ב"ה
מיק  2-page-001.jpg

המשך למאמר זה.


לפני שאנחנו מחליטים אם להשתמש בשירותי הקריינות של המזכירה/המורה/ השכנה,

עלינו לשאול כמה שאלות:


האם הדיקציה שלה טובה?

האם היא מבטאת המילים בבירור, מבלי "לבלוע" את סופי המילים?

האם היא יודעת להגות המילים בשפה רהוטה לפי כללי הדקדוק?

האם היא מודעת להשפעות המרחק והזווית של המיקרופון ביחס אליה?

האם היא למדה כיצד להימנע מקולות "פוף"?

האם היא יודעת לנשום בצורה נכונה ולהימנע מנשימות מיותרות הגורמות לקטיעת רצף המשפט?

האם היא יודעת באיזו אינטונציה עליה להשתמש ואילו מילים להדגיש, כדי להעביר את המסר כראוי?

האם היא יכולה לפרש תסריט בצורה נכונה ולהבין מבין השורות, "למה התכוון המשורר"?

האם היא יודעת להכניס התרגשות ועניין לתסריט?



התשובה לכל השאלות הללו, ככל הנראה, תהיה: "לא".


וזה רק קצה הקרחון.

אם אנחנו מצפים שהמזכירה/המורה/השכנה תקליט את הפרוייקט שלנו במחשבה הביתי, עלינו לברר קודם כמה עניינים:

האם החדר שבו היא מתכוננת להקליט עבר התאמה אקוסטית כלשהי?

האם לרשותה מיקרופון מקצועי המותאם לקריינות?

האם יש לה תוכנת אודיו מתאימה?

האם היא יודעת כיצד לערוך את האודיו על מנת לשמור על בלאנס, והאם היא יודעת כיצד להסיר נשימות ורעשי רקע?



גם כאן, התשובה לשאלות הללו היא ככל הנראה: לא.



רבים האנשים שמחליטים "לפרוץ לשוק הקריינות" ולשווק עצמם כקריינים.
הם שבויים בתפיסה של: "קריינות היא עבודה קלה", "קריינות היא עבודה שווה ששכר רב בצידה, ללא דרישות ידע מיוחדות".
ייתכן שעם הזמן ובעזרת אימון, הם ילמדו בדרך זו או אחרת את השיעורים הרבים שיש ללמוד כדי להקליט קריינות בצורה יעילה ונכונה.


אבל ----

האם אתם רוצים שלימוד זה ייעשה על חשבון הפרויקט ש ל כ ם ??


נקודה למחשבה.