הנושאים החמים
התלבטתי אם להעלות את הטור הזה.
הרי יהיו שיגידו,
מה אדוני קשור לחינוך ילדים? האם למדת את התחום? האם עשית השתלמויות?
יש לך תואר בחינוך? פסיכולוגיה? עבודה סוציאלית?
אז לא, אין לי את כל אלה. חבל אמנם, אבל,
1. זה לא טור מקצועי אלא טור דעה, אפשר כמובן לחלוק עלי.
2. אם נגר שמתעסק עם נסורת ועצים 10 או 15 שנה טבעי שיוכל להביע דעה על תחום העבודה שלו,
אז גם הורה שמתעסק עם ילדים 24/7 במשך עשור יכול.
למעשה, כל שייכתב להלן נכתב בתחילה בתגובה לאשכול,
כשראיתי שהתגובה מתארכת מדי, אמרתי לעצמי: יאללה לך תעשה מזה טור!
זיגמונד פרויד הפילוסוף, היה ידוע כאחד כזה שהתזה שלו היא שלכל התנהגות או אמירה,
יש משמעות עמוקה המעידה על המתרחש בנפשו של האדם.
למעשה ככל הידוע לי, לא היה עוד פסיכולוג או פילוסוף בהיסטוריה,
שהיה חסיד גדול יותר של החיבור בין מעשיו האקראיים של אדם לנפש.
המונח דטרמיניזם פסיכולוגי הוא ידוע בתחום.
ברשת מצאתי לו דוגמא מתאימה:
אדם שקם לפתוח את החלון תוך כדי שיחה עם אמו עשוי להסביר את מעשהו בטענה ש"פשוט חם כאן",
אך למעשה פתיחת החלון מבטאת את המחנק והלחץ אשר הוא חווה מצד אמו.
בהתאם לתפיסה זו ראה פרויד מעשי כשל (שכחה, פליטות פה וכד') כמלמדים רבות על נפש האדם.
יחד עם זאת, פרויד טבע את המושג ש"לפעמים סיגר הוא רק סיגר"- כלומר, לפעמים ניתן וצריך לתפוס את המציאות כפשוטה וללא רובדי משמעות נסתרים.
באשכול שעלה כאן ניסיתי לומר שייתכן שהנשיכה או הצביטה של התינוק מקורה בשעמום,
או אפילו סתמית עוד יותר,
והיא לא בהכרח מגיעה מאיזושהי נקודה סוערת בנפש שמחייבת בדיקה וטיפול מקצועי,
כמובן ייתכן שזה המצב,
אך על אותו משקל ייתכן שהמחשב שלך לא נדלק כי האקר רוסי מטעם כוח וגנר השתלט לך על המחשב,
אבל זה מן הסתם לא הדבר הראשון שתנסה לשלול.
לפני זה תבדוק שהמחשב שלך מחובר לשקע, אח''כ אם יש הפסקת חשמל, אח"כ אולי, האם המסך מחובר כיאות וכן הלאה, (עד שתגיע בסוף לכוח וגנר).
גם כאן, ברירת המחדל צריכה להיות פשוטה ואפילו שטחית, במקרה של פעוט שעושה מעשים של פעוטות.
מיד נפתחו עלי מספר נאה של שערי גיהינום:
אמרו שזה מופקע בכלל שאני חושב שמעשה רנדומלי של תינוק יכול להיות חסר פשר (אני עדיין חושב את זה), יש גם שאמרו: ''אבל ממה נובע השיעמום?'' ''מאיזה מקום עמוק בנפש זה מגיע''?
אני רק שאלה,
גם כשאתם מגיבים בכעס, בשעמום או בתסכול אתם שולחים את עצמכם לאבחון?
בעוד שבעולם המבוגרים כשיש כעס או תסכול,
התגובה הנורמלית יחסית יכולה להיות טריקת טלפון, צעקה, שתיקה רועמת ואפילו במקרים חריגים - נקמה (חוקית, בדרכים המקובלות),
הרי שהתגובה של הפעוט תהיה בכי, צרחות, או אפילו מכה ונשיכה.
נשמע שונה לגמרי, אבל למעשה מבוגר מגיב יותר באיפוק, לא כי הוא *נורמאלי* יותר מאותו פעוט שנושך,
אלא כי הוא ובכן (סופרייז) מבוגר יותר.
אותו פעוט היום, לא ינשך אתכם כשיהיה בגיל 11, גם אם תרוצו איתו לעשרות טיפולים וגם אם מנגד לא תעשו כלום.
כי כרגע זו השפה שלו. כשיגדל בעז''ה, תהיה לו שפה אחרת.
רוצה לשתף בדרך שסיגלתי לעצמי עם השנים.
אני מתייחס לילד קטן בדיוק כפי שהייתי רוצה שיתייחסו אלי.
לא הייתי רוצה שישלחו אותי לאבחון (או לפסיכיאטר) על צעקה, ניתוק טלפון או טריקת דלת כועסת (שהם כאמור המקבילים של נשיכת פעוט, רק בשפת המבוגרים)
לא הייתי רוצה שיעמידו אותי בפינה עם הפנים לקיר אם עשיתי טעות בעבודה, או שישטפו לי את הפה עם סבון אם התבטאתי בחוצפה.
וגם, לא הייתי רוצה שידונו עלי בפורום אם עשיתי משהו לא מקובל.
אני בטוח שכבוד ילדינו חשוב לנו מאוד,
אבל עדיין אם יהיה 'כבוד ילדך חביב עליך כשלך' עד הסוף וללא סייגים ותירוצים,
אני משוכנע שתוותרו על הרבה מהאבחונים והדיונים האלה.
הרי יהיו שיגידו,
מה אדוני קשור לחינוך ילדים? האם למדת את התחום? האם עשית השתלמויות?
יש לך תואר בחינוך? פסיכולוגיה? עבודה סוציאלית?
אז לא, אין לי את כל אלה. חבל אמנם, אבל,
1. זה לא טור מקצועי אלא טור דעה, אפשר כמובן לחלוק עלי.
2. אם נגר שמתעסק עם נסורת ועצים 10 או 15 שנה טבעי שיוכל להביע דעה על תחום העבודה שלו,
אז גם הורה שמתעסק עם ילדים 24/7 במשך עשור יכול.
למעשה, כל שייכתב להלן נכתב בתחילה בתגובה לאשכול,
כשראיתי שהתגובה מתארכת מדי, אמרתי לעצמי: יאללה לך תעשה מזה טור!
זיגמונד פרויד הפילוסוף, היה ידוע כאחד כזה שהתזה שלו היא שלכל התנהגות או אמירה,
יש משמעות עמוקה המעידה על המתרחש בנפשו של האדם.
למעשה ככל הידוע לי, לא היה עוד פסיכולוג או פילוסוף בהיסטוריה,
שהיה חסיד גדול יותר של החיבור בין מעשיו האקראיים של אדם לנפש.
המונח דטרמיניזם פסיכולוגי הוא ידוע בתחום.
ברשת מצאתי לו דוגמא מתאימה:
אדם שקם לפתוח את החלון תוך כדי שיחה עם אמו עשוי להסביר את מעשהו בטענה ש"פשוט חם כאן",
אך למעשה פתיחת החלון מבטאת את המחנק והלחץ אשר הוא חווה מצד אמו.
בהתאם לתפיסה זו ראה פרויד מעשי כשל (שכחה, פליטות פה וכד') כמלמדים רבות על נפש האדם.
יחד עם זאת, פרויד טבע את המושג ש"לפעמים סיגר הוא רק סיגר"- כלומר, לפעמים ניתן וצריך לתפוס את המציאות כפשוטה וללא רובדי משמעות נסתרים.
באשכול שעלה כאן ניסיתי לומר שייתכן שהנשיכה או הצביטה של התינוק מקורה בשעמום,
או אפילו סתמית עוד יותר,
והיא לא בהכרח מגיעה מאיזושהי נקודה סוערת בנפש שמחייבת בדיקה וטיפול מקצועי,
כמובן ייתכן שזה המצב,
אך על אותו משקל ייתכן שהמחשב שלך לא נדלק כי האקר רוסי מטעם כוח וגנר השתלט לך על המחשב,
אבל זה מן הסתם לא הדבר הראשון שתנסה לשלול.
לפני זה תבדוק שהמחשב שלך מחובר לשקע, אח''כ אם יש הפסקת חשמל, אח"כ אולי, האם המסך מחובר כיאות וכן הלאה, (עד שתגיע בסוף לכוח וגנר).
גם כאן, ברירת המחדל צריכה להיות פשוטה ואפילו שטחית, במקרה של פעוט שעושה מעשים של פעוטות.
מיד נפתחו עלי מספר נאה של שערי גיהינום:
אמרו שזה מופקע בכלל שאני חושב שמעשה רנדומלי של תינוק יכול להיות חסר פשר (אני עדיין חושב את זה), יש גם שאמרו: ''אבל ממה נובע השיעמום?'' ''מאיזה מקום עמוק בנפש זה מגיע''?
אני רק שאלה,
גם כשאתם מגיבים בכעס, בשעמום או בתסכול אתם שולחים את עצמכם לאבחון?
בעוד שבעולם המבוגרים כשיש כעס או תסכול,
התגובה הנורמלית יחסית יכולה להיות טריקת טלפון, צעקה, שתיקה רועמת ואפילו במקרים חריגים - נקמה (חוקית, בדרכים המקובלות),
הרי שהתגובה של הפעוט תהיה בכי, צרחות, או אפילו מכה ונשיכה.
נשמע שונה לגמרי, אבל למעשה מבוגר מגיב יותר באיפוק, לא כי הוא *נורמאלי* יותר מאותו פעוט שנושך,
אלא כי הוא ובכן (סופרייז) מבוגר יותר.
אותו פעוט היום, לא ינשך אתכם כשיהיה בגיל 11, גם אם תרוצו איתו לעשרות טיפולים וגם אם מנגד לא תעשו כלום.
כי כרגע זו השפה שלו. כשיגדל בעז''ה, תהיה לו שפה אחרת.
רוצה לשתף בדרך שסיגלתי לעצמי עם השנים.
אני מתייחס לילד קטן בדיוק כפי שהייתי רוצה שיתייחסו אלי.
לא הייתי רוצה שישלחו אותי לאבחון (או לפסיכיאטר) על צעקה, ניתוק טלפון או טריקת דלת כועסת (שהם כאמור המקבילים של נשיכת פעוט, רק בשפת המבוגרים)
לא הייתי רוצה שיעמידו אותי בפינה עם הפנים לקיר אם עשיתי טעות בעבודה, או שישטפו לי את הפה עם סבון אם התבטאתי בחוצפה.
וגם, לא הייתי רוצה שידונו עלי בפורום אם עשיתי משהו לא מקובל.
אני בטוח שכבוד ילדינו חשוב לנו מאוד,
אבל עדיין אם יהיה 'כבוד ילדך חביב עליך כשלך' עד הסוף וללא סייגים ותירוצים,
אני משוכנע שתוותרו על הרבה מהאבחונים והדיונים האלה.
