הנושאים החמים
הנושאים החמים
פתחתי את הפוסט הזה בפורום המתאים [לדעתי..] פורום אמנות ויצירה,
חשבתי לעצמי שזה יהיה מעניין שם אפילו מרתק...הבטחתי שבסוף אבקש גם עזרה..
אבל הוא משום מה לא התרומם ולא היה לי טעם לבקש שם עזרה...
במקרא כזה למי פונים? פונים לכאן..פונים לחכמת ההמונים..
טיפונת רקע על הרעיון שאחרי היצירה הזאת, ויש רעיון גדול:
הודו - מדינה של כמיליארד וחצי תושבים חלקם עניים באופן מחריד,
מחריד זה אומר ברמה שבן אנוש מערבי לא יכול בכלל להבין,
ולכן יש שם חיפוש מתמיד אחרי תעסוקה, אומר פרנסה אומר מזון לקיום הכי בסיסי,
במקביל ההודים קולטים "ומייבאים" מהעולם חומרים ואביזרים שאי אפשר להאמין,
למשל הם קולטים ספינות עמוסות בחלקי מחשבים ישנים מהעולם המערבי ובבתי מלאכה [מה שמכונה סדנאות יזע]
אלפי אנשים מפרקים את המחשבים לגורמים ומפיקים מהם חומרי גלם שחוזרים לתעשייה המערבית חזרה
נקיים מכל הפלסטיק והמתכת העודפים,
מי שמספיק מבוגרת אולי זוכרת את "עבודות הדחק" של שנות החמישים..
אז הממשלה יזמה עבודות לא נחוצות בעליל בשביל להעסיק את העולים החדשים,
בשביל לתת להם "משכורת" בשביל שלא ירעבו ללחם.
נחזור להודו, בין שאר הדברים שהעולם השבע זורק לשם זה גם סמרטוטים,
לא במשמעות שלנו לסמרטוטים יש בעולם עודפי בד אדירים וההודים ממחזרים אותו,
גם חלק מהמלט שמגיע להודו למטרות בנייה הוא באיכות ירדה ביותר...ברובו הוא נפסל לשמוש בעולם המערבי
[מאלף ואחד סיבות כמו פג תוקף או איכות ירודה] וסוחרים זריזים מוכרים אותו להודו,
לבנות אתו גרדי שחקים גם ההודים מבינם שזה בעייתי...אבל לבנייה בכפרים נידחים ולשיפוצים הוא כן משמש שם,
מחיר המלט הזה הוא כמעט במחיר שעת עבודה של המשאית הגרוטאה שמובילה אותו..
וכך נוצר שילוב של חמרי גלם במחיר אפסי וידיים עובדות שרעבות לעבודה בתמורה לכמה רופי..
קם הודי חכם אחד ושילב בין הדברים...הוא טבל את הסמרטוטים במלט הביש אותם על דלי או פח או כל צורה אחרת
וקיבל כלי נוי...
הרעיון כל כך תפש עד שהיום מאות אלפי הודים במאת כפרים עובדים "בתעשייה" הזאת.
זה אולי מסביר את התופעה שמפעם לפעם מכון התקנים הישראלי אוסר את השימוש בכלים שיובאו מהמזרח בטענה שיש בהם
חומרים מסרטנים...לאור מה שכתבתי זה לא פלא..
זה כולל כלי נוי, אקסוריז, אהילים אדניות לצמחים באין סוף צורות וגדלים שמשווקים לכל העולם.
הגימור:
הם משתמשים בכל טכניקה אפשרית הכל של ציפוי וצביעה הכל לפי העניין, טעם המזמין וכמובן צו האפנה העכשווי בעולם.
עכשיו הגענו אלי...לבקשת ✔התייעצות שלי מהפוסט ההוא,
איך לגמור את הכלי שבתמונה?
בפנים כבר צבעו בחום [הכלים ישמשו לעציצים]
מבחוץ יש התלבטות..אפשר לצבוע בכל צבע, אקרילי שאבי שיק או אפילו לשייף ולגמור בלכה שקופה למראה טבעי,
אני חשבתי שיהיה נחמד להדביק פסיפס,
לא פסיפס אבן, בטח לא פסיפס סול...
אלה פסיפס מהחומרים המיוחדים שמצולמים בתמונה,
נו, מה אומרים?
חשבתי לעצמי שזה יהיה מעניין שם אפילו מרתק...הבטחתי שבסוף אבקש גם עזרה..
אבל הוא משום מה לא התרומם ולא היה לי טעם לבקש שם עזרה...
במקרא כזה למי פונים? פונים לכאן..פונים לחכמת ההמונים..
טיפונת רקע על הרעיון שאחרי היצירה הזאת, ויש רעיון גדול:
הודו - מדינה של כמיליארד וחצי תושבים חלקם עניים באופן מחריד,
מחריד זה אומר ברמה שבן אנוש מערבי לא יכול בכלל להבין,
ולכן יש שם חיפוש מתמיד אחרי תעסוקה, אומר פרנסה אומר מזון לקיום הכי בסיסי,
במקביל ההודים קולטים "ומייבאים" מהעולם חומרים ואביזרים שאי אפשר להאמין,
למשל הם קולטים ספינות עמוסות בחלקי מחשבים ישנים מהעולם המערבי ובבתי מלאכה [מה שמכונה סדנאות יזע]
אלפי אנשים מפרקים את המחשבים לגורמים ומפיקים מהם חומרי גלם שחוזרים לתעשייה המערבית חזרה
נקיים מכל הפלסטיק והמתכת העודפים,
מי שמספיק מבוגרת אולי זוכרת את "עבודות הדחק" של שנות החמישים..
אז הממשלה יזמה עבודות לא נחוצות בעליל בשביל להעסיק את העולים החדשים,
בשביל לתת להם "משכורת" בשביל שלא ירעבו ללחם.
נחזור להודו, בין שאר הדברים שהעולם השבע זורק לשם זה גם סמרטוטים,
לא במשמעות שלנו לסמרטוטים יש בעולם עודפי בד אדירים וההודים ממחזרים אותו,
גם חלק מהמלט שמגיע להודו למטרות בנייה הוא באיכות ירדה ביותר...ברובו הוא נפסל לשמוש בעולם המערבי
[מאלף ואחד סיבות כמו פג תוקף או איכות ירודה] וסוחרים זריזים מוכרים אותו להודו,
לבנות אתו גרדי שחקים גם ההודים מבינם שזה בעייתי...אבל לבנייה בכפרים נידחים ולשיפוצים הוא כן משמש שם,
מחיר המלט הזה הוא כמעט במחיר שעת עבודה של המשאית הגרוטאה שמובילה אותו..
וכך נוצר שילוב של חמרי גלם במחיר אפסי וידיים עובדות שרעבות לעבודה בתמורה לכמה רופי..
קם הודי חכם אחד ושילב בין הדברים...הוא טבל את הסמרטוטים במלט הביש אותם על דלי או פח או כל צורה אחרת
וקיבל כלי נוי...
הרעיון כל כך תפש עד שהיום מאות אלפי הודים במאת כפרים עובדים "בתעשייה" הזאת.
זה אולי מסביר את התופעה שמפעם לפעם מכון התקנים הישראלי אוסר את השימוש בכלים שיובאו מהמזרח בטענה שיש בהם
חומרים מסרטנים...לאור מה שכתבתי זה לא פלא..
זה כולל כלי נוי, אקסוריז, אהילים אדניות לצמחים באין סוף צורות וגדלים שמשווקים לכל העולם.
הגימור:
הם משתמשים בכל טכניקה אפשרית הכל של ציפוי וצביעה הכל לפי העניין, טעם המזמין וכמובן צו האפנה העכשווי בעולם.
עכשיו הגענו אלי...לבקשת ✔התייעצות שלי מהפוסט ההוא,
איך לגמור את הכלי שבתמונה?
בפנים כבר צבעו בחום [הכלים ישמשו לעציצים]
מבחוץ יש התלבטות..אפשר לצבוע בכל צבע, אקרילי שאבי שיק או אפילו לשייף ולגמור בלכה שקופה למראה טבעי,
אני חשבתי שיהיה נחמד להדביק פסיפס,
לא פסיפס אבן, בטח לא פסיפס סול...
אלה פסיפס מהחומרים המיוחדים שמצולמים בתמונה,
נו, מה אומרים?
