הנושאים החמים
הנושאים החמים
כפי שהבטחתי כאן באשכול ההשראות שהעלתה @R.E.Y , אני מעלה את חמשת הכללים שלי לניפוץ מחסומי הכתיבה.
הערה חשובה: אין מה לחשוש מתופעות הלוואי שיוצגו במאמר שלפניכם. ייתכן ולא תסבלו מאף אחת מהן. וגם אם כן, אל דאגה, סבתא הכינה תרופה להכל.
הכינו כוס תה רותח, הוסיפו עלי נענע טריים (בלי יותר מדי סוכר, בדיוק כמו שסבתא אוהבת) והתחילו לקרוא בתשומת לב יתרה.
1. אמון ואימון - כתיבה היא כמו שריר. ככל שמפתחים אותה יותר היא נעשית חזקה וטובה יותר.
בנוסף, קיימים לא מעט אנשים שחוששים לכתוב כי ייתכן והתכנים שלהם גרועים להחריד. לרוב, מדובר באנשים סופר כישרוניים שכל מה שחסר להם זה טיפונת הכוונה נכונה, אמון עצמי, ואומץ.
התופעה: חרדת העט והמקלדת. תסמינים: גרדת בראש (בניסיון למצוא עלילה ומסר שיהיו מקובלים על כלל העולם) ופריחה בעור כשזה לא תמיד קורה.
2. הימנעו מהשוואה - הרבה פעמים סופר מתחיל משווה את עצמו לחבריו למקלדת. התופעה: ייאוש סביבתי. תסמינים: דיכאון, חוסר שינה, תחושת ריקנות.
3. חסימת השראה - אז הקשבתם לשני הכללים הראשונים (מי שמקשיב לסבתא רק מרוויח!) אתם יושבים מול המסך הלבן ומשתוקקים למלא אותו באותיות קטנות ושחורות. ופתאום ללא התראה מוקדמת תוקפת אתכם חסימת השראה נוראית. כזו שלא מצליחה להוציא ממכם חצי מילה, שלא נדבר על משפט שלם.
התופעה: חסמת - על משקל שקלת. מזכיר את אדמת, חצבת וכלבת. תסמינים: קשיי נשימה, עצבות, דיכאון, דכדוך כבד.
תוצאה: משפטים רצוצים להחריד. אל דאגה, סבתא הכינה תרופה גם לזה. קפצו לכלל 4.
אז אתם עומדים מול הקטע המוזר שלפניכם - שהיה אמור להיות טור אישי, פרק מסיפור, או כתבה לעיתון וצוחקים לנוכח בליל המילים. נראה כאילו כל האותיות החליטו לריב זו עם זו (היי, בלי ידיים. סבתא לא מרשה) לדוגמא: "איש אחד הלך, הלך, הלך ופתאום נפל לבור שחור. (ריבון כל העולמים, אני כתבתי את המשפט הזה?!)
אז מה עושים עכשיו?
4. שיכתוב - עכשיו אתם מתחילים לשכתב. לשפץ את המשפטים, לשייף את המילים. להוציא ישן תחת חדש. תוסיפו תבלינים, תשמיטו משפטים לא נחוצים. תוסיפו קצת פלפל, תתבלו בפריקה מתוקה וקריצות הומור שנונות (סבתא מתחננת - 'רק לא כורכורם!!!')
5. הידד! סיימתי! - סיימתם לשכתב, ועכשיו אתם קוראים את מה שכתבתם בעונג צרוף (אין, אין סבתא צודקת, תמיד אמרה לי שאני כישרון מבוזבז. בעיקר שהראתי לה איך שולחים מייל...) התופעה: ביטחון מופרז ותחושת שלמות. תסמינים: הרגשת סיפוק, מימוש עצמי, תחושה שמימית.
(ואל דאגה, סבתא עדיין אוהבת אתכם...)
אז כתבתם ספר. מסר מעולה, עלילה משובחת, כתיבה עמוקה ושנונה. אתם משחררים אותו לחנויות. ומגלים שלא כולם חושבים כמוכם.
יש לציין, אם הספר שלכם טוב, רוב הקהל באמת יזרים אליכם שפע של תגובות חיוביות וחמות. אבל חשוב לזכור: כמו שאין אדם שאהוב על כלל הציבור (כן, כן, גם לא ביבי) ככה גם אין כותב שאהוב על כלל קוראיו. מה עושים שמקבלים ביקורת? אם היא אמיתית, מקבלים אותה. סך הכל ביקורת זה דבר מעולה שנועד להשביח את הטקסטים שלכם ולא להיפך. אם היא קטנונית וחסרת בסיס (אני לא מבינה למה בעמוד שלוש שמונים שמונים ושבע בשורה עשרים ושש מלמטה, לא כתוב שדיצה בירכה 'בורא פרי האדמה' לפני שהכניסה את המלפפון לפיה. נו, באמת, הסופרים של היום, זה מה שהם מנחילים לדור העתיד?)
כן, על ביקורת מהסוג הזה אתם יכולים לדלג, תעברו לדף הבא.
אני אסיים במשפט חכם ועוצמתי שכתב לירון פיין: "אתה לא יכול להיות אהוב על כל האנשים כל הזמן. מספיק שתהיה אהוב על חלק מהאנשים, חלק מהזמן.
חזק. נכון?
טוב, אני מניחה שסיימתם את התה (לא לשכוח לשטוף את הכוס היטב ולהניח יפה על המדף. סבתא לא אוהבת משתמטים) עכשיו, אפשר לפתוח את המחשב ולהתחיל להריץ אצבעות על המקלדת. הכללים הללו יעזרו לכם לשבור את חומות הייאוש והפחד ולהתחיל לכתוב. כשמתחילים, יש עוד המון טכניקות. אם יהיה ביקוש, אעלה בהזדמנות. בינתיים, תתחילו לכתוב. ד"ש רותח לסבתא.
הערה חשובה: אין מה לחשוש מתופעות הלוואי שיוצגו במאמר שלפניכם. ייתכן ולא תסבלו מאף אחת מהן. וגם אם כן, אל דאגה, סבתא הכינה תרופה להכל.
הכינו כוס תה רותח, הוסיפו עלי נענע טריים (בלי יותר מדי סוכר, בדיוק כמו שסבתא אוהבת) והתחילו לקרוא בתשומת לב יתרה.
1. אמון ואימון - כתיבה היא כמו שריר. ככל שמפתחים אותה יותר היא נעשית חזקה וטובה יותר.
בנוסף, קיימים לא מעט אנשים שחוששים לכתוב כי ייתכן והתכנים שלהם גרועים להחריד. לרוב, מדובר באנשים סופר כישרוניים שכל מה שחסר להם זה טיפונת הכוונה נכונה, אמון עצמי, ואומץ.
התופעה: חרדת העט והמקלדת. תסמינים: גרדת בראש (בניסיון למצוא עלילה ומסר שיהיו מקובלים על כלל העולם) ופריחה בעור כשזה לא תמיד קורה.
אמון עצמי והמון המון סבלנות
2. הימנעו מהשוואה - הרבה פעמים סופר מתחיל משווה את עצמו לחבריו למקלדת. התופעה: ייאוש סביבתי. תסמינים: דיכאון, חוסר שינה, תחושת ריקנות.
תתמקדו בעצמכם, תפנו את המבט קדימה ואל תסתכלו על מי שהתחיל את הדרך לפניכם.
3. חסימת השראה - אז הקשבתם לשני הכללים הראשונים (מי שמקשיב לסבתא רק מרוויח!) אתם יושבים מול המסך הלבן ומשתוקקים למלא אותו באותיות קטנות ושחורות. ופתאום ללא התראה מוקדמת תוקפת אתכם חסימת השראה נוראית. כזו שלא מצליחה להוציא ממכם חצי מילה, שלא נדבר על משפט שלם.
התופעה: חסמת - על משקל שקלת. מזכיר את אדמת, חצבת וכלבת. תסמינים: קשיי נשימה, עצבות, דיכאון, דכדוך כבד.
תכתבו כל מילה שעולה לכם בראש
אז אתם עומדים מול הקטע המוזר שלפניכם - שהיה אמור להיות טור אישי, פרק מסיפור, או כתבה לעיתון וצוחקים לנוכח בליל המילים. נראה כאילו כל האותיות החליטו לריב זו עם זו (היי, בלי ידיים. סבתא לא מרשה) לדוגמא: "איש אחד הלך, הלך, הלך ופתאום נפל לבור שחור. (ריבון כל העולמים, אני כתבתי את המשפט הזה?!
)אז מה עושים עכשיו?
4. שיכתוב - עכשיו אתם מתחילים לשכתב. לשפץ את המשפטים, לשייף את המילים. להוציא ישן תחת חדש. תוסיפו תבלינים, תשמיטו משפטים לא נחוצים. תוסיפו קצת פלפל, תתבלו בפריקה מתוקה וקריצות הומור שנונות (סבתא מתחננת - 'רק לא כורכורם!!!'
)5. הידד! סיימתי! - סיימתם לשכתב, ועכשיו אתם קוראים את מה שכתבתם בעונג צרוף (אין, אין סבתא צודקת, תמיד אמרה לי שאני כישרון מבוזבז. בעיקר שהראתי לה איך שולחים מייל...) התופעה: ביטחון מופרז ותחושת שלמות. תסמינים: הרגשת סיפוק, מימוש עצמי, תחושה שמימית.
תקראו שוב את הקטע שלכם, סביר להניח שבקריאה נוספת תגלו שהוא לא בדיוק מושלם כמו שחשבתם.
אז כתבתם ספר. מסר מעולה, עלילה משובחת, כתיבה עמוקה ושנונה. אתם משחררים אותו לחנויות. ומגלים שלא כולם חושבים כמוכם.
יש לציין, אם הספר שלכם טוב, רוב הקהל באמת יזרים אליכם שפע של תגובות חיוביות וחמות. אבל חשוב לזכור: כמו שאין אדם שאהוב על כלל הציבור (כן, כן, גם לא ביבי) ככה גם אין כותב שאהוב על כלל קוראיו. מה עושים שמקבלים ביקורת? אם היא אמיתית, מקבלים אותה. סך הכל ביקורת זה דבר מעולה שנועד להשביח את הטקסטים שלכם ולא להיפך. אם היא קטנונית וחסרת בסיס (אני לא מבינה למה בעמוד שלוש שמונים שמונים ושבע בשורה עשרים ושש מלמטה, לא כתוב שדיצה בירכה 'בורא פרי האדמה' לפני שהכניסה את המלפפון לפיה. נו, באמת, הסופרים של היום, זה מה שהם מנחילים לדור העתיד?)
כן, על ביקורת מהסוג הזה אתם יכולים לדלג, תעברו לדף הבא.
אני אסיים במשפט חכם ועוצמתי שכתב לירון פיין: "אתה לא יכול להיות אהוב על כל האנשים כל הזמן. מספיק שתהיה אהוב על חלק מהאנשים, חלק מהזמן.
חזק. נכון?
טוב, אני מניחה שסיימתם את התה (לא לשכוח לשטוף את הכוס היטב ולהניח יפה על המדף. סבתא לא אוהבת משתמטים) עכשיו, אפשר לפתוח את המחשב ולהתחיל להריץ אצבעות על המקלדת. הכללים הללו יעזרו לכם לשבור את חומות הייאוש והפחד ולהתחיל לכתוב. כשמתחילים, יש עוד המון טכניקות. אם יהיה ביקוש, אעלה בהזדמנות. בינתיים, תתחילו לכתוב. ד"ש רותח לסבתא.
נערך לאחרונה ב:
