אני לא הערכתי את עצמי מידי, כל שכן שאר האנשים.
ולא, אני לא דן אותם, איך יעריכוני עם כאלה מלבושים?
כן, זה היה קשה, אחרי שמהישיבה על כרחי העיפוני לביתי,
חבריי החדשים ללא שינוי הבגדים, לא היו מדברים איתי.

אבל את ליל החיבוטים שעברתי לא מזמן, אף אחד לא ראה!
את הלילה שבו עמדתי אני, נער צעיר לבדי, לפני הכרעה.
חבר מחבריי החדשים, הציע לי את מכשירו במחיר מציאה.
ואני אמנם איתם הסתובבתי, אבל מזה עד אז שמרתי נגיעה.

ואני שכבתי ובכיתי. הרצון בוער, אך בפנים בוערת הנשמה.
לקנות או לקנות? אני לא עומד בזה, שוכב וצווח בדממה.
ואז החלטתי לא! ולא משנה מה יגידו ומה יאמרו האחרים.
אני החלטתי, זה קשרי לריבונו של עולם, אין יותר דין ודברים!

היום אני יודע כמה שהדבר הזה חולל בשמים סערה.
היום, מול עיניהם הנדהמות של כלל ישראל במאורע,
המאורע הגדול, "סעודת עורו של לוויתן" עם משיח צדקנו.
הושיבוני עם כל גדולי העולם, עם כל הצדיקים הגדולים בדורנו!

אם רק הייתי יכול לחזור לעבר, הייתי זועק לכולם.
אחים יקרים, פעמי משיח כבר נשמעים בעולם.
תתגברו, עוד מעט זה קורה, תתאמצו למענכם.
אני ראיתי מה זו זכות של התגברות, שווה לכם!!