הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
עברו מאז חודשים בודדים, והאימה השחורה עדיין זכורה לי היטב.
גיששתי כמו תמיד בקרביה של תיבת הדואר, מייחל למצוא שם כרטיס זכיה בלוטו או למצער גליון ביכורים של הפעקל'ע מודפס וערוך ובמשקל חצי קילו, ו... הפתעה מרה חיכתה לי שם!
מכתב. לבנבן. טקסט כחול. משרד התחבורה.
אוי, לא לאלאלאלאלאלאלאללללאל לאאאא!
בלב הולם פתחתי את המכתב, שם התבשרתי בלקוניות ששר התחבורה - אוייבי הוותיק - דורש ממני ללכת לקורס רענון נהיגה. אחרת, כך השר, לא יחדשו לי רשיון הנהיגה שלי! אין לו בושה לטיפוס, מתברר. גם הקווים לכותל על הפנים, ועכשיו גם זה. לאן עוד יתדרדרו העניינים.
ביררתי עוד קצת, מתברר שזה לא משהו אישי. בשנים האחרונות כל נהג חדש נדרש לעבור את הקורס, וזאת כתנאי לחידוש הרשיון. סוג של קורס בסיסי בן שלושה ימים, ובו ירועננו חוקי הנהיגה. וכן, הקורס חובה לכולללם. גם לנהגים צדיקים וישרי דרך כמוני.
מובן שחשבתי לדחות את הרישום לקורס עד זיבולא בתרייתא, אחרת איך אהיה ישראלי טוב. אך במחשבה נוספת, רבת און ואמיצה מאוד, החלטתי לבצע צעד נועז מאוד - ולהירשם בהקדם האפשרי.
ואם עוד התלבטתי, הרי שהגב' דינה זילבר עודדה אותי מאוד. כי הגברת זילבר החליטה, למי שפספס, שאין לקיים קורסים בהפרדה לגברים, עקב פגיעה קשה ברגשותיהן של הנשים. וואלה.
התקשרתי בבהילות לרשת 'עמל', וראשית לכל מחיתי באוזני הנציגה: מדוע יש לרשת שלכם שֵׁם כה מדכא כמו עמל? מי רוצה בכלל לעמול? תנו לי לחיות את החיים הטובים.
אחרי כמה דקות חייגתי שוב (הנציגה הראשונה טרקה לי את השיחה בפנים), ושאלתי בקדחתנות רועדת: תגידו, נשאר עוד מקום בקורס מופרד? קורס לגברים בלבד?
הנציגה אמרה שכן, ורשמה אותי חיש חש, ואני רשמתי לפניי את התאריך באותיות של קידוש לבנה, בתקווה שהתפילה הנפלאה הזו עדיין לא תאסר בחוק עקב אפליית נשים.
מהון להון, בדקתי את השעות, וליבי צנח, ומצב רוחי שפף, ושמחת חיי טושטשה: למה לבזבז כל כך הרבה שעות על קורס טיפשי? למי זה חסר?
אודה ולא אבוש, כעסתי על שר התחבורה. נכון, אנחנו אוייבים, ועדיין, למה לשבור את כל הכללים. למדתי לנהוג, עשיתי תיאוריה וגם טסט, אני זוכר את כל החוקים (-כך חשבתי!), אני נהג מיומן ושומר חוק, סדר, פס הפרדה וכללי עקיפה. מה לי העונש הזה?
ונחשו מה, ידידיי?
אני לא היחיד.
כשבאתי אל תיכון 'ליידי דיוויס' השוכן בקריית יובל, ראיתי סביבי שלל פרצופים מיואשים. כולם אברכים חרדים, מזוקנים, בני תורה, חלקם עם גמרות בחיקם, חלקם מפהקים, כולם משועממים.
עברו מאז כמה חודשים, והמראה נצור היטב בזכרוני: עשרות גברים בגיל הישיבה (-הגיל בו הספה קורצת יותר ממסלול הליכה בערבה), ישובים על כסאות בית ספר, מחפשים תעסוקה. חתיכת מחזה!
ואז נכנס המרצה.
יהודי חביב ביותר, נעים הליכות, דתי, ירא שמיים ובעל קול צח ונעים.
הוא התחיל להעביר את הקורס, חילק לנו חוברות הדרכה, רשם את הנוכחות שלנו, והציג שקפים מלאי אינפורמציה.
עם פתיחת הקורס, הוא שאל את הקהל כעשרים שאלות. וביקש לדעת: התשובה היא כן או לא? בלי חוכמות. בלי פלפולים, בלי לומדע'ס, בלי חקירע'ס. רק כן או לא.
למרבה ההפתעה, אף אחד לא הסכים עם השני. בכל שאלה - שאלות בסיסיות ביותר על חוקי הנהיגה! - היו המוני תשובות, וכן, כמובן, הרבה לומדע'ס.
אחחחח. הבני תורה שלנו, אין כמוכם.
כשנגמרו השאלות, המרצה חייך אל תוך סנטרו המגולח והמתוקתק. כי כולנו הבנו בדיוק את המסר: רענון חוקי הנהיגה - אכן במקומו. עובדה: כולם מבולבלים באשר לחוקים הכי בסיסיים!
כי ככה זה. מוציאים רשיון, נוהגים קצת פה ושם על סובארו אברכים או סיטי-קאר, שואלים מהגיס את הקורולה שלו ונוסעים לרבי שמעון, שוכרים יונדאי I20 חבוטה קלות במחיר נוח וקופצים לסבתא בבאר שבע. ותוך כדי - קצת שוכחים פה ושם כמה כללים חשובים.
(למשל: נניח ואתם בבעיה קשה, וחייבים לעצור בצד ולהזמין גרר או 'ידידים'. איפה מציבים את המשולש? לפני הרכב? מאחוריו? במרחק מאה מטר?)
וזה הכל בעצם.
אחרי מפגש הפתיחה, היו עוד כמה שיעורים, חוויתיים ומועילים, ולמדנו דברים חשובים, כולל גם סרטונים מושקעים וברורים.
אז חבר'ה, דעו לכם:
אם אתם נהגים חדשים ומקבלים את הזימון הזה, אל תכעסו. זה לטובתכם. אל תנסו להתחמק, ואל תפול רוחכם.
נכון, אתם תתקשו למצוא שלושה ימים רצופים בהם תוכלו לפנות את שעות הערב, ויהיה לכם קשה להגיע אל בית הספר, ותצטרכו למצוא דרך לקיים קורסים בהפרדה בלי להרגיז את הגב' זילבר, ועדיין -
זה שווה את זה.
לגמרי.
גיששתי כמו תמיד בקרביה של תיבת הדואר, מייחל למצוא שם כרטיס זכיה בלוטו או למצער גליון ביכורים של הפעקל'ע מודפס וערוך ובמשקל חצי קילו, ו... הפתעה מרה חיכתה לי שם!
מכתב. לבנבן. טקסט כחול. משרד התחבורה.
אוי, לא לאלאלאלאלאלאלאללללאל לאאאא!
בלב הולם פתחתי את המכתב, שם התבשרתי בלקוניות ששר התחבורה - אוייבי הוותיק - דורש ממני ללכת לקורס רענון נהיגה. אחרת, כך השר, לא יחדשו לי רשיון הנהיגה שלי! אין לו בושה לטיפוס, מתברר. גם הקווים לכותל על הפנים, ועכשיו גם זה. לאן עוד יתדרדרו העניינים.
ביררתי עוד קצת, מתברר שזה לא משהו אישי. בשנים האחרונות כל נהג חדש נדרש לעבור את הקורס, וזאת כתנאי לחידוש הרשיון. סוג של קורס בסיסי בן שלושה ימים, ובו ירועננו חוקי הנהיגה. וכן, הקורס חובה לכולללם. גם לנהגים צדיקים וישרי דרך כמוני.
מובן שחשבתי לדחות את הרישום לקורס עד זיבולא בתרייתא, אחרת איך אהיה ישראלי טוב. אך במחשבה נוספת, רבת און ואמיצה מאוד, החלטתי לבצע צעד נועז מאוד - ולהירשם בהקדם האפשרי.
ואם עוד התלבטתי, הרי שהגב' דינה זילבר עודדה אותי מאוד. כי הגברת זילבר החליטה, למי שפספס, שאין לקיים קורסים בהפרדה לגברים, עקב פגיעה קשה ברגשותיהן של הנשים. וואלה.
התקשרתי בבהילות לרשת 'עמל', וראשית לכל מחיתי באוזני הנציגה: מדוע יש לרשת שלכם שֵׁם כה מדכא כמו עמל? מי רוצה בכלל לעמול? תנו לי לחיות את החיים הטובים.
אחרי כמה דקות חייגתי שוב (הנציגה הראשונה טרקה לי את השיחה בפנים), ושאלתי בקדחתנות רועדת: תגידו, נשאר עוד מקום בקורס מופרד? קורס לגברים בלבד?
הנציגה אמרה שכן, ורשמה אותי חיש חש, ואני רשמתי לפניי את התאריך באותיות של קידוש לבנה, בתקווה שהתפילה הנפלאה הזו עדיין לא תאסר בחוק עקב אפליית נשים.
מהון להון, בדקתי את השעות, וליבי צנח, ומצב רוחי שפף, ושמחת חיי טושטשה: למה לבזבז כל כך הרבה שעות על קורס טיפשי? למי זה חסר?
אודה ולא אבוש, כעסתי על שר התחבורה. נכון, אנחנו אוייבים, ועדיין, למה לשבור את כל הכללים. למדתי לנהוג, עשיתי תיאוריה וגם טסט, אני זוכר את כל החוקים (-כך חשבתי!), אני נהג מיומן ושומר חוק, סדר, פס הפרדה וכללי עקיפה. מה לי העונש הזה?
ונחשו מה, ידידיי?
אני לא היחיד.
כשבאתי אל תיכון 'ליידי דיוויס' השוכן בקריית יובל, ראיתי סביבי שלל פרצופים מיואשים. כולם אברכים חרדים, מזוקנים, בני תורה, חלקם עם גמרות בחיקם, חלקם מפהקים, כולם משועממים.
עברו מאז כמה חודשים, והמראה נצור היטב בזכרוני: עשרות גברים בגיל הישיבה (-הגיל בו הספה קורצת יותר ממסלול הליכה בערבה), ישובים על כסאות בית ספר, מחפשים תעסוקה. חתיכת מחזה!
ואז נכנס המרצה.
יהודי חביב ביותר, נעים הליכות, דתי, ירא שמיים ובעל קול צח ונעים.
הוא התחיל להעביר את הקורס, חילק לנו חוברות הדרכה, רשם את הנוכחות שלנו, והציג שקפים מלאי אינפורמציה.
עם פתיחת הקורס, הוא שאל את הקהל כעשרים שאלות. וביקש לדעת: התשובה היא כן או לא? בלי חוכמות. בלי פלפולים, בלי לומדע'ס, בלי חקירע'ס. רק כן או לא.
למרבה ההפתעה, אף אחד לא הסכים עם השני. בכל שאלה - שאלות בסיסיות ביותר על חוקי הנהיגה! - היו המוני תשובות, וכן, כמובן, הרבה לומדע'ס.
אחחחח. הבני תורה שלנו, אין כמוכם.
כשנגמרו השאלות, המרצה חייך אל תוך סנטרו המגולח והמתוקתק. כי כולנו הבנו בדיוק את המסר: רענון חוקי הנהיגה - אכן במקומו. עובדה: כולם מבולבלים באשר לחוקים הכי בסיסיים!
כי ככה זה. מוציאים רשיון, נוהגים קצת פה ושם על סובארו אברכים או סיטי-קאר, שואלים מהגיס את הקורולה שלו ונוסעים לרבי שמעון, שוכרים יונדאי I20 חבוטה קלות במחיר נוח וקופצים לסבתא בבאר שבע. ותוך כדי - קצת שוכחים פה ושם כמה כללים חשובים.
(למשל: נניח ואתם בבעיה קשה, וחייבים לעצור בצד ולהזמין גרר או 'ידידים'. איפה מציבים את המשולש? לפני הרכב? מאחוריו? במרחק מאה מטר?)
וזה הכל בעצם.
אחרי מפגש הפתיחה, היו עוד כמה שיעורים, חוויתיים ומועילים, ולמדנו דברים חשובים, כולל גם סרטונים מושקעים וברורים.
אז חבר'ה, דעו לכם:
אם אתם נהגים חדשים ומקבלים את הזימון הזה, אל תכעסו. זה לטובתכם. אל תנסו להתחמק, ואל תפול רוחכם.
נכון, אתם תתקשו למצוא שלושה ימים רצופים בהם תוכלו לפנות את שעות הערב, ויהיה לכם קשה להגיע אל בית הספר, ותצטרכו למצוא דרך לקיים קורסים בהפרדה בלי להרגיז את הגב' זילבר, ועדיין -
זה שווה את זה.
לגמרי.
