1685359804319.png

Image by <a href="https://www.freepik.com/free-photo/young-man-ringing-friend-door_5505114.htm#query=A man rings the bell of a house&position=0&from_view=search&track=ais">Freepik</a>


זה היה יום רביעי סתמי. הילדים שחקו בסלון, ואני נמנמתי קלות במיטתי.

התעוררתי מנמנומי מדפיקות של אחד מילדיי על דלת החדר.

"אבא, יש מישהו בדלת! הוא נראה כמו גוי!"

'מה?? טוב, אולי הוא חילוני... מה מבינים כבר ה'בנים יקירים שלי''.

קמתי ממיטתי וצעדתי ברגליים די כושלות (בכל זאת, הרגע נתלשתי מהמיטה) לכיוון הדלת.

הבטתי בקוקר. באמת היה לו פרצוף של גוי... 'מה הוא יכול לרצות? לא הזמנתי אף טכנאי'.

פתחתי.

"כן", אמרתי. אין לי זמן ל'שלומים' וכל אלה, אני באמצע נמנום צהריים.

"היי, אני ג'ורג', אפשר לדבר עם מוישי הילד שלך?" שאל גלוי הראש, מגודל השיער.

"מה??" לתמיהתי לא היה סוף! מה הוא רוצה מהבן שלי בן העשר.

"אני רוצה לדבר איתו! יש לי כל מיני נושאים מרתקים! אני ידען ענק, מכיר את כל הסיפורים בעולם, מבין בדתות, ממש חבל שהוא יפספס!"

פי היה פעור. בקושי הצלחתי להוציא מילה. איכשהו בסוף הצלחתי לומר לו "ולמה אתה חושב שאני אתן לבן שלי לדבר אתך? עם אנשים משלנו אני מגביל אותו בדיבורים. אתה לא נראה משלנו, הרחק הרחק מכך! מי יודע איזה שטויות תכניס לו לראש!"

"הו ראביי, באמת! אתה לא רציני! אתמול בצהריים נתת לו להתכתב עם הבינה מלאכותית שאני יצרתי, ואני העברתי אליה את המידע שהוא קיבל, אולי ראביי יסביר לי מה ההבדל?"