נכון לומר: "בששת פרקי הספר יפגשו..."

[ישראלה]

או שיש צורך בשינוי לשוני?

 

[agav]

מי יפגשו?

 

[ישראלה]

המשפט בשלמות:
בששת פרקי הספר יפגשו הלומדים טקסטים מסוגות שונות ובמגוון נושאים.

 

[אושר]

זה בסדר גמור.

 

[געוואלדיג]

אם השאלה היא בנוגע ל"ששת", אזי התשובה היא, שאם נמצאים רק ששה פרקים בספר, יש לכתוב ששת ולא ששה. וכן כתב רש"י (שמות י, כב) וז"ל: "שלשת ימים - שילוש של ימים, טירציינ"א בלעז וכן שבעת ימים בכל מקום, שטיינ"א של ימים".

 

[ארבע]

ברי לי כי המשיבים שלעיל בקיאים ונבונים המני, אולם תשובתם מעניינת, יען לנו הורו שלא להצמיד שני נסמכים לסומך אחד.

 

[געוואלדיג]

ומה עם הכתוב: "ואת שתי קצות שתי העבותות"? - דומני שאף פגשתי פעם בפסוק בעל חמש או שש סמיכויות.

אמנם ברור שתורת התחביר יש לה כללים משלה, ואינה כפופה ללשון המקרא, ועל כן אין להביא ראיה מהכתוב.

אם הוזכר ענין הסמיכות יש לציין כי לפי מה שהבנתי מספרי המדקדקים, כאשר יש סגול ותי"ו בסוף התיבה אין זה סמיכות, אלא בא במקום סמיכות ויש הבדל גדול ביניהם.
לדוגמא: המשפט "מחשבה" עמוקה, יכול להופיע במשקל אחר: "מחשבת" עמוקה. כלומר, "מחשבת" אינו סמוך בדווקא, אלא שלמושג זה יש שני משקלים. וכאשר הוא סמוך, משתמשים לרוב במשקל בעל התי"ו, במקום להשתמש במשקל בעל הה"א.
לפי זה מבואר לשון הכתוב "אשת יפת תואר". 'אשת' אינו סמוך, אלא משקל נוסף לצד "אשה".
וכן הדבר אצל "ששת", "שלשת", "שבעת" וכו', אין זה סמיכות אלא משקל אחר, כי מה סמיכות שייך לכאן.

 

[עפרה]

גם אם 'ששת' היה נסמך (לא יודעת להביע דעה בקשר לזה), בכל אופן לא היה הביטוי 'ששת פרקי הספר' דוגמה לשני נסמכים לסומך אחד. זאת כיוון ש'ששת' סמוך ל'פרקי', ו'פרקי' סמוך ל'ספר'. 'פרקי וחלקי הספר', לעומת זאת, הוא ביטוי אסור שיש לפרק אותו ל'פרקי הספר וחלקיו', כיון שגם הפרקים וגם החלקים סמוכים אל הספר.

 

[אליהו פריד]

ששת ימי בראשית. ויום לשון זכר

 

[אושר]

כפי שציין געוואלדיג בציטוט מרש"י, קשה להניח ש"ששת" כאן הוא סמיכות, כי סימן הסמיכות הוא שניתן לפרקה ע"י הוספת 'של', מה שאין כן כאן, שהמשמעות היא 'קבוצה של ששה'.

 

[געוואלדיג]

להיפך, רש"י הסביר למה כתוב שלשת ולא שלשה, ואמר שהוא שילוש "של" ימים, דהיינו צורת הסמיכות "שלשת" בא לרמז על האובייקט "שילוש" הקשור אל הימים, והוא סמוך.

אין זה סותר את דבריי. אני באתי רק לסייג שלא התי"ו של שלשת הוא סימן הסמיכות, אין כאן שום סימן סמיכות, אלא שיש רגילות להשתמש עם המשקל הזה במקום סמיכות. (אמנם לעיל כתבתי "מה סמיכות שייך לכאן" ואין זה כי אם בלבול, ועתה הדבר ברור לי כחמה).

 

[ארבע]

גם אם 'ששת' היה נסמך (לא יודעת להביע דעה בקשר לזה), בכל אופן לא היה הביטוי 'ששת פרקי הספר' דוגמה לשני נסמכים לסומך אחד. זאת כיוון ש'ששת' סמוך ל'פרקי', ו'פרקי' סמוך ל'ספר'. 'פרקי וחלקי הספר', לעומת זאת, הוא ביטוי אסור שיש לפרק אותו ל'פרקי הספר וחלקיו', כיון שגם הפרקים וגם החלקים סמוכים אל הספר.

נכון, אך בכל זאת- מבחינה לשונית שרשרת סמיכויות גם היא אינה מומלצת.

 

[agav]

הכללים כבודם במקומם. לפעמים השכל הישר או איכות הניסוח מחייבים אחרת.

דוגמאות: שימוש בחפץ מחייב את אות היחס ב': לחם בחמאה - ולא עם חמאה, שיחק בצעצוע - ולא עם צעצוע (עם - יש לה משמעות של שוויון ולא של הסתייעות).
לעומת זאת גם הלשונאים המחמירים ביותר לא יוציאו מפיהם את המשפט: הלכתי לשוק בסל - שמשמעותו כאן מגוחכת, ויאמרו כמו אחד העם 'עם סל'.

דוגמא נוספת שהופיעה בעיתון שהוגה בקפידה רבה מדי: מיליון אנשים וחצי. אכן אין לצרף שני נסמכים לסומך אחד אולם מה שקיבלנו כאן הוא 'מיליון אנשים וחצי איש'...

עוד דוגמא? 'משלמים שם מעל ומתחת השלחן' נשמע קצת יותר סביר מ'מעל השלחן ומתחתיו'...
וגם 'בני ובנות ישראל' עדיפים על פני 'בני ישראל ובנותיו'...

כל המגילה הזו כדי לומר בעצם ש'ששת פרקי הספר' עדיפים על: ששת הפרקים של הספר. ענין של איכות ניסוח.