אשתף ביוזמה של הורים במשפחה שהיו בה עד לפני שנה 4 בחורים בגילאי 26-34
(ב"ה 4 חתונות מסיון תשפ"ג עד שבט תשפד. גם השתמשו בסגולת הזרוע , ביקשו ממשפחות צעירים שלא היו צריכים את הסגולה)
מחמאות קצרות ומתדלקות על כל יוזמה ועשייה [כולל תפילה במניין וברכת המזון מהכתב]
ארוחות מלאות ומשביעות עד בדיקת חמץ
יצאו עם המשפחה לטיולים עד יום יב ניסן
לא ביקשו מהילדים עזרה לחג אבל כל עזרה הביאה מחמאות ושי נוסף
הארוחות המגוונות היו עם מאכלים ומשקאות שהבחורים אוהבים כולל שירים וכדו'
בסעודות השבת והחג לא האריכו הרבה וההקשבה וההשתתפות היתה מלאה
ההורים היו פתוחים עם הילדים בכל תחום ונושא ללא שום דחייה או ביטול או עיכוב
בשעה או בדקות שבחור נח - השתדלו לא להרעיש. [את הניקיון לחג התחילו כבר בחודש שבט כדי לימנוע לחץ בחודש ניסן]
ביקורי משפחות בחג או לפני ואחרי - רק בשיתוף הילדים ובהסכמתם
וכל זה גרם לכבד את ההורים בכל צעד ובכל שיתוף
כאשר אנו באים לסיע לאדם, נדרש מאיתנו להבין את הבעיה ואת הסיטואציה בו הוא נמצא, בכדי שנוכל באמת לסייע לו.
כאשר אנו מדברים על גבר בוגר בן 25 ומעלה, כל אחד מבין שאדם בגיל כזה הוא כבר יותר רוצה להשפיע ולא להיות מושפע, כאשר העשפעה שלו על אחרים היא בונה ומחיה אותו,
ולבא ולנסות להשפיע עליו זה נוגד את טיבעו, וגם מיצר במיקרים רבים אנטיגוניזם, וזה מאוד מובן,
בדיוק כמו שאנחנו הינו מרגישים אם היו "מחמיאים ומתדלקים אותנו על עשיה חיובית"
יוזמות מעין אלו נשמעות לי מוזר ואולי אפי' לא מכבדות את גילו ואופיו של אדם בוגר ומצמקות ומגמדות אותו!
הפיתרון שיכול להואיל הוא לתת לבחור השפעה או אחריות כלשהי באיזה מסגרת כזו או אחרת יש המון רעיונות
כגון ללמוד עם ילד או בחור צעיר וכדומה,
והעיקר לנסות להניע אותו לכיוונים של אחריות ועשיה והשפעה וכו'