנסת מארנונה נדל"ן מסחרי ומפסידה על נדל"ן למגורים, אפשר להבין למה עיירית תל אביב עשירה (ולמה הדירה שלכם יקרה: אף אחד לא רוצה שיבנו דירות בעיר שלו כי זה מפסיד כסף לעירייה).
דפוס עיתון "הארץ" ההיסטורי, בניין ששומר בתל אביב. צילום: Sambach, ויקימדיה, בכפוף לרישיון CC BY-SA 2.5.
עוד סממן לעשירותה של תל אביב הוא מבנים לשימור. בערים עניות אין כסף לשמר מבנים, ולרוב הם נרקבים ומתפוררים. בתל אביב לא זה המצב. העיר עשירה ויש בה מבנים לשימור, וחלק מהשימור בתל אביב הוא שימור חזותי של הבניינים, עד לרמת הפונט שבו כתובים השלטים בבניין (שימור מחמיר). לכן עריית תל אביב פנתה ליאנק יונטף שיכין עבורה אותיות, ולא סתם – אלא אותיות לתקופות הפיתוח של תל אביב.
האותיות הן משפחה רק מבחינת זה שהן קשורות לתל אביב, אך אין קשר סגנוני ביניהם. אולי אפילו מומלץ שלא לערבב ביניהן בעבודות עיצוב, וכל פונט הוא פונט בפני עצמו. למעט הערבית, הפונטים קריאים בעיקר בשילוט ופחות בטקסט רץ – שכן הם מבוססים פונטים שהיו על בניינים ושלטים של תל אביב ההיסטורית.
תחילת תל אביב :הסגנון האקלקטי.
הסגנון האקלטקי משלב מספר סגנונות - יוון, רומא, המזרח הרחוק, אלמנטים מקומיים, אר-דקו ועוד, והוא היה מקובל בראשיתה של תל אביב.
אקלקטי: בית הפגודה בתל אביב. צילום :AlexJilitsky, ויקימדיה, לפי רישיון שימוש CC BY-SA 3.0.
בית ברלין-פסובסקי, צילום: Gellerj, מובא פה לפי רישיון שימוש CC BY-SA 3.0. אפשר לראות קשתות, לבנים, עמודים, מפתחים עגולים ועוד - הכל מהכל.
כמי שהיתה לו סבתא בתל אביב והיא חלק מזכרונות הילדות שלו, אני רואה בפונטים הללו עדות לקיבוץ הגלויות של ארץ ישראל, והתקופות שעברו על תל אביב כעיר מרכזית בישראל, ותחת השלטון העותמאני והאנגלי. כל התמונות (למעט אלה שאתם חושבים שלא מגיעות משם) - מתוך הספסימן באתר של יאנק יונטף.
בעוד יפו היא אחת מהערים העתיקות בעולם (שכן א"י נבנתה לפני מצרים), הרי שתל אביב היא חלק מקיבוץ הגלויות. היא נוסדה כ"אחוזת בית" ב-1906, ועלתה לקרקע ב-1910. בשנים הללו, נבנו הבתים בסגנונות רבים - שכן טרם התייצב סגנון אחד לבניית הבתים בארץ, שהתיישבה בעולים רבים מכל קצוות העולם. הפונט שמייצג את השנים הללו, נקרא "תל אביב אקלקטי".
האקלקטי הראשון הוא בשלוש שפות – עברית, אנגלית (כלומר, אותיות לטינית) וערבית. יש בעתיק שבהם גם סימני הכוונה (המוכרים לנו מהפתיח של הגמרא בהוצאת האחים ראם, ולהבדיל מהפאשקווילים). שימושי מאוד כדי להכניס את העיצוב לתקופה. הסגנון - נשאב מפונטים מקובלים באותה תקופה גם באירופה (וגם בירושלים), עם הצרה וסגנון ידני מעט.
כמו שניתן לראות, האקלקטי הלטיני בא רק בגרסה מעט צרה (אך ב-2 משקלים – רגיל ומודגש). הערבי בא בסגנון קלאסי של ערבית (ולא מודרני). בעיצוב שיאנק יונטף עשה בספסימן, ניתן לראות שהערבית משמשת מעין רווח נקי בין העברית והאנגלית המוחצנות ממנה.
אקלקטי 2, יאנק יונטף | דומה קצת ל"חיים" המקורי, ובצורה אחרת ל"חיים יבין " של הפונטיה.
האקלקטי השני מודרני יותר. ככל שעלה מספר היהודים בארץ ישראל, עלה מספר היהודים שהיגרו מערים גדולות באירופה, שם היו מקובלים כבר פונטםי יותר סנס-סריפיים. הפונט הזה עם חיתוכים משולשים (במ', בק' ובאותיות נוספות) מאפשר למשוך יותר תשומת לב ולהיות יותר בולט, ולכן לא פלא שבתי המסחר העדיפו אותו על פני האותיות המסגנונות של האקלקטי השני.
להפתעתי, שניהם ביחד עובדים מעולה:
בשלט הזה אפשר לראות שלמרות שהאקלקטי הראשון צר - הוא מאוד בולט, ככה שהוא מכריח אותך להסתכל עליו ולקרוא מה כתוב עליו. האקלקטי השני נותן ראשם יותר נקי ו"בלוקי", כמו סנס-סריפים מודרניים. בלטיני אפשר לראות את ההבדלים בעובי בין האקלקטי הלטיני הראשון לשני, ובעיקר את ההבדל בגימור האותות - האלקטקי הראשון עגול יותר מהאקלקטי השני, והשני דומה לסנס-סריפים מודרניים יותר וגיאומטריים בעוד הראשון יותר לאותיות העשויות באמצעים ידניים. ובערבי אפשר לראות שישנה הדגשה קלה בלבד של המשקל הראשון, ובזה מסתיימת ההשקעה בערבית.
הסגנון האקלקטי הסתיים בתל אביב, פחות או יותר ב-1930. מה היה ב-1930? העליה של יהודי גרמניה, ובפרט - של מתכנני הבאוהאוס והבאהוס בכלל. הפסיקו לבנות בניינים עם קישוטים, ועברו לבניינים פונקציונאליים יותר- שיותר קרובים לבניינים המודרניים של היום (מתי ראיתם עיטור על בניין, או אלמנט שנעשה לקישוט?). הסגנון "תפס" בתל אביב מאוד, ולכבודו נוצר פונט ש"מדבר" עם הסגנון הבינלאומי-פונט תל אביב מודרניסט.
הפונט קצת מזכיר את הפונט "ליבלינג פרו" של יאנק, שנוצר בעבור בית הבאהואס בתל אביב, אף הוא על ידי יאנק יונטף וטיוביק של פונטביט, "לאון" של בן נתן ואחרים הם פונטים מודרניים מאוד- כיף לדעת שיש פונט חינמי שקרוב אליהם.
הסגנון הבינלאומי: פונט תל אביב-מודרניסט.
משקל קל, משקל כבד. לא היה מזיק עוד כמה משקלי ביניים ומשקל יותר דק.
טיוביק של פונטביט: מגוון משקלים רחב יותר מאשר ב"תל אביב" החינמי של יאנק, ומראה כמה היה צריך להוסיף עוד משקלים לפונט.
אז אחרי שראינו את הסגנון האקלקטי והמודרני - יש עוד סגנון: הברוטלסטי. עם הקמת המדינה, הגיעו עוד מאות אלפי עולים לארץ, והאכולוסיה הכפילה את עצמה בזמן קצר. נוצר צורך לבנות הרבה בתים, בזול, מהר - ועדיף עם כמה שפחות קישוטים. הסגנון הברוטליסטי (כמו גם בנייני הרכבת) הם היו מה שהמדינה חיפשה אז כתשובה למשבר הדיור.
בסגנון הברוטלסטי המטרה היתה לחזור לחומר כמו שהוא בצורתו הגסה - ולעצב בו. חומר הבניין הוא בטון, ומבני בטון רבים הוקמו בתל אביב, ביניהם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מבנה ההסתדרות בת"א, אצטדיון בלומפילד, מצודת זאב ובניינים נוספים. הפונט הברוטלסטי הוא מחווה לסגנון הנ"ל.
מצודת זאב בתל אביב. סגנון ברוטליסטי. צילום : PicWiki, CC BY 2.5.
בעידן שבו פונטים רחבים חזרו לאופנה ( לאון, מקטרת, אוסקר, גלוריה ועוד), זה משמח מאוד שמישהו מחזיר את האופנה העתיקה של פונטים רחבים סנס-סריפים. היא מגיעה בשלושה משקלים וגם דו לשוני, ומזכירה קצת את מיקרוגרמה ההיסטורי והאהוב:
מיקרוגרמה, מקטלוג "ארטא" הוותיק. בתמונה מתוך האתר של מסטרפונט. על בסיס דומה אפשר לציין גם את "סמיטריילר" של פונטביט.
הקווים האופקיים נוכחים מאוד בברוטליזם. צילום: Roi Boshi, CC BY-SA 3.0
הקווים האופקיים של הברוטליזם, יחד עם הגיאומטריות -מביאים לנו את הפונט "תל אביב ברוטלסטי".
אז מה נאחל לתל אביב במלאת לה 112 שנה? שתמשיך להיות עיר עשירה, עדות לקיבוץ הגלויות ולהצלחת שיבת ציון, וגם לספק לנו פונטים חינם.
לדף הפונטים באתרשל יאנק:
פונטף – מטבעת אותיות (fontef.com)
ספסימן
להורדת משפחת הפונטים
https://www.youtube.com/watch?v=dnm7BSvNwY4/
אז אנחנו רגילים כבר לגופנים חינם מאז גוגל פונטס, אלא שפה הגופנים חינם הם על חשבון גוף ציבורי: עיירית תל אביב. מי שזוכר את המאמרים על הפריפריה, זוכר שערים גדולות הן עשירות יותר בהיצע תעסוקה, וגם בכסף. עם שיטת הארנונה הישראלית, שבה העירייה מתפרנסת מארנונה נדל"ן מסחרי ומפסידה על נדל"ן למגורים, אפשר להבין למה עיירית תל אביב עשירה (ולמה הדירה שלכם יקרה: אף אחד לא רוצה שיבנו דירות בעיר שלו כי זה מפסיד כסף לעירייה).
דפוס עיתון "הארץ" ההיסטורי, בניין ששומר בתל אביב. צילום: Sambach, ויקימדיה, בכפוף לרישיון CC BY-SA 2.5.
עוד סממן לעשירותה של תל אביב הוא מבנים לשימור. בערים עניות אין כסף לשמר מבנים, ולרוב הם נרקבים ומתפוררים. בתל אביב לא זה המצב. העיר עשירה ויש בה מבנים לשימור, וחלק מהשימור בתל אביב הוא שימור חזותי של הבניינים, עד לרמת הפונט שבו כתובים השלטים בבניין (שימור מחמיר). לכן עריית תל אביב פנתה ליאנק יונטף שיכין עבורה אותיות, ולא סתם – אלא אותיות לתקופות הפיתוח של תל אביב.
האותיות הן משפחה רק מבחינת זה שהן קשורות לתל אביב, אך אין קשר סגנוני ביניהם. אולי אפילו מומלץ שלא לערבב ביניהן בעבודות עיצוב, וכל פונט הוא פונט בפני עצמו. למעט הערבית, הפונטים קריאים בעיקר בשילוט ופחות בטקסט רץ – שכן הם מבוססים פונטים שהיו על בניינים ושלטים של תל אביב ההיסטורית.
תחילת תל אביב :הסגנון האקלקטי.
הסגנון האקלטקי משלב מספר סגנונות - יוון, רומא, המזרח הרחוק, אלמנטים מקומיים, אר-דקו ועוד, והוא היה מקובל בראשיתה של תל אביב.
אקלקטי: בית הפגודה בתל אביב. צילום :AlexJilitsky, ויקימדיה, לפי רישיון שימוש CC BY-SA 3.0.
בית ברלין-פסובסקי, צילום: Gellerj, מובא פה לפי רישיון שימוש CC BY-SA 3.0. אפשר לראות קשתות, לבנים, עמודים, מפתחים עגולים ועוד - הכל מהכל.
כמי שהיתה לו סבתא בתל אביב והיא חלק מזכרונות הילדות שלו, אני רואה בפונטים הללו עדות לקיבוץ הגלויות של ארץ ישראל, והתקופות שעברו על תל אביב כעיר מרכזית בישראל, ותחת השלטון העותמאני והאנגלי. כל התמונות (למעט אלה שאתם חושבים שלא מגיעות משם) - מתוך הספסימן באתר של יאנק יונטף.
בעוד יפו היא אחת מהערים העתיקות בעולם (שכן א"י נבנתה לפני מצרים), הרי שתל אביב היא חלק מקיבוץ הגלויות. היא נוסדה כ"אחוזת בית" ב-1906, ועלתה לקרקע ב-1910. בשנים הללו, נבנו הבתים בסגנונות רבים - שכן טרם התייצב סגנון אחד לבניית הבתים בארץ, שהתיישבה בעולים רבים מכל קצוות העולם. הפונט שמייצג את השנים הללו, נקרא "תל אביב אקלקטי".
האקלקטי הראשון הוא בשלוש שפות – עברית, אנגלית (כלומר, אותיות לטינית) וערבית. יש בעתיק שבהם גם סימני הכוונה (המוכרים לנו מהפתיח של הגמרא בהוצאת האחים ראם, ולהבדיל מהפאשקווילים). שימושי מאוד כדי להכניס את העיצוב לתקופה. הסגנון - נשאב מפונטים מקובלים באותה תקופה גם באירופה (וגם בירושלים), עם הצרה וסגנון ידני מעט.
כמו שניתן לראות, האקלקטי הלטיני בא רק בגרסה מעט צרה (אך ב-2 משקלים – רגיל ומודגש). הערבי בא בסגנון קלאסי של ערבית (ולא מודרני). בעיצוב שיאנק יונטף עשה בספסימן, ניתן לראות שהערבית משמשת מעין רווח נקי בין העברית והאנגלית המוחצנות ממנה.
אקלקטי 2, יאנק יונטף | דומה קצת ל"חיים" המקורי, ובצורה אחרת ל"חיים יבין " של הפונטיה.
האקלקטי השני מודרני יותר. ככל שעלה מספר היהודים בארץ ישראל, עלה מספר היהודים שהיגרו מערים גדולות באירופה, שם היו מקובלים כבר פונטםי יותר סנס-סריפיים. הפונט הזה עם חיתוכים משולשים (במ', בק' ובאותיות נוספות) מאפשר למשוך יותר תשומת לב ולהיות יותר בולט, ולכן לא פלא שבתי המסחר העדיפו אותו על פני האותיות המסגנונות של האקלקטי השני.
להפתעתי, שניהם ביחד עובדים מעולה:
בשלט הזה אפשר לראות שלמרות שהאקלקטי הראשון צר - הוא מאוד בולט, ככה שהוא מכריח אותך להסתכל עליו ולקרוא מה כתוב עליו. האקלקטי השני נותן ראשם יותר נקי ו"בלוקי", כמו סנס-סריפים מודרניים. בלטיני אפשר לראות את ההבדלים בעובי בין האקלקטי הלטיני הראשון לשני, ובעיקר את ההבדל בגימור האותות - האלקטקי הראשון עגול יותר מהאקלקטי השני, והשני דומה לסנס-סריפים מודרניים יותר וגיאומטריים בעוד הראשון יותר לאותיות העשויות באמצעים ידניים. ובערבי אפשר לראות שישנה הדגשה קלה בלבד של המשקל הראשון, ובזה מסתיימת ההשקעה בערבית.
הסגנון האקלקטי הסתיים בתל אביב, פחות או יותר ב-1930. מה היה ב-1930? העליה של יהודי גרמניה, ובפרט - של מתכנני הבאוהאוס והבאהוס בכלל. הפסיקו לבנות בניינים עם קישוטים, ועברו לבניינים פונקציונאליים יותר- שיותר קרובים לבניינים המודרניים של היום (מתי ראיתם עיטור על בניין, או אלמנט שנעשה לקישוט?). הסגנון "תפס" בתל אביב מאוד, ולכבודו נוצר פונט ש"מדבר" עם הסגנון הבינלאומי-פונט תל אביב מודרניסט.
הפונט קצת מזכיר את הפונט "ליבלינג פרו" של יאנק, שנוצר בעבור בית הבאהואס בתל אביב, אף הוא על ידי יאנק יונטף וטיוביק של פונטביט, "לאון" של בן נתן ואחרים הם פונטים מודרניים מאוד- כיף לדעת שיש פונט חינמי שקרוב אליהם.
הסגנון הבינלאומי: פונט תל אביב-מודרניסט.
משקל קל, משקל כבד. לא היה מזיק עוד כמה משקלי ביניים ומשקל יותר דק.
טיוביק של פונטביט: מגוון משקלים רחב יותר מאשר ב"תל אביב" החינמי של יאנק, ומראה כמה היה צריך להוסיף עוד משקלים לפונט.
אז אחרי שראינו את הסגנון האקלקטי והמודרני - יש עוד סגנון: הברוטלסטי. עם הקמת המדינה, הגיעו עוד מאות אלפי עולים לארץ, והאכולוסיה הכפילה את עצמה בזמן קצר. נוצר צורך לבנות הרבה בתים, בזול, מהר - ועדיף עם כמה שפחות קישוטים. הסגנון הברוטליסטי (כמו גם בנייני הרכבת) הם היו מה שהמדינה חיפשה אז כתשובה למשבר הדיור.
בסגנון הברוטלסטי המטרה היתה לחזור לחומר כמו שהוא בצורתו הגסה - ולעצב בו. חומר הבניין הוא בטון, ומבני בטון רבים הוקמו בתל אביב, ביניהם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מבנה ההסתדרות בת"א, אצטדיון בלומפילד, מצודת זאב ובניינים נוספים. הפונט הברוטלסטי הוא מחווה לסגנון הנ"ל.
מצודת זאב בתל אביב. סגנון ברוטליסטי. צילום : PicWiki, CC BY 2.5.
בעידן שבו פונטים רחבים חזרו לאופנה ( לאון, מקטרת, אוסקר, גלוריה ועוד), זה משמח מאוד שמישהו מחזיר את האופנה העתיקה של פונטים רחבים סנס-סריפים. היא מגיעה בשלושה משקלים וגם דו לשוני, ומזכירה קצת את מיקרוגרמה ההיסטורי והאהוב:
מיקרוגרמה, מקטלוג "ארטא" הוותיק. בתמונה מתוך האתר של מסטרפונט. על בסיס דומה אפשר לציין גם את "סמיטריילר" של פונטביט.
הקווים האופקיים נוכחים מאוד בברוטליזם. צילום: Roi Boshi, CC BY-SA 3.0
הקווים האופקיים של הברוטליזם, יחד עם הגיאומטריות -מביאים לנו את הפונט "תל אביב ברוטלסטי".
אז מה נאחל לתל אביב במלאת לה 112 שנה? שתמשיך להיות עיר עשירה, עדות לקיבוץ הגלויות ולהצלחת שיבת ציון, וגם לספק לנו פונטים חינם.
לדף הפונטים באתרשל יאנק:
פונטף – מטבעת אותיות (fontef.com)
ספסימן
להורדת משפחת הפונטים
https://www.youtube.com/watch?v=dnm7BSvNwY4/
