הנושאים החמים
הנושאים החמים
(3) סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר ברית מילה
סדר *ברית* *מילה*:
תפילה לאבי הבן קודם המילה. (מספר עבודת הקודש):
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות עשה וביום השמיני ימול בשר ערלתו,
לתקן את שרשה במקום עליון, והריני מוסר בני למוהל ואני ממנה אותו שליח גמור, שימול את בני כדת מה לעשות, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתעלה עלי
כאלו קימתי מצוה זו עם כל הכונות הראויות לכוון במצות מילה ופריעה ומציצה ויתגלו החסדים במשפט האורים ותהא מצה זו חשובה לפניך כריח ניחוח, ותשפיע נשמה
קדושה לילד, ואליהו הנביא זכור לטוב ישמור הילד לשמור בריתו ושלא יחטא כלל, ותזכני לי ולאמו, לגדלו לתורה ולמצות ויהיה חכם וחסיד ובעל מדות טובות, ובריא
מזליה ונשמח בו ובתורתו ונגיעהו לחופה ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי לקיים מצותיך וביראה ואהבה ושמחה רבה באתי היום לעשות רצונך ואתה
ברוב רחמיך תברכנו מברכותיך ותשמחנו בעבודתיך ותצילנו מכל חטא ותזכנו לקיים כל המצות שבתורה חנני ה' כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד
שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:
אין מלין עד שתנץ החמה יום שמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות ומלין בבוקר, ומדליקין הרבה נרות בבית הכנסת בשעת המילה, ואין
חולצין התפילין עד אחרי המילה:
כשמביאים את התינוק לבית הכנסת למול אומרים הקהל:
בָּרוּךְ הַבָּא:
והאב אומר - אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והעומדים שם אומרים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
האב מקבל את התינוק ועומד כלפי ארון קודש ואומר לפי מנהג ארץ ישראל:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
והקהל חוזרים על הדברים ואומרים כולם:
המוהל אומר אלו הפסוקים:
(ויש נוהגין עפ"י האריז"ל שלא לומר פסוקים אלו ומתחילים זה הכסא וכו'):
(וַיְדֲבֵּר יְהׂוָה אֶל מׂשֶׁה לֵּאמׂר:
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרׂן הַכּׂהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
לָכֵן אֱמׂר הִנְנִי נׂתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם):
יניח את התינוק על הכסא של אליהו, ויאמר המוהל וגם אבי הבן יאמר עמו:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב:
המוהל אומר:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:
אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל
אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והקהל עונים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
בשעה שהמוהל מוכן למול, יאמר האב:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁצִּוַּנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָמוּל אֶת בְּנִי:
והמוהל קודם שמל יאמר:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, הִתְהַלֵּךְ לְפָנֵי וֶהְיֵה תָמִים. הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
שֶׁצִּוַנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לָמוּל. (ואם האב בעצמו מל, יאמר:
לָמוּל אֶת בְּנִי
:
ויכוין שיקבל התינוק מאליהו ז"ל:אבי הבן עומד אצל המוהל ומודיע שהוא שלוחו (וכאותה ששנינו היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו), יקח את הילד ויניחהו על ברכי הסנדק, והמוהל
מכריז - בְּרִית קׂדֶשׁ:
המוהל אומר בקול רם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:
ואבי הבן אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:
נוהגים בארץ ישראל שהאב מברך "שהחיינו" בשעת המילה אף שהבן אינו בכור:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
והקהל עונים:
כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ובעשותו החיתוך ימהר מאד הפריעה והמציצה, וישים הערלה בחול או בעפר ואחר כך ברכין על הכוס:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית
קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ. צַוֵּה (נ"א צִוָה) לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר
שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה כּוֹרֵת הַבְּרִית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני) יִשְׂמַח הָאַב
בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
וְנֶאֱמַר. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וְנֶאֱמַר.
זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
וְנֶאֱמַר. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
(פלוני בן פלוני יזכיר שם הילד) זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ישתה המברך כוס של ברכה, גם יתן להתינוק הנימול מעט מכוס של ברכה, כמו שעשה כשאמר בדמיך חיי, ואח"כ יעמוד המוהל ויתפלל תפילה זו, גם האב יתפלל תפלה זו
תיכף אחר המילה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא
כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה (לפב"פ) (האב אומר לִבְנִי)
הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר
וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עׂשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ
לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן:
עלינו לשבח וכו':
אם האב בעצמו מברך יאמר - יְהִי רָצוֹן שֶׁאֱשְׂמַח בְּיוֹצֵא חֲלָצַי:
ליתום מהאב יאמר המוהל - יִשְׂמַח הָאַב בְּגַן עֵדֶן בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו:
ליתום מהאם יאמר - יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בְּגַן עֵדֶן בִּפְרִי בִטְנָהּ. וכו':
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל (פב"פ)
בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִּשְׂכַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן
הַשָּׁמַיִם רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לִרְמַ"ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ"הּ גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס
לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנֹאמַר אָמֵן:
גאולה לברית מילה:
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהֶפְּכוּ מְצוּלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית. רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית. וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית. יָפוּ בַּנְּעָלִים. שירה:
וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן. בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן. אֵין כָּאֵל יְשׁוּרוּן. וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. שירה:
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים. עַל הַנִּשְׁאָרִים. וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים. כִּמְלַקֵּט שִׁבָּלִים. שירה:
הַבָּאִים עִמְּךָ. בִּבְרִית חוֹתָמְךָ. וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ. הֵמָּה נִמּוֹלִים. שירה:
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם. לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם. וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם. יַעֲשׂוּ גְדִילִים. שירה:
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת. הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת. לְמִי הַחוֹתֶמֶת. וּלְמִי הַפְּתִילִים. שירה:
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים. שירה:
יְדִידִים רוֹמְמוּךָ. בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ. מִי כָמוֹכָה. יְהֹוָה בָּאֵלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם:
סדר *ברית* *מילה*:
תפילה לאבי הבן קודם המילה. (מספר עבודת הקודש):
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות עשה וביום השמיני ימול בשר ערלתו,
לתקן את שרשה במקום עליון, והריני מוסר בני למוהל ואני ממנה אותו שליח גמור, שימול את בני כדת מה לעשות, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתעלה עלי
כאלו קימתי מצוה זו עם כל הכונות הראויות לכוון במצות מילה ופריעה ומציצה ויתגלו החסדים במשפט האורים ותהא מצה זו חשובה לפניך כריח ניחוח, ותשפיע נשמה
קדושה לילד, ואליהו הנביא זכור לטוב ישמור הילד לשמור בריתו ושלא יחטא כלל, ותזכני לי ולאמו, לגדלו לתורה ולמצות ויהיה חכם וחסיד ובעל מדות טובות, ובריא
מזליה ונשמח בו ובתורתו ונגיעהו לחופה ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי לקיים מצותיך וביראה ואהבה ושמחה רבה באתי היום לעשות רצונך ואתה
ברוב רחמיך תברכנו מברכותיך ותשמחנו בעבודתיך ותצילנו מכל חטא ותזכנו לקיים כל המצות שבתורה חנני ה' כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד
שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:
אין מלין עד שתנץ החמה יום שמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות ומלין בבוקר, ומדליקין הרבה נרות בבית הכנסת בשעת המילה, ואין
חולצין התפילין עד אחרי המילה:
כשמביאים את התינוק לבית הכנסת למול אומרים הקהל:
בָּרוּךְ הַבָּא:
והאב אומר - אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והעומדים שם אומרים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
האב מקבל את התינוק ועומד כלפי ארון קודש ואומר לפי מנהג ארץ ישראל:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
והקהל חוזרים על הדברים ואומרים כולם:
המוהל אומר אלו הפסוקים:
(ויש נוהגין עפ"י האריז"ל שלא לומר פסוקים אלו ומתחילים זה הכסא וכו'):
(וַיְדֲבֵּר יְהׂוָה אֶל מׂשֶׁה לֵּאמׂר:
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרׂן הַכּׂהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
לָכֵן אֱמׂר הִנְנִי נׂתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם):
יניח את התינוק על הכסא של אליהו, ויאמר המוהל וגם אבי הבן יאמר עמו:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב:
המוהל אומר:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:
אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל
אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והקהל עונים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
בשעה שהמוהל מוכן למול, יאמר האב:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁצִּוַּנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָמוּל אֶת בְּנִי:
והמוהל קודם שמל יאמר:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, הִתְהַלֵּךְ לְפָנֵי וֶהְיֵה תָמִים. הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
שֶׁצִּוַנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לָמוּל. (ואם האב בעצמו מל, יאמר:
לָמוּל אֶת בְּנִי
:ויכוין שיקבל התינוק מאליהו ז"ל:אבי הבן עומד אצל המוהל ומודיע שהוא שלוחו (וכאותה ששנינו היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו), יקח את הילד ויניחהו על ברכי הסנדק, והמוהל
מכריז - בְּרִית קׂדֶשׁ:
המוהל אומר בקול רם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:
ואבי הבן אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:
נוהגים בארץ ישראל שהאב מברך "שהחיינו" בשעת המילה אף שהבן אינו בכור:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
והקהל עונים:
כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ובעשותו החיתוך ימהר מאד הפריעה והמציצה, וישים הערלה בחול או בעפר ואחר כך ברכין על הכוס:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית
קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ. צַוֵּה (נ"א צִוָה) לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר
שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה כּוֹרֵת הַבְּרִית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני) יִשְׂמַח הָאַב
בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
וְנֶאֱמַר. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וְנֶאֱמַר.
זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
וְנֶאֱמַר. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
(פלוני בן פלוני יזכיר שם הילד) זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ישתה המברך כוס של ברכה, גם יתן להתינוק הנימול מעט מכוס של ברכה, כמו שעשה כשאמר בדמיך חיי, ואח"כ יעמוד המוהל ויתפלל תפילה זו, גם האב יתפלל תפלה זו
תיכף אחר המילה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא
כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה (לפב"פ) (האב אומר לִבְנִי)
הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר
וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עׂשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ
לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן:
עלינו לשבח וכו':
אם האב בעצמו מברך יאמר - יְהִי רָצוֹן שֶׁאֱשְׂמַח בְּיוֹצֵא חֲלָצַי:
ליתום מהאב יאמר המוהל - יִשְׂמַח הָאַב בְּגַן עֵדֶן בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו:
ליתום מהאם יאמר - יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בְּגַן עֵדֶן בִּפְרִי בִטְנָהּ. וכו':
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל (פב"פ)
בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִּשְׂכַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן
הַשָּׁמַיִם רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לִרְמַ"ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ"הּ גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס
לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנֹאמַר אָמֵן:
גאולה לברית מילה:
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהֶפְּכוּ מְצוּלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית. רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית. וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית. יָפוּ בַּנְּעָלִים. שירה:
וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן. בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן. אֵין כָּאֵל יְשׁוּרוּן. וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. שירה:
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים. עַל הַנִּשְׁאָרִים. וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים. כִּמְלַקֵּט שִׁבָּלִים. שירה:
הַבָּאִים עִמְּךָ. בִּבְרִית חוֹתָמְךָ. וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ. הֵמָּה נִמּוֹלִים. שירה:
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם. לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם. וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם. יַעֲשׂוּ גְדִילִים. שירה:
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת. הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת. לְמִי הַחוֹתֶמֶת. וּלְמִי הַפְּתִילִים. שירה:
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים. שירה:
יְדִידִים רוֹמְמוּךָ. בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ. מִי כָמוֹכָה. יְהֹוָה בָּאֵלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם:
