הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
צועדת. עקבות מאחורי מעידים על פסיעותי בחול הרטוב, מבקשים שלא אשכח אותם גם כשאהיה בראש הפסגה. הרבה פסעתי, באותן נעליים דהויות שמשמשות אותי נאמנה עוד מאז היו חדשות ובוהקות. אין לי זמן להתכופף להבריק אותן, גם לא רצון. הדהיה מראה על זמן, על מאמץ, על פסיעות שפסעתי בקור ובגשם ובחם ובשרב.
הדרך לפני אינה ברורה. רק הגבעה מרצדת ואומרת: אלי את צריכה להגיע. לא משנה כמה סלעים ומכשולים יעמדו לך בדרך. לא משנה כמה שבילים ופרחים יפתו אותך לצעוד בהם, בדרך הנוחה אל המדרון. לא משנה כמה תקפח השמש ותייבש את גרונך. לא משנה כמה ישטוף הגשם את נעליך ויכביד על הליכתך. אלי את צריכה להגיע, בשביל זה את הולכת.
וארוכה הדרך, ופתלתלה, ורצופת מכשולים. ובקושי אני הולכת, מרימה רגל ומניחה במרחק סנטימטרים בודדים, מטביעה עקב בחול, רשם לדמעות ליבי שנספגו בו, מבקשות עוד טיפת דרך, עוד עקבות סלולים מראש.
ויודעת אני שיום יבוא ואגיע לפסגה, יום יבוא ואניח סולית נעל דהויה בראש הגבוה, ומכיוון שלא יהיה לי דגל, אעמוד בעצמי ואנופף לכל אלפי העקבות הטבועים בחול. מדמיינת את הרגע הזה, את העקב האחרון.
זוכרת את היום בו התחלתי במסע, חדשה ונחושה, יודעת את אשר לפני- פסיעה. זוכרת את הפסיעה הזאת, היא נותנת לי כח להמשיך. פסיעה ראשונה, בחיוך ובנאד מלא מים. כאשר הרגשתי את הרוח כנעימה, והגבעה קרצה לי, מוחשית, ואני ידעתי- כעת אפסע פסיעה, יום אחד אפסע עוד פסיעה- וזו תהיה הפסיעה אל הפסגה.
והיום, כאשר עייפתי ממאות ואלפים ורבבות פסיעות, ונפילות, והחלקות על החול הרטוב. כאשר הרוח מעקצצת בפני ומעיפה אליהם גרגרי חול, ופני מאיימות לשוח כלפי מטה. לא, רק לא זה. מה יתן לי כח? פסיעה ראשונה. לא, לא אותה פסיעה שהייתה אי אז, בתחילת מסעי. ולא אותה פסיעה שתהיה בחסדי הבורא, תסיים מסע אחד ותחנוך חדש. פסיעה ראשונה, עכשיו. כשמאחורי אין ספור פסיעות- אין כלום, כשמאחורי אין ספור נפילות- אין כלום. כשמאחורי יאוש ותקווה, כישלון והצלחה- אין כלום. פסיעה ראשונה.
ומה יש עוד לפני, בדרך הארוכה והנפתלת- פסיעה אחת ודי. ראשונה. והיא עולם ומלואו.
ולאחריה- פסיעה ראשונה.
ולכשאגיע לשם, אדע- מאחורי אין כלום, לא נפילות, לא ירידות, גם לא עליות. חדשה לגמרי נשמתי, והוא, המחדשה בטובו בכל יום תמיד, עשה ועושה ויעשה איתי תמיד את החסד הזה, ועוד רבים. יעזרני לפסוע את פסיעתי הראשונה, לחייך אל העולם ואל הפסגה, ולדעת: מה אחרי? כלום, מה לפני? פסיעה.
ובמסע הזה, עקבות החול יעידו, שפסעתי אליהם בכל יום- חדשה.
צועדת. עקבות מאחורי מעידים על פסיעותי בחול הרטוב, מבקשים שלא אשכח אותם גם כשאהיה בראש הפסגה. הרבה פסעתי, באותן נעליים דהויות שמשמשות אותי נאמנה עוד מאז היו חדשות ובוהקות. אין לי זמן להתכופף להבריק אותן, גם לא רצון. הדהיה מראה על זמן, על מאמץ, על פסיעות שפסעתי בקור ובגשם ובחם ובשרב.
הדרך לפני אינה ברורה. רק הגבעה מרצדת ואומרת: אלי את צריכה להגיע. לא משנה כמה סלעים ומכשולים יעמדו לך בדרך. לא משנה כמה שבילים ופרחים יפתו אותך לצעוד בהם, בדרך הנוחה אל המדרון. לא משנה כמה תקפח השמש ותייבש את גרונך. לא משנה כמה ישטוף הגשם את נעליך ויכביד על הליכתך. אלי את צריכה להגיע, בשביל זה את הולכת.
וארוכה הדרך, ופתלתלה, ורצופת מכשולים. ובקושי אני הולכת, מרימה רגל ומניחה במרחק סנטימטרים בודדים, מטביעה עקב בחול, רשם לדמעות ליבי שנספגו בו, מבקשות עוד טיפת דרך, עוד עקבות סלולים מראש.
ויודעת אני שיום יבוא ואגיע לפסגה, יום יבוא ואניח סולית נעל דהויה בראש הגבוה, ומכיוון שלא יהיה לי דגל, אעמוד בעצמי ואנופף לכל אלפי העקבות הטבועים בחול. מדמיינת את הרגע הזה, את העקב האחרון.
זוכרת את היום בו התחלתי במסע, חדשה ונחושה, יודעת את אשר לפני- פסיעה. זוכרת את הפסיעה הזאת, היא נותנת לי כח להמשיך. פסיעה ראשונה, בחיוך ובנאד מלא מים. כאשר הרגשתי את הרוח כנעימה, והגבעה קרצה לי, מוחשית, ואני ידעתי- כעת אפסע פסיעה, יום אחד אפסע עוד פסיעה- וזו תהיה הפסיעה אל הפסגה.
והיום, כאשר עייפתי ממאות ואלפים ורבבות פסיעות, ונפילות, והחלקות על החול הרטוב. כאשר הרוח מעקצצת בפני ומעיפה אליהם גרגרי חול, ופני מאיימות לשוח כלפי מטה. לא, רק לא זה. מה יתן לי כח? פסיעה ראשונה. לא, לא אותה פסיעה שהייתה אי אז, בתחילת מסעי. ולא אותה פסיעה שתהיה בחסדי הבורא, תסיים מסע אחד ותחנוך חדש. פסיעה ראשונה, עכשיו. כשמאחורי אין ספור פסיעות- אין כלום, כשמאחורי אין ספור נפילות- אין כלום. כשמאחורי יאוש ותקווה, כישלון והצלחה- אין כלום. פסיעה ראשונה.
ומה יש עוד לפני, בדרך הארוכה והנפתלת- פסיעה אחת ודי. ראשונה. והיא עולם ומלואו.
ולאחריה- פסיעה ראשונה.
ולכשאגיע לשם, אדע- מאחורי אין כלום, לא נפילות, לא ירידות, גם לא עליות. חדשה לגמרי נשמתי, והוא, המחדשה בטובו בכל יום תמיד, עשה ועושה ויעשה איתי תמיד את החסד הזה, ועוד רבים. יעזרני לפסוע את פסיעתי הראשונה, לחייך אל העולם ואל הפסגה, ולדעת: מה אחרי? כלום, מה לפני? פסיעה.
ובמסע הזה, עקבות החול יעידו, שפסעתי אליהם בכל יום- חדשה.
