פא"י מחפש אופה :)

[פילפילון]

איך בא לי ליצור כריכה
אבל אני לא מכירה את מנוחי
(לעולם לא מוכנה לקרוא סיפורים בהמשכים
מחכה שיצא ספר ואני אקרא את הכל)

 

[Elisheva]

אין לי קשר לכריכות ומעולם לא היה לי,
אבל אם כבר התפתח דיון,
@dvory יא'מוכשרת אחת!
אני לא מאמינה שהסיפור הולך להסתיים!
זה אומר שנפגוש גם אותה ב'הלוואי שתהיי'..?

 

[dvory]

אין לי קשר לכריכות ומעולם לא היה לי,
אבל אם כבר התפתח דיון,
@dvory יא'מוכשרת אחת!
אני לא מאמינה שהסיפור הולך להסתיים!
זה אומר שנפגוש גם אותה ב'הלוואי שתהיי'..?

לאאאא, צפוף שם גם ככה. ומנוחי היא גיבורה של ספר אחד.

 

[dvory]

נחמדות, בבקשה, תסלחנה לי שטרם עניתי על כל המיילים.
ממש מתנצלת. עדיין מנסה לסגור חור שהולך ומתרחב, לצערי.
ומרגישה שמגיע לכן ולי שאיהנה מכל מייל, אעניק לו את כל תשומת ליבי.
בלי נדר, זה יקרה ממש ממש בקרוב.
ושוב סליחה.

 

[חנוש מצפת]

דבורי הכישרון שלך נדיר!
היכולת שלך להעביר את מנוחי אלינו כל כך חזק ויפה הוא פשוט מדהים.
כולם מתחברים אליה מבינים אותה ורוצים בטובתה.. כישרון יש לך סיפורים מדהימים וכתיבה זורמת..

 

[רינת גבאי]

באמת אחד הסיפורים הטובים שבעיתון!
תמיד דילגתי על הסיפורים שבבתוך הכל שיעמם אותי...
הסיפורים שלך רמה מעל כולן(כמה שזה בולט!).

 

[קווארק]

והשויגער שלה לשעבר,
ובכן- רצוי שלא תתקרב לכאן

בשום פנים לא יכולה לדון את השוויגר לכף זכות

ו

אבל, גם אם היא ראויה לחמלה, אני לא מסוגלת לחמול עליה.
ממש לא.

זה כל כך חבל.
כל כך.
לקחת סיפור רגיש, שמציף כל כך הרבה, מכניס אותנו עמוק כל כך ללב של האדם שאחרת היינו סולדים ממנו.
ולמחוק את השוויגער. להפוך אותה למפלצת. ואת הבן שלה לנעול אחריה.
לשבור מוסכמות ובו בזמנית לבנות קיר גבוה של אטימות.
לשוויגער יש רגשות, גם לבן שלה. זה שהם לא מדובבים בספר, לא משחרר אותנו מלדונם לכף זכות ולנסות להבין את מהלכיהם.
נכון שזה סיפור. אבל כמו סיפור נוגע ומטלטל, הוא משליך הלאה לחיים, ולמבט שכל אחת מאתנו תסתכל כשתפגוש ב"שוויגער" הזו יום אחד. או בבת דמותה.

ועל זה, כל כך חבל לי. אפשר היה לשים זרקור על מנוחי, בלי להשחיר את האלו שכנגד.

 

[חנוש מצפת]

את כל כך צודקת.. לאחרונה יצא לנו לדבר על הסיפור הזה כמה בנות וכולן דיברו כמו שהזכרת כמה החמות והבן לא אנושים וטעו וכו.. אבל אני לא חשבתי ככה.. אמרתי להם שמנוחי לא מתאימה להם! עם כל הכבוד לכמה שהיא מדהימה.. היא צריכה מישהו כמוהה מישהו שיכיל אותה כי היא קצת שונה מכולם.. ולכן לא צריך לומר שבעלה לשעבר לא אנושי הוא עשה את הדבר שהכי נכון עבורוווו לא עבור מנוחי..( והגיוני שגם עבורה)

 

[אמיצ/ה]

ועדיין חושבת שגם אם היינו קוראים את הסיפור מהזווית של השוויגער, עם כל החמלה, יש הרבה ביקורת

גם על מנוחי יש הרבה ביקורת. אפילו המון. את לא מכירה את האמא שהיא היתה לפני הגירושין והסיפור - את מכירה את הדרך שהיא עברה ואת הגדילה שלה, כי הסופרת (המוכשרת יותר מדי!) בחרה להביא אותה באמצע הדרך עד לסוף. ובחכמה כי היא רצתה שנאהב ונזדהה עם מנוחי ולא נשפוט.
מי אמר שהגירושין היו רק באשמת בעלה? אף אחד. בספר הנורמלי האחרון של רותי קפלר יש קטע מאוד יפה ששרהלה כותבת על בעלה משהו בסגנון "היום אני יכולה להבין אותו, היה בלתי אפשרי לשרוד איתי ולכן הוא ברח מהבית ונטש אותי". הנה צד שני.
לכל סיפור יש 2 צדדים, ואני בטוחה שגם החמות רוצה לעשות רק טוב, היא לא מכשפה זקנה. מנוחי הגדילה את הרוע שלה בדמיון (וכתוצאה מכך גם בסיפור) בגלל חוסר הביטחון העצמי שלה - ונהיה בעיננו כחגבים.
מנוחי מדהימה ללא ספק - אחרי הדרך המשמעותית שהיא עברה.
בואו ניתן לחמות לעבור אותה גם כן, ולו בשבילנו - כשקשה לנו לחמול על דמויות מסוימות זה מראה על חוסר בחמלה שלנו כלפי עצמנו וחבל.

מקווה שהובנתי

 

[יהודית ק]

@לנדא יקרה, בגדול אני מסכימה איתך.
אבל, גם אם היא ראויה לחמלה, אני לא מסוגלת לחמול עליה.
ממש לא.

למה לא? קשה מאד מאד לחיות אם אשה מפוזרת כמו מנוחי, והיא לדעתה עזרה לבן ולילדים שלו, מכוער שהיא לא נתנה לה לראות את הילדים כאילו הם רכושה הפרטי!

 

[אמא ועוד..]

גם על מנוחי יש הרבה ביקורת. אפילו המון. את לא מכירה את האמא שהיא היתה לפני הגירושין והסיפור - את מכירה את הדרך שהיא עברה ואת הגדילה שלה, כי הסופרת (המוכשרת יותר מדי!) בחרה להביא אותה באמצע הדרך עד לסוף. ובחכמה כי היא רצתה שנאהב ונזדהה עם מנוחי ולא נשפוט.
מי אמר שהגירושין היו רק באשמת בעלה? אף אחד. בספר הנורמלי האחרון של רותי קפלר יש קטע מאוד יפה ששרהלה כותבת על בעלה משהו בסגנון "היום אני יכולה להבין אותו, היה בלתי אפשרי לשרוד איתי ולכן הוא ברח מהבית ונטש אותי". הנה צד שני.
לכל סיפור יש 2 צדדים, ואני בטוחה שגם החמות רוצה לעשות רק טוב, היא לא מכשפה זקנה. מנוחי הגדילה את הרוע שלה בדמיון (וכתוצאה מכך גם בסיפור) בגלל חוסר הביטחון העצמי שלה - ונהיה בעיננו כחגבים.
מנוחי מדהימה ללא ספק - אחרי הדרך המשמעותית שהיא עברה.
בואו ניתן לחמות לעבור אותה גם כן, ולו בשבילנו - כשקשה לנו לחמול על דמויות מסוימות זה מראה על חוסר בחמלה שלנו כלפי עצמנו וחבל.

מקווה שהובנתי

חבל שציטטת רק את המשפט האחרון שכתבתי.
אכן, יתכן שאפשר להבין מצב של פרידה הכרחית.
עדיין זה לא מתיר להתנהג בדורסנות ושתלטנות אחרי שחתכו מה שצריך לחתוך.

לא משנה מאיזו זווית נכתוב את זה,
צד שמשדר לילדים שהצד האחר נורא ואיום ואשם בכל מה שאפשר...
צד שכל תכונה לא חביבה שיש בילד משייך לצד האחר בנימת האשמה ברורה, והכל בקול ובריש גלי....
מצטערת. לא מקובל עלי ולא נסלח בעיני, כל עוד הוא לא יגדל וישתנה. ..

 

[לא אני]

הבעיה שלנו. של כולנו גם שלי, היא שיפוטיות יתר.
אנחנו מסתכלים על העולם מנקודת מבטנו החד צדדית ומחלקים.
מנוחי. המדהימה בעלת הנפש הרחבה- אין.
השויגער הקשוחה והנוראית- אאוט.
פרידה השובבה המקסימה והאימהית - אין.
מיכל המושלמת מידי והמאימת על מעמדה של מנוחי (או אפרת? אוף איך ברח לי השם של הכלה החדשה שלו?) - אאוט.
למה??? כי זה מה שדבורי רנד סיפרה לנו,
ואנחנו כולנו- גם אני. מאמינות לה בעניין עצומות.
ולמה שלא נאמין? נאמין כי זו האמת.
אבל נניח שדבורי היתה בוחרת לספר לנו סיפור אחר, אמת אחרת.
בואי ונדמיין שדבורי לא היתה מציירת את מנוחי כבעלת נפש רחבה אלא כאמא לא אכפתית לילדיה שלא עושה כלום לפתור את בעיות ההתנהלות שלה בחיים וגורמת להם ללכת לישון רעבים כי היא שכחה שהגיעה זמן ארוחת ערב.
נדמיין גם שהיא היתה מציירת את השויגער הזאת כסבתא אוהבת בעלת לב חם ורחב,, שכואבת ומתיסרת לראות את נכדיה מוזנחים ואין לאל ידה לעזור. נניח יותר מזה. נניח שהסיפור היה מספר את סיפורה של השויגער כאחת שחוותה ילדות נוראה ואיומה של הזנחה והתעללות כל כך נוראה שגם בבגרותה היא פועלת מתוך מצוקה נפשית כשכאבי הילדות צפים בה לנוכח נכדיה וכלתה, ונניח שדבורי היתה מתארת תאורים נוטפי דם ודמע עד שכולנו היינו מתמוגגות עם השויגער בדמעותיה וליבנו היה מתפקע מצערה וסבלה.
אלף אפשרויות אחרות היו יכולות לצייר לנו את השויגער הזו באור חומל ורך ואת מנוחי באור קשה.
לא, אני לא מצדיקה את השויגער היא עשתה טעות חמורה.
אני חושבת שישנם התנהגויות שקשה למצא להן הצדקה כי כבני אדם בוגרים ניתנה לנו מתנת הבחירה לפעול מתוך שיקול דעת ובגרות.ולא מתוך דחפים רגשיים.
אבל אני גם חושבת שאנחנו כבני אדם צריכים לסגל לעצמינו מבט יותר חומל.
להבין, גם אם לא להסכים.
לא! לא להסכים עם הדרך, להזדעדע מהתוצאה,
אבל להבין שגם מאחורי ההתנהגות המזעזעת הזו עומדת אישה שיש לה מחשבות ורגשות כאבים ומצוקות.
והיא טועה, כן, טועה מאד. אבל מאוחרי הכל היא בנאדם שמנסה ורוצה לעשות את המיטב.


אני חושבת שהסיפור של מנוחי לא בא רק להאיר לנו את חייה של אם משוללת אימהות.
אני חושבת שדבורי ניסתה ללמד אותנו משהו עמוק יותר: להיות פחות שיפוטיים,
לקחה דבורי את מנוחי האהובה שאם לא היינו קוראים את סיפורה היינו עלולים לטעות ולחשוב שהיא אם מזניחה וחדלת אישים והראתה לנו את הצד האמיתי שלה שכולו לב רוך וחום ואהבה שופעת.
ואם ניקח את המסר הזה ונפנים, נבין שהרבה פעמים אנחנו טועים, אנחנו לא רואים שבכל יהודי באשר הוא יש גם צד פנימי, אמיתי של לב ורוך ואהבה שופעת. כן גם בשויגער האיומה. גם בה.
לפעמים צריך להתאמץ לקלף את סערות החיים, לפעמים צריך לנבור כדי למצא אותו, אך בכולם הוא קיים - נפש אלוק.
זה לא הופך את השויגער לצודקת. זה לא הופך את מעשיה לראויים ונכונים, אבל זה כן הופך אותה לראויה לחמלה.
לאחת שמותר לנו להסכים לשמוע גם את סיפורה,
וסליחה מנוחי אם הכאבתי לך,
כי זו את שלימדת אותי לראות בכל אדם -ראוי לאהבה.


וסליחה גם @dvory אם גזלתי ממך את השרביט והעברתי למנוחי.
הייתי חייבת. בשבילה, בשביל מה שהרגשתי שהיא רוצה לומר.

אולי גם את תעשי ההסבה ותלכי לכתוב לנו חברות למנוחי?

 

[אמיצ/ה]

אמא ועוד.. - צודקת, התנהגויות כאלה הן באמת קשות לסליחה. אבל אולי גם מנוחי בתחילת הדרך התנהגה בצורה מזעזעת לכל הדעות?
מה שבאתי לומר זה שאנחנו לא מכירים את כל הסיפור, ולכן לא יכולים לשפוט בחומרה אף אחד.
אם לא נחמיר עם החמות אנחנו ניצור מצב שהיא תוכל לעבור דרך משל עצמה, במקום לחסום אותה בביקורת חסרת פשרות מה שיגרום לה להתקע לנצח (כמעט) במקום הרע שהיא נמצאת בו כרגע.
ובכל מקרה חמלה וסליחה כלפי אחר - זה כמו תרופה לנו עצמנו, אז שווה כן למצוא את המקום הזה

 

[ששונית]

יתכן שהחמות צדקה והיה צורך דחוף להוציא את הילדים מרשות אמם (מה שלא נכון, כיוון שילדים כאלו אינם רשאים לפגוש את אמם בלי משתתף נוסף בפגישה) אבל לו יצויר שהיא צדקה בהליך הגירושים ובהוצאת המשמורת מהאם,
הדיבורים שלה באוזני הילדים נגד אימם הם בלתי נסלחים גם כלפי האם כיוון שהיא גורמת לניכור הורי ובעיקר כלפי הילדים שחייהם זועזעו ונעקרו, והמינימום המתבקש הוא לשמור להם את הטיפת אמא שעוד נותרה להם, גם אם האמהות שלה היתה לקויה

 

[dvory]

נורא חבל שאין אייקון של 'נשיקה' במקום תודה פשוטה. כי יש פה כמה הודעות שמצדיקות נשיקה.
תודה, נחמדות. על שיח מרתק. על מנוחי. עלינו. על מחילה. על חיים.
ושוב תודה לכל האמניות שהעניקו לי הצצה לכישרונות שקיבלו משמיים. זאת הייתה חוויה לא רגילה; לקרוא את המיילים, לטייל בין עולמות, וחלומות, ונשים, וכישרונות. תודה גדולה.
בימים האחרונים התפתח לי בראש ויז'ן לגבי הכריכה וכיצד אני רוצה שהיא תיראה. נורא מתרגשת ממנו, כי הוא נראה לי מדויק לסיפור ולגיבורה. כנראה אסגור עם אחת האמניות שפנתה אלי. אולי עם שתיים מהן.
נועלת את האשכול, כי לא רוצה להטריח אמניות נוספות לשלוח קו"ח ודוגמאות.
בבקשה, תמשיכו להדהים. העולם הזה זקוק ליופי שלכן.