הנושאים החמים
הנושאים החמים
ר' נוחעם טוב בהרבה דברים, כמו למשל בלבחור אתרוג...
אבל את ה'פפפפפפפפ' הזה שצריך לעשות בפיה של השופר הוא לא מצליח
וזה לא שהוא לא ניסה, הוא גם קנה שופר מהודר לא מעובד שנתלש מהמנהיג של העדר... ונעשה לשם מצות שופר משעת תלישה, ושלא תקע בו אדם מעולם...
אחרי ניסיונות רבים ולא נעימים הבין ר' נוחעם ש- אין לו את זה.
השופר טוב ככל שיהיה לא יביא את הסחורה בלי ה'פפפפפפפפ' שאותו הוא בעצמו צריך לייצר.
בלית ברירה תרם ר' נוחעם את השופר לבעל תוקע ידוע לא לפני שקיבל עליו עדות מהימנה שאותו בעל תוקע מעולם לא פישל בתקיעות של ראש השנה, רק חסר לו שעוד יאשימו את ה'שויפר' שלו...
בוקר יום ראשון
השעה הייתה 6:47
עיני הקהל בבית הכנסת 'עובדי ה'' של הבעל'בתים חילקו את עצמם בין מבט חטוף בשעון הדיגיטלי, לבין מרוץ השורות בסידור במטרה לסיים את התפילה בזמן...
האם יצליחו לתקוע לפני 6:50? או שמא לא תהיה ברירה אלא לשבש את סדרי בית הכנסת, מה שיכול לגרור עוד ועוד פרצות בלוחות הזמנים של הקהילה
ר' נוחעם ישוב היה בבית הכנסת כבר מ6:00 בבוקר, הוא שוהה כהרגלו שעה אחת [כפשוטה] קודם התפילה כמנהג חסידים הראשונים, ולאחריה הוא יצטרף למניין השני שיתחיל ב- 7:00
הוא לא מעז אפילו לחשוב להתפלל עם החבר'ה האלה ב6:15, הוא אף פעם לא הבין איך תוך 39 דקות מסיימים תפילה?
רק משום חשש מראית עין מן הראוי היה שהוא לא יתקרב לבית הכנסת הזה, אבל גדול כבוד הבריות וכו', ומזגנים כמו שיש ב'עובדי ה'', אין בכל השכונה!
עבור ר' נוחעם - לשהות ולכוון את ליבו לשמים במקום כזה, זה לא פשוט בכלל, הוא משתדל בכל כוחו להסיח דעתו מהמרוץ המהיר שמתרחש סביבו, ולהתעסק בעבודת ה' שלו... למרות שחלק בלתי נפרד ממנה הוא גם מצוות 'תוכחה' שמשחרת לפתיחת חרצובות לשונו למראה עיניו ולמשמע אוזניו...
בימים כתיקונן בשעה 6:47, ר' נוחעם שקוע בסדר לימודו בספר המספיק לעובדי ה'
אבל ב'אלול'...
זו השעה שבה אוזניו של ר' נוחעם ננערות והופכות לאנטנות רגישות, חסר ל'בעל תוקע' של 'עובדי ה'' שר' נוחעם יתפוס אותו מפספס...
מנחם ה'בעל תוקע' של 'עובדי ה'' ידע זאת היטב, ר' נוחעם ניגש אליו בער"ח אלול והודיע לו כי כל עוד והוא נמצא ב'עובדי ה'' המנהג לתקוע בכל יום אחר תפילת שחרית שהוא מנהג ישראל – תורה!, ייעשה על הצד היותר טוב בלי שום חשש ופקפוק, בהדגישו כי מדובר בקהילה בה ה'התעוררות' בימי אלול נדרשת ביתר שאת וביתר עוז.
הוא כבר התרגל לר' נוחעם שבא לידו בסיום התפילה עטוף בטליתו המוסרת מאחת מאוזניו מחשש 'קול הברה' כאילו היה ה'מקרא' של פוניבז', והוא השתדל, באמת השתדל, לעשות את המיטב כדי שר' נוחעם יהיה מרוצה.
באותו בוקר הייתה לו הרגשה שמשהו ישתבש, כבר בתקיעה הוא התחיל בחצי כוח, ובשברים הוא איבד את הנשימה והפסיק בינם לבין התרועה.
לרגע הזה חיכה ר' נוחעם...
הוא כחכח בגרונו והחזיר את ה'בעל תוקע' בהרעימו את קולו 'תקיעהההה'...
מנחם בלית ברירה חזר לתקיעה, אבל שוב, משהו לא מסתדר לו, ושוב ר' נוחעם מחזיר אותו, וכאילו המזל שיחק לר' נוחעם, מנחם הבעל תוקע קרס לחלוטין, כששוב ושוב התקיעה לא נשמעה כמו תקיעה השברים לא ממש שברים וגם מהתרועה ר' נוחעם ממש לא היה מרוצה.
השעון הורה על 7:07 המניין השני כבר החל להתאסף, מן הקהל עלו קולות שביקשו להפסיק את המעמד המביך והמיותר, אך ר' נוחעם בשלו...
למזלו של ר' נוחעם מנחם הבעל תוקע הפסיק בשלב מסוים להיות מובך והחל ליהנות מהקורס המזורז שמעביר אותו ר' נוחעם, אך כמו לכל דבר טוב יש סוף, והתשר"ת שר' נוחעם אוהב סוף סוף נשמעו בחלל ביהכנ"ס 'עובדי ה' כשזיו פניו של ר' נוחעם נראה היה כמו אחרי מוסף של ר"ה.
איך אמר אברימל'ה מהטמבור שאיחר לעבודה בזכות התקיעות שאחרי שחרית -
'ר' נוחעם אולי לא 'בעל תויקע' אבל לתקוע הוא יודע...'
אבל את ה'פפפפפפפפ' הזה שצריך לעשות בפיה של השופר הוא לא מצליח
וזה לא שהוא לא ניסה, הוא גם קנה שופר מהודר לא מעובד שנתלש מהמנהיג של העדר... ונעשה לשם מצות שופר משעת תלישה, ושלא תקע בו אדם מעולם...
אחרי ניסיונות רבים ולא נעימים הבין ר' נוחעם ש- אין לו את זה.
השופר טוב ככל שיהיה לא יביא את הסחורה בלי ה'פפפפפפפפ' שאותו הוא בעצמו צריך לייצר.
בלית ברירה תרם ר' נוחעם את השופר לבעל תוקע ידוע לא לפני שקיבל עליו עדות מהימנה שאותו בעל תוקע מעולם לא פישל בתקיעות של ראש השנה, רק חסר לו שעוד יאשימו את ה'שויפר' שלו...
בוקר יום ראשון
השעה הייתה 6:47
עיני הקהל בבית הכנסת 'עובדי ה'' של הבעל'בתים חילקו את עצמם בין מבט חטוף בשעון הדיגיטלי, לבין מרוץ השורות בסידור במטרה לסיים את התפילה בזמן...
האם יצליחו לתקוע לפני 6:50? או שמא לא תהיה ברירה אלא לשבש את סדרי בית הכנסת, מה שיכול לגרור עוד ועוד פרצות בלוחות הזמנים של הקהילה
ר' נוחעם ישוב היה בבית הכנסת כבר מ6:00 בבוקר, הוא שוהה כהרגלו שעה אחת [כפשוטה] קודם התפילה כמנהג חסידים הראשונים, ולאחריה הוא יצטרף למניין השני שיתחיל ב- 7:00
הוא לא מעז אפילו לחשוב להתפלל עם החבר'ה האלה ב6:15, הוא אף פעם לא הבין איך תוך 39 דקות מסיימים תפילה?
רק משום חשש מראית עין מן הראוי היה שהוא לא יתקרב לבית הכנסת הזה, אבל גדול כבוד הבריות וכו', ומזגנים כמו שיש ב'עובדי ה'', אין בכל השכונה!
עבור ר' נוחעם - לשהות ולכוון את ליבו לשמים במקום כזה, זה לא פשוט בכלל, הוא משתדל בכל כוחו להסיח דעתו מהמרוץ המהיר שמתרחש סביבו, ולהתעסק בעבודת ה' שלו... למרות שחלק בלתי נפרד ממנה הוא גם מצוות 'תוכחה' שמשחרת לפתיחת חרצובות לשונו למראה עיניו ולמשמע אוזניו...
בימים כתיקונן בשעה 6:47, ר' נוחעם שקוע בסדר לימודו בספר המספיק לעובדי ה'
אבל ב'אלול'...
זו השעה שבה אוזניו של ר' נוחעם ננערות והופכות לאנטנות רגישות, חסר ל'בעל תוקע' של 'עובדי ה'' שר' נוחעם יתפוס אותו מפספס...
מנחם ה'בעל תוקע' של 'עובדי ה'' ידע זאת היטב, ר' נוחעם ניגש אליו בער"ח אלול והודיע לו כי כל עוד והוא נמצא ב'עובדי ה'' המנהג לתקוע בכל יום אחר תפילת שחרית שהוא מנהג ישראל – תורה!, ייעשה על הצד היותר טוב בלי שום חשש ופקפוק, בהדגישו כי מדובר בקהילה בה ה'התעוררות' בימי אלול נדרשת ביתר שאת וביתר עוז.
הוא כבר התרגל לר' נוחעם שבא לידו בסיום התפילה עטוף בטליתו המוסרת מאחת מאוזניו מחשש 'קול הברה' כאילו היה ה'מקרא' של פוניבז', והוא השתדל, באמת השתדל, לעשות את המיטב כדי שר' נוחעם יהיה מרוצה.
באותו בוקר הייתה לו הרגשה שמשהו ישתבש, כבר בתקיעה הוא התחיל בחצי כוח, ובשברים הוא איבד את הנשימה והפסיק בינם לבין התרועה.
לרגע הזה חיכה ר' נוחעם...
הוא כחכח בגרונו והחזיר את ה'בעל תוקע' בהרעימו את קולו 'תקיעהההה'...
מנחם בלית ברירה חזר לתקיעה, אבל שוב, משהו לא מסתדר לו, ושוב ר' נוחעם מחזיר אותו, וכאילו המזל שיחק לר' נוחעם, מנחם הבעל תוקע קרס לחלוטין, כששוב ושוב התקיעה לא נשמעה כמו תקיעה השברים לא ממש שברים וגם מהתרועה ר' נוחעם ממש לא היה מרוצה.
השעון הורה על 7:07 המניין השני כבר החל להתאסף, מן הקהל עלו קולות שביקשו להפסיק את המעמד המביך והמיותר, אך ר' נוחעם בשלו...
למזלו של ר' נוחעם מנחם הבעל תוקע הפסיק בשלב מסוים להיות מובך והחל ליהנות מהקורס המזורז שמעביר אותו ר' נוחעם, אך כמו לכל דבר טוב יש סוף, והתשר"ת שר' נוחעם אוהב סוף סוף נשמעו בחלל ביהכנ"ס 'עובדי ה' כשזיו פניו של ר' נוחעם נראה היה כמו אחרי מוסף של ר"ה.
איך אמר אברימל'ה מהטמבור שאיחר לעבודה בזכות התקיעות שאחרי שחרית -
'ר' נוחעם אולי לא 'בעל תויקע' אבל לתקוע הוא יודע...'
