עוד לא יצאנו מחג שמחת תורה עם שמחה עצומה שלא ניתן לשער, לצער הנוראי ביותר שעם ישראל ידע מאז השואה.
מה אפשר לכתוב על זה? מה אפשר להגיד שיתאר את האסון הנוראי הזה?
אין מילים. כל מה שאגיד יגמד את האמת.
אני מרגישה שכל מה שנשאר לנו זו התקווה, הנבואה שלמרות הכל עם ישראל ישרוד. אולי לא כולנו אבל כעם מאוחד נשרוד.
אני לא אשת תוכן שיכולה לכתוב תוכן מרגש על הנושא. אני יכולה רק לשתף בתוכן שאני יוצרת בבינה המלאכותית שעוזר ועזר לי להרגיש שלא אבדה תקוותנו.
ראיתי הרבה כרזות עם מסרים מרטיטים על ההרג והטבח הנוראיים אבל אני מרגישה מעצור שלא מאפשר לי ליצור כאלה יצירות. לא יכולה לייצר צער. אני רוצה לייצר רק תקווה שעוד יבואו ימים טובים כי הקב"ה לא שכח אותנו.
רק לפני כמה שבועות אמרנו
"אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְּלוּיוֹת "
עינינו תלויות רק בו ואנחנו בניו.
אני מצרפת כמה יצירות שיצרתי בבינה מלאכותית להביע דווקא תקווה. שמתוך ההרג נצמח עם חזק יותר, עם קרוב יותר להשם.
מה אפשר לכתוב על זה? מה אפשר להגיד שיתאר את האסון הנוראי הזה?
אין מילים. כל מה שאגיד יגמד את האמת.
אני מרגישה שכל מה שנשאר לנו זו התקווה, הנבואה שלמרות הכל עם ישראל ישרוד. אולי לא כולנו אבל כעם מאוחד נשרוד.
אני לא אשת תוכן שיכולה לכתוב תוכן מרגש על הנושא. אני יכולה רק לשתף בתוכן שאני יוצרת בבינה המלאכותית שעוזר ועזר לי להרגיש שלא אבדה תקוותנו.
ראיתי הרבה כרזות עם מסרים מרטיטים על ההרג והטבח הנוראיים אבל אני מרגישה מעצור שלא מאפשר לי ליצור כאלה יצירות. לא יכולה לייצר צער. אני רוצה לייצר רק תקווה שעוד יבואו ימים טובים כי הקב"ה לא שכח אותנו.
רק לפני כמה שבועות אמרנו
"אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְּלוּיוֹת "
עינינו תלויות רק בו ואנחנו בניו.
אני מצרפת כמה יצירות שיצרתי בבינה מלאכותית להביע דווקא תקווה. שמתוך ההרג נצמח עם חזק יותר, עם קרוב יותר להשם.