שיתוף - לביקורת תרד

[תמר מ.]

"אמא אפשר בבקשה בבקשה אפרוח?" בן החמש תוקע את הפרצוף בתוך ערימת הכביסה.

אפרוח? בוא נראה.

אפרוח, לכלוך.

אפרוח, פרגית, תרנגולת.

תרנגול, ביצים.

הרבה אפרוחים. הרבה תרנגולים, הרבה מאד ביצים.

נמכור את כל הביצים, והפרגיות והתרנגולים.

נקנה עיזים.

עיזים, חלב, גבינות.

ווואו, נעבור למושב, לבית פרטי, עם גינה ונדנדה כזאת מעץ.

נמכור את החלב והגבינות והלבנים והמעדנים ואז נקנה עוד עיזים, ופרות וסוסים.

יהיה לנו ממש משק פרטי משלנו.

ואז נפתח מחלבה קטנה ונמכור את התוצרת שלנו.

נקרא לה "תנובה" או "טרה".

לא, בעצם שניהם כבר תפוסים.

ולמה שמישהו יקנה ממנו חלב בכלל? וחוץ מזה שזה צריך פסטור ודברים מסובכים.

עזבו.

נמכור את כל העיזים והפרות והסוסים ונשתול שדה שלם של תרד.

נהפוך את התרד להיט בשוק.

במקום סלט חסה יהיה סלט תרד.

התרד ייחטף מהמדפים ואז נשתול עוד תרד ועוד תרד.

בעצם כמה תרד אנשים יכולים לאכול?

ואז נשאר עם מלאי עצום של תרד.

נגיע להפסדים.

נצטרך להתמודד עם כל העודפים שישארו.

ארוחת ערב: סלט תרד, פשטידת תרד, חביתת תרד, ועוגת תרד.

ילדים: איכס.

אמא, אני רעעעבבב.

"לא חמוד שלי, אי אפשר אפרוח, אתם ממילא לא אוהבים תרד."