שיתוף - לביקורת מנשה- פנאפיק ממלכה במבחן: תרגיל כתיבת אקשן

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
בס''ד

הערה: הסיפור הוא ניסיון שלי בכתיבת קטע אקשן, בשבילו השתמשתי בדמויות ממלכה במבחן. הסגנון שונה במקצת מהסדרה המקורית. אודה לתגובות!

רעואל רכב על סוסו באיטיות, מביט בחייליו.

פלוגה ראשונה, חמש מאות קשתים, עומדים שורות שורות, קסדותיהם המוזהבות נוצצות בשמש.

פלוגה שנייה, חמש מאות רמחים,שורות שורות, להביהם דוממים, מנשה קחבר עומד בראשם.

פלוגה שלישית, שלוש מאות חמישים פרשים, שורות שורות, הרכבים מרגיעים את סוסיהם העצבניים.

פלוגה רביעית וקטלנית מכולם, 120 מונדרים, שורות שורות, מריחים את האוויר בדממה.

רעואל נשם, והביט אל האופק.

כל מה שהוא רצה להגיד הוא כבר אמר, כל אחד מאנשיו ידע למה הם נלחמים.

הוא נשך את שפתיו, והרים את ידו השמאלית.

הרמכים החלו לצעוד.

הוא הרים את ידו בשנית.

הקשתים החלו לצעוד.

רעואל נשא תפילה להצלחתו של מנשה, והתחיל להתקדם.

הפרשים דרבנו את סוסיהם מאחוריו. המונדרים החלו להקיף אותם, בקבוצות קטנות של חמש חמש, מעיליהם החומים מתנופפים ברוח.

מילים קצרות מקינת הישימון חלפו בראשו.

אם הקוורים ינצחו הנזק האדיר יהיה לא בגשמיות, אלא ברוחניות.

הוא הצעיד את סוסו למעלה, על הצוק ההררי.

סכנת ההחלקה הייתה גדולה, והוא נדרש לריכוז אין סופי כדי לנווט את סוסו, אבל הוא היה מלכם של כל החיילים, והוא היה חייב לצפות בהם, ולהתפלל לשלומם.

מתחתיו, עלו הפרשים במדרון הצוק, נקודות אפורות זעירות, כלי נשקם נוצצים.

מרחוק, הפלוגות של מנשה החלו לעלות לכיוון ההר.

הרמכים הגבירו את קצב צעדם, ואז החלו לרוץ.
הקשתים רצו אחריהם, קשתם הקפולה מכוונת אל על.

הרמכים כבר הגיעו לחצי ההר, רעם פסיעותיהם הרעיד את האיזור.

קריאת עיטים נשמעה. הקוורים הגיעו.

בקצה ההר נראו כמאתיים פילים, עומדים בשורה, עיטיהם של הקוורים שוחררו, וחגו מעליהם.

מאחוריהם, רעואל ראה עוד פילים, גוררים סלעים כבדים במטרה לגלגלם במדרון.

הקוורים עצמם,מחזיקים נבוטים וגרזנים כבדים, צעדו ביניהם, רוכבים על סוסים שחורים.

ואנאנה הגדול, שתי מטר גובהו, עלה על קצה הצוק הנגדי, צופה בחייליו.

רעואל דרבן את סוסו, למרות הסכנה, והחל לדהור במעלה הצוק.

הרמכים והקשתים לא נרתעו, בצעקות מהתהילים הם המשיכו בריצתם, מתקדמים במעלה ההר.

מנשה צעק,וחמש מאות הקשתים שלפו את חיציהם, כאיש אחד, וירו כלפי מעלה.

צעקות הפילים נשמעו,והרמכים זנקו לקרב, להביהם פוגשים ברגלי הפילים ובגרזיני הקוורים.

מנשה רץ בראשם.
רומכו בלם גרזן של קוורי חסר עין, ופגיונו פגע בלוחם קוורי אחר,שזקנו קלוע בצמות.

חייליו רצו אחריו, חומקים מרגלי הפילים האפורות המאיימות לרמוס אותם.
רמכיהם הסתחררו בידם,יוצרים חתכים ברגלי הפילים ובקוורים אדומי-המעילים.

העיטים צללו לעבר הרמכים, והקשתים של מנשה ירו.

עיט פצוע אחד כמעט נפל על מנשה, אך הוא חמק הצידה והמשיך בריצתו.

מהצוק נשמעה קריאתו של ואנאנה, והפיל הגדול ביותר הגיע.

עשרים הקוורים הגדולים והמאיימים ביותר הלכו סביב הפיל,אך לידו הם נראו משמימים בעליבותם.

עיניו האפורות של הפיל בצבצו מקסדת ברזל שחורה.קסדה ענקית,שנמשכה מאוזניו עד לאמצע חדקו.

שני שרשראות אדומות כדם היו מלופפות סביב ניבי השנהב שלו.
גולות ברזל כבדות נמשכו מהשרשראות והתנדדו בדממה.

הפיל היה מכוסה בשריון חוליות והעור שבצבץ מהם היה מחוספס ומלא צלקות.
הוא היה גדול כל כך שמנשה לא ראה את המתרחש על גבו.

רק קצה הצלצל נראה לעין.

צלצל מתכת ענקי בצבעי ירוק אזמרגד,
הוא היה גדול יותר מהצילצלים הכפולים ששמרו על אתיל.

מגבו של הפיל נשמעה קריאה קוורית, והצלצל ירה לכיוונו של רעואל.

סוסו של רעואל נעמד על רגליו האחוריות ,צוהל.
רעואל עצמו הוריד את ראשו,מתפלל.

החץ-אם אפשר לקרוא לזה חץ- ארבעה וחצי מטר ארכו, חודו בגודל של ילד ממוצע, החטיא את רעואל בחצי מטר וריסק את אחד מסלעי הצוק.

מתך אבנים וסלעים החל להתגלגל והקשה עוד יותר על הפרשים שרכבו בצוק התלול.

מנשה הביט מרחוק.

אסור שהצלצל יירה שוב.
גם עם החץ לא יפגע ברעואל או באחד החיילים, עוד פגיעה אחת בצלע ההר תמוטט את כולו.

מנשה התפלל שרעואל ימהר, ורץ לעבר הפיל.

עשרה מהקוורים הגדולים רצו אליו, האזמגד של כלי נשקם בולט על רקע שריונם האדום.

מנשה הטיל את פגיונו, פוגע בקוורי אחד, ושלף חרב קצרה.

בתנועות שיסוף מהירות, מסתובב בן הקוורים, הוא בלם ותקף.
נקודה כסופה שנעה בין גלימות אדומות ולהבי אזמרגד.

הרומך שלו מתקיף, החרב שלו בולמת, הרומך בולם, החרב מתקיפה.

הוא בעט בקוורי המחזיק גרזן,חרבו עוצרת פטיש של אחד אחר.

בכמה רגעים, יללות הקרב של העשרה הפכו לזעקות כאב, אך אז הגיע הפיל.

צילו החשיך את פניו של מנשה.
רגליו היו מוגנות בטבעות ברזל,מכוסות חודים ארוכים.

מנשה התקדם לעברו באיטיות.

מאחוריו,הקוורים החלו להקיף את הרמכים, שהתגודדו במעגל.
חמישים מהפילים הנותרים התקדמו לעבר הקשתים, כחומה אפורה ענקית.

הקשתים ירו במהירות, שולפים חץ אחר חץ.
אך על כל פיל שנפגע היה פיל אחר שהתקדם.

הזמן אוזל.

רעואל החיש את מהירותו עוד קצת, חומק מהסלעים המתגלגלים,מרגיש את הקושי של הסוס.

הוא הביט בואנאנה.
"מקאן" הוא צעק לשר צבאו הצעיר "חפה עליי!"

מקאן הדליג את סוסו במעלה הצוק,עובר מעל הסלעים.

יללה נשמעה.

"הקוורים שחררו בעורף זאבי פרא" הוא שמע מונדרי אחד אומר.

"אתה תעזור לי איתם?" צעק מקאן.

המונדרי הנהן באיטיות.

"בן נולד לך לפני שנה, נכון?" דיבורו האכפתי של מקאן היה ניגוד מוחלט לפראות בו הוא הנהיג את סוסו.

"כן, קנז" קרא המונדרי.

"אני יבין אם תבחר לעבור לעורף" קרא מקאן.

המונדרי הניד בראשו "אני נלחם בשביל בני, ועתידו הרוחני" ענה המונדרי, והדהיר את סוסו לצידו של מקאן.

"אנחנו מאחוריך,הוד מלכותו" קרא מקאן.

רעואל הביט בואנאנה.

שביל איילות צר הוביל עד אליו, בצוק הנגדי,אבל הזאבים כבר טיילו בשביל.

זאבים ענקיים, אכזריים,שריריהם דרוכים ואפיהם מריחים את האויר.

רעואל שלף את חרבו הארוכה.

הזאבים חשפו שיניים,ארוכות וחדות כסכינים.

"עכשיו מקאן!" רעואל דהר.

הזאבים זנקו, עיניהם אדומות כדם.

חרבו של רעואל דקרה את הזאב הקרוב ביותר.

מקאן שלף את קשתו הקפולה, יורה בזאב שני.

עיט חולף הבחין במקאן וצלל לעברו, מקורו פתוח.

המונדרי זינק מסוסו,משסף את העיט בחרבו.

זאב שלישי נשך את סוסו של רעואל.
המלך הדפו בבעיטה,מרגיש בחתך קל השורף ברגלו.

זאב רביעי זינק לעבר רעואל,קרוב כל כך עד שהמלך הריח את הפרווה המדובללת.

חץ נוסף של מקאן הוריד את הזאב,ורעואל חזר לדהור.

עכשיו ואנאנה סובב את ראשו.

הוא כבר היה כל כך קרוב שרעואל יכל לראות את הלבן בעיניו, והם דהרו האחד לכיוון השני.

"מקאן, הנהג את הפרשים!" רעואל קרא "אני אלך אל ואנאנה".

מקאן הביט במלך לרגע אחד אחרון, ואז הביט אל חייליו.
הם חייבים להגיע מהר אל הפילים, הפלוגות של מנשה על סף שבירה.

עשרת הקוורים התקדמו לעבר מנשה.
שניים מהם אחזו לפידים מעלי עשן, שטשטש את שדה ראיתו.

מאחוריהם, פיל המלחמה הגדול עשה צעד לעברו, והאדמה רעדה.

מנשה שיכל את ידיו, מסובב באיטיות את החרב והרומח.

קוורי ראשון זינק, מנשה הפיל אותו מבלי למצמץ.
קוורי שני זינק מיד אחריו, ונפל גם הוא.

מנשה נשם באיטיות, ידיו עדיין משוכלות, אבל השמונה האחרים לא תקפו.

הפיל התקדם עוד צעד, האדמה שוב רעדה.

ואז הקוורים זרקו את הלפידים.

מנשה הדף אותם בנשקיו,והם נכבו, מעלים עשן רב כל כך עד שהוא נדמה כערפל סמיך.

כשהעשן התפזר,הפיל כבר עמד מולו,

מנשה הרים את הרומח,מוכן לקרב, ואז הקוורי זינק מגב הפיל.

שריונו של הקוורי היה מכוסה זהב טהור, וחרבו משובצת יהלומים. גלימתו וכל בדיו היו עשויים עורות של זוחלים, ומשובצים באזמרגד.

לרגע אחד, קצר ביותר, ראשו של מנשה הסתחרר ממדי הקוורי, וזה הספיק.

רצועת עור ארוכה, בקצותה גולת ברזל, נשלחה לעברו, ונלפפה על רגליו.

הקוורי משך בה פעם אחת, ומנשה נפל.

לרגע, כל חייליו של מנשה דממו.

עיגולם של הרמכים, המכותרים בין הקוורים, הצטמצם, ועכשיו כתפיהם כבר נגעו אחד בשני.

חציהם של הקשתים כבר החלו לאזול, וכשלושים וחמישה פילים עוד תקדמו לעברם.

מקאן וחייליו המשיכו לדהור לעברם, אך הלוחמה בזאבים עכבה אותם.

רק רעואל המשיך לדהור, מתעלם מנשיכת הזאב שברגלו.

הוא נעמד על גב הסוס, המושכות בידו האחת וחרבו הארוכה בידו השנייה.

ככה הוא הגיע לגבהו של ואנאנה היושב, שתקף ראשון.

צלצול החרבות הרעיד את הסוסים.

סוסו של ואנאנה היה רגיל לריח הדם ולא פחד כמו סוסו של רעואל, אך סוסו של רעואל היה עם אדונו מהרגע שהוא נולד, ולא ידע בריחה מהיא.

שני הסוסים הסתבובו בחזרה, נותנים לרוכביהם להפגש בשנית.

הפעם רעואל התקופף מעט, חרבו הגיע אל ואנאה מהצד, אך חרבו השחורה של הקוורי מנעה את ההתקפה ללא מאמץ.

והסוסים חזרו, שוב ושוב.

הזיעה הרטובה הקשתה את אחיזתם של האנשים בחרבם ובסוסיהם, ואת אחיזם של הסוסים בקרקע הסלעית והתלולה, אבל אף אחד מהם לא נכנע.

כל חייל מכל מקום בשדה הקרב יכל לצפות בהם,מסנוורים מהשמש,אך לא עוצרים.

שני צלליות על רקע הצוקים.
כתם בהיר על סוס לבן, מזנק במהירות שוב ושוב, פיאותיו וזקנו מתבדרים ברוח,
והר כהה על סוס שחור, לא זז, חרבו הכבדה מרעידה את הסלעים שמתחתיו, צמתו הענקית נעה באיטיות מחושבת.

העיטים החלו לחוג מעל השניים, מריחים את הדם, כמו שומעים את התנשפויתיו של רעואל , הנאבק שוב ושוב בעוד כוחו אוזל לשווא.

ודווקא אותם עופות זהובים ועניהם הרעבתניות החזירו למנשה, הנגרר על הרצפה חסר אונים, את הכוח לעשות עוד מעשה גבורה אחרון, שאולי יכפר על כשלונו הקודם, למראה השריון המהודר של השובה הקוורי.

בפיתול נמרץ, הוא הצליח להתקדם במילימטר לעבר רומחו. ידו נמתחה במהירות, אצבעותיו סגרו על ידית העץ הארוכה, וזרועו הניפה את הנשק אל על.

הרומח עף כחץ,עובר בין טבעות הזהב, וחודר את צווארו של הפיל הגדול,הפיל התנודד.

אך הוא לא נפל.

הוא לא נפל, אך לרגע אחד חדקו נגע ברצפה, וזה מה שגד בליטאר היה צריך.

כמו במחזה, כולם הביטו באיש מעוות הצורה.

קומתו נמוכה כילד, זקנו נמשך כמעט עד למתניו, וגופו מכוסה בשריון אצילים שחור- לבן.

הוא זינק על החדק של הפיל, והחל לטפס עליו, זריז כנמיה.

הפיל הפצוע נדנד את ראשו, גולות הברזל המחוברות לחטיו הונפו לעבר גד.

גד רק זינק במהירות פעמיים,עובר את המכשול. גולות הברזל הסתבכו זו בזו, ושברו את ניביו של הפיל.

עיט צלל לעבר גד, אך הוא רק זרק גרזן הטלה קצר, והעיט צנח על הרצפה.

הקוורים שהיו על גבו של הפיל הגדול חייכו, וכוונו לעברו של גד את הצלצל.

גד המשיך לרוץ.

הצלצל ירה.

גד סיבב את גופו על החדק, והחץ עבר מעליו, פוגע באחד מהפילים האחרים.

חיוכם של הקוורים נמחק.

גד לעומתם, חייך.

הוא הסיר את קסדתו, והיכה איתה בעוצמה ברומח של מנשה.

עכשיו הפיל נפל.

גד זינק ממנו במהירות, נוחת על גבו של קוורי חסר שיניים ומעלף אותו במכת-מרפק.

עשרות קוורים רצו בבהלה, רומסים אחד את השני, מנסים לברוח ממסלול הנפילה של הפיל.

חלק מהפילים נבהלו גם הם, והחלו לרוץ, זורעים הרס במה שעמד בדרכם.

פלוגת הרמחכים של מנשה הפכה את עצמה לראש חץ. מגינו הכסוף של כל אחד מהם מחפה על החייל שלצידו,והרמכים שלהם מופנים כלפי חוץ, דוקרים כל מה שנקרה בדרכם.

כשהקשתים ראו אותם, כל קשת שלף שני פגיונות קצרים, מחבר אותם לצדי הקשת.
והם התחילו לרוץ בין הפילים,משתמשים בקשת הקפולה כחרב דו להבית.

מקאן הבחין בהכל.
"פרץ" הוא קרא למנהיג המונדרים "לכו לפילים שברחו,אנחנו נמשיך לעורף.

פרץ, משסף זאב עם חרבו המעוקלת, הנהן, ועשרה מונדרים החלו לדהור במורד.

כצבא הקוורים, גם ואנאנה הגדול איבד לרגע את ריכוזו,ולרעואל זה הספיק.

הוא תקף את ואנאנה שוב ושוב, סוסו רוקד במעגלים. חרבו מהירה עד כדי כך שנראתה כמניפה.

הקשתים של מנשה כבר הגיעו אל הרמכים שלפניהם. עכשיו הרמכים התבצרו במעגל חיצוני,והקשתים עמדו מאחוריהם במעגל פנימי, יורים.
כל קוורי שהתקרב אליהם נפל מיד.

חמישה מתוך המונדרים הגיעו לפילים. חלקם כבר טיפסו על הפילים,מרגיעים אותם ברכות,ואז מנווטים אותם כרצונם.

חמשת המונדרים האחרים התגרו בזאבים. מסיחים את דעתם מצבאו של מקאן, שעכשיו התקדם בלי הפרעה.

מעליהם על ההר, ואנאנה הגדול הלך צעד אחורה, מסוחרר מהתקפתו של רעואל.

מנשה שכב עדיין על האדמה הקרה, מביט בקוורים הזועמים שמעליו.

" אני חושב שנהרוג אותו, קאה היי. מגיע לו למות".

הקוורי בעל עורות הזוחלים הביט אל ההר.

" לא" הוא אמר "בעוד רגע ואנאנה יורה לסגת, אני מריח עד לכאן את הפחד שלו. הרבה מאיתנו יצליחו לסגת, אבל חלק לא. הפרשים שלהם מתקרבים לאגפינו, כמו שהם תכננו מלכתחילה. הרמכים שלהם טובחים בנו, ועכשיו גם יש להם פילים. זה יהיה ההפסד הגדול ביותר של ואנאנה"

הוא הביט במנשה.
"של ואנאנה" הוא הדגיש שוב.

"הבחור הזה" הוא הצביע על מנשה " הוא השבוי האישי שלי, ואתם שעזרתם לי תהיו האלופים שלי בבוא היום, כשאני יהיה מנהיג הקוורים"

מנשה הביט בו בשלווה, ועצם את עיניו.

הנה, משמיים הצילו את חייו בגלל תככנות קטנה, ואם כל הקשיים בשבי הקוורי, והוא ידע על הקושי הגשמי והרוחני בשבי הקוורי, משמיים יתנו לו את הכוח להתמודד שם.

וכשקאה היי נתן לו את המכה המעלפת ,הוא לא צעק.
כי הוא ידע שבבוא היום,הוא עוד יחזור לאתיל.
 

מירי11111

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יפה!
העובדה שהדמויות מוכרות, מקלה מאוד על הקריאה ומסבירה מי נגד מי.
והקרב ממש מרגיש כמו קרב אמיתי.

אהבתי מאוד את התיאור.
יש קצת סרבול בחלק מהטקסט. אבל ממש נתן חוויה של שדה קרב, ואפשר גם לדמיין את זה.
 

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
הכתיבה והתיאורים מאד יפים!
יש יותר מדי "אנטרים" נראה לי כדאי להפחית בהם..
תודה! האנטרים הם בעיה ידועה שלי, מנסה להיגמל...

יפה!
העובדה שהדמויות מוכרות, מקלה מאוד על הקריאה ומסבירה מי נגד מי.
והקרב ממש מרגיש כמו קרב אמיתי.

אהבתי מאוד את התיאור.
יש קצת סרבול בחלק מהטקסט. אבל ממש נתן חוויה של שדה קרב, ואפשר גם לדמיין את זה.
תודה! יש דוגמאות למקומות בהם הטקסט מסורבל?
מקסים
אווירה טובה ומרתקת
אבא של קנז זה רעיון מבריק!
תודה!
 

שרהלה שרהלה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מדהים! התיאורים המדויקים מחיים את הקרב, יכולתי ממש 'לראות' מה קורה שם.
השימוש בדמויות המוכרות הופך את הקטע למובן מאוד, ומעלה זכרונות נשכחים, כגון השבי של מנשה קפחבר - פרט ששכחתי ממנו כליל, וואננה שפעם היה לוחם מהולל...
מצטרפת להערה על האנטרים, זה קצת מקשה על הקריאה.
 

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מדהים! התיאורים המדויקים מחיים את הקרב, יכולתי ממש 'לראות' מה קורה שם.
השימוש בדמויות המוכרות הופך את הקטע למובן מאוד, ומעלה זכרונות נשכחים, כגון השבי של מנשה קפחבר - פרט ששכחתי ממנו כליל, וואננה שפעם היה לוחם מהולל...
מצטרפת להערה על האנטרים, זה קצת מקשה על הקריאה.
תודה!
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
@משולש ברמודה אשמח לביקורת בהשראת הדיון הארוך על סיפורי אקשן (אחת הסיבות שגרמו לי לעלות את הסיפור הקצת-ישן הזה).
ראיתי מזמן, אבל בגלל האורך עוד לא מצאתי זמן לקרוא :)
אהבתי את הרעיון, את השימוש בדמויות מוכרות ואת התיאורים החיים של הדמויות והחיות.
לגבי ביקורת, אני יכולה רק לומר שבתור קוראת הקריאה הייתה לי קצת מעייפת ואני אנסה להסביר למה אני מתכוונת.
יש עומס גדול מאד של מידע בקטע. המון מספרים, קבוצות, פירוט של מיקומים, קפיצה מהירה בין המיקומים המתוארים.
כתבו כאן משהו על ריבוי אנטרים, אני חושבת שנכון יותר לומר שהבעיה בעובדה שכל ירידת שורה מעבירה אותנו ל"פריים" חדש בסצנה.
אם נדמה את זה לסרט - כמעט כל שורה הרגישה לי כתיאור של פריים ספציפי: לוקיישן, דמויות משתתפות ומה הן עושות באותו הרגע.
בקריאה זה יוצר עומס גדול מאד של מידע, כביכול זה דו"ח מפורט ולא סיפור רציף. הקורא צריך לזכור במקביל את המיקומים השונים, מה השתנה בכל אחד מהם, ומה מצבה של כל אחת מהדמויות (רעואל, מנשה, מקאן...)
אישית אני חושבת שטוב יותר לוותר על אזכור מספרים מדויקים (חמישים פילים, עשרים רומכים וכו') ולנסות לחבר את השורות לפסקאות. לא רק למחוק אנטרים, אלא לנסות לחבר את האירועים של כל לוקיישן (מנשה והפיל לדוג') לפסקה מחוברת וקשירה על פי רצף הזמן.
משהו נוסף שאולי הייתי מנסה זה לכתוב סצנה כזאת עם POV של דמות אחת בלבד על שדה הקרב. אם מתמקדים במנשה כדמות ראשית בסצנה אז מתארים את המאבק של רעואל עם ואננא דרך העיניים שלו, כמו את הדיבור עם מקאן. ככה יש לנו נקודת מבט זהה יותר על מה שקורה. אם בכל אופן מחליטים להחליף בין נקודות המבט, אז להדגיש את ההחלפה בשני קטעים נפרדים.
בפיתול נמרץ, הוא הצליח להתקדם במילימטר לעבר רומחו. ידו נמתחה במהירות, אצבעותיו סגרו על ידית העץ הארוכה, וזרועו הניפה את הנשק אל על.

הרומח עף כחץ,עובר בין טבעות הזהב, וחודר את צווארו של הפיל הגדול,הפיל התנודד.
נכתב בהשראת סיפור המכבים עם אלעזר?
ויפה על האומץ לנסות לכתוב סצנת אקשן. בין הדברים הקשים לכתיבה.
 
נערך לאחרונה ב:

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
ראיתי מזמן, אבל בגלל האורך עוד לא מצאתי זמן לקרוא :)
אהבתי את הרעיון, את השימוש בדמויות מוכרות ואת התיאורים החיים של הדמויות והחיות.
לגבי ביקורת, אני יכולה רק לומר שבתור קוראת הקריאה הייתה לי קצת מעייפת ואני אנסה להסביר למה אני מתכוונת.
יש עומס גדול מאד של מידע בקטע. המון מספרים, קבוצות, פירוט של מיקומים, קפיצה מהירה בין המיקומים המתוארים.
כתבו כאן משהו על ריבוי אנטרים, אני חושבת שנכון יותר לומר שהבעיה בעובדה שכל ירידת שורה מעבירה אותנו ל"פריים" חדש בסצנה.
אם נדמה את זה לסרט - כמעט כל שורה הרגישה לי כתיאור של פריים ספציפי: לוקיישן, דמויות משתתפות ומה הן עושות באותו הרגע.
בקריאה זה יוצר עומס גדול מאד של מידע, כביכול זה דו"ח מפורט ולא סיפור רציף. הקורא צריך לזכור במקביל את המיקומים השונים, מה השתנה בכל אחד מהם, ומה מצבה של כל אחת מהדמויות (רעואל, מנשה, מקאן...)
אישית אני חושבת שטוב יותר לוותר על אזכור מספרים מדויקים (חמישים פילים, עשרים רומכים וכו') ולנסות לחבר את השורות לפסקאות. לא רק למחוק אנטרים, אלא לנסות לחבר את האירועים של כל לוקיישן (מנשה והפיל לדוג') לפסקה מחוברת וקשירה על פי רצף הזמן.
משהו נוסף שאולי הייתי מנסה זה לכתוב סצנה כזאת עם POV של דמות אחת בלבד על שדה הקרב. אם מתמקדים במנשה כדמות ראשית בסצנה אז מתארים את המאבק של רעואל עם ואננא דרך העיניים שלו, כמו את הדיבור עם מקאן. ככה יש לנו נקודת מבט זהה יותר על מה שקורה. אם בכל אופן מחליטים להחליף בין נקודות המבט, אז להדגיש את ההחלפה בשני קטעים נפרדים.

נכתב בהשראת סיפור המכבים עם אלעזר?
ויפה על האומץ לנסות לכתוב סצנת אקשן. בין הדברים הקשים לכתיבה.
תודה רבה על התגובה המפורטת!

משהו נוסף שאולי הייתי מנסה זה לכתוב סצנה כזאת עם POV של דמות אחת בלבד על שדה הקרב. אם מתמקדים במנשה כדמות ראשית בסצנה אז מתארים את המאבק של רעואל עם ואננא דרך העיניים שלו, כמו את הדיבור עם מקאן. ככה יש לנו נקודת מבט זהה יותר על מה שקורה. אם בכל אופן מחליטים להחליף בין נקודות המבט, אז להדגיש את ההחלפה בשני קטעים נפרדים.
ההתמקדות בדמות אחת לא תוריד קצת מה"אפיות" של הסצנה?

נכתב בהשראת סיפור המכבים עם אלעזר?
האמת שחשבתי בהתחלה לכתוב על סיפור המכבים, אבל לא רציתי לכתוב סיפור בדיוני על גדול"י.

ויפה על האומץ לנסות לכתוב סצנת אקשן. בין הדברים הקשים לכתיבה.
תודה, לטעמי סצנות מתגמלות מאוד.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
ההתמקדות בדמות אחת לא תוריד קצת מה"אפיות" של הסצנה?
לדעתי לא. אבל צריך כמובן לנסות.
ההדגשה כמובן היא על POV של דמות אחת, לא על העדר דמויות אחרות מהסצנה.
אני חושבת שאפשר לדמות את זה לסרט. לדוגמא אנשים שחווים אירוע טראומטי כמו תאונה. בסרט יהיה קל יותר להראות את הפרמדיק שמטפל בפצועים ואת המבט על הפנים שלו, להתמקד אחרי כמה פריימים בפצוע שותת הדם ולעבור לבסוף למחלצים. אבל ה-POV האמיתי הוא של הצופה בסרט על הכביש.
אם ננסה להעביר את הסצנה של התאונה לכתיבה וננסה לתאר בכל כמה שורות מחשבות של דמות אחרת נקבל סלט די מבולגן.
נניח שהצלחנו לתאר את הרגשות של הפצוע דרך העיניים שלו, את הפחד, את הכאב. ואז אחרי שסוף סוף הקוראים מבינים מה האווירה בסצנה, הבימוי שלה יושב להם בראש והם מביטים על הכביש השחור מהאספלט ורואים את הנעליים של החובשים - אנחנו קורעים אותם לנקודת מבט אחרת לתוך ראש של דמות אחרת לחלוטין ואז אנחנו צריכים לבנות את כל הסצנה מהתחלה.
אם רוצים להעביר תיאור של צופה לסצנת האקשן של הקרב, אז התיאור צריך להיות מנקודת המבט של צופה על שדה הקרב (כלומר אין כניסה למוח של הדמויות בכלל ותיאור המחשבות שלהם, רק תיאור התרחשויות טכני בעיניים של צופה).
ולכן בעיני החלפת נקודות מבט חייבת להיות מודעת ונפרדת (לא שורה אחת של דמות 1, שורה של דמות 2 וכו') אלא קטעים נפרדים שבהם ברור לקורא שעברנו ל'מיני' סצנה הבאה.
 
נערך לאחרונה ב:

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
לדעתי לא. אבל צריך כמובן לנסות.
ההדגשה כמובן היא על POV של דמות אחת, לא על העדר דמויות אחרות מהסצנה.
אני חושבת שאפשר לדמות את זה לסרט. לדוגמא אנשים שחווים אירוע טראומטי כמו תאונה. בסרט יהיה קל יותר להראות את הפרמדיק שמטפל בפצועים ואת המבט על הפנים שלו, להתמקד אחרי כמה פריימים בפצוע שותת הדם ולעבור לבסוף למחלצים. אבל ה-POV האמיתי הוא של הצופה בסרט על הכביש.
אם ננסה להעביר את הסצנה של התאונה לכתיבה וננסה לתאר בכל כמה שורות מחשבות של דמות אחרת נקבל סלט די מבולגן.
נניח שהצלחנו לתאר את הרגשות של הפצוע דרך העיניים שלו, את הפחד, את הכאב. ואז אחרי שסוף סוף הקוראים מבינים מה האווירה בסצנה, הבימוי שלה יושב להם בראש והם מביטים על הכביש השחור מהאספלט ורואים את הנעליים של החובשים - אנחנו קורעים אותם לנקודת מבט אחרת לתוך ראש של דמות אחרת לחלוטין ואז אנחנו צריכים לבנות את כל הסצנה מהתחלה.
אם רוצים להעביר תיאור של צופה לסצנת האקשן של הקרב, אז התיאור צריך להיות מנקודת המבט של צופה על שדה הקרב (כלומר אין כניסה למוח של הדמויות בכלל ותיאור המחשבות שלהם, רק תיאור התרחשויות טכני בעיניים של צופה).
ולכן בעיני החלפת נקודות מבט חייבת להיות מודעת ונפרדת (לא שורה אחת של דמות 1, שורה של דמות 2 וכו') אלא קטעים נפרדים שבהם ברור לקורא שעברנו ל'מיני' סצנה הבאה.
עכשיו הבנתי בדיוק מאיפה נובעת הבעיה.
כשכתבתי את הסיפור דמיינתי אותו "כמו סרט'' על מנת לכתוב את האקשן בצורה מוחשית, מה שגרם לי לכתוב אותו מPOV של צופה בסרט, אבל עם כתיבת המחשבות והרגשות בדומה לספר. מעניין...

אגב, החסרונות הקיימים בספרי הפעולה שלנו נמצאים פה? (שואל למרות שסגנון הסיפור הוא לא בדיוק מותחן פעולה...)
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
יש משהו מרתק מאד בהסטת הראש כל פעם לזווית אחרת של שדה הקרב.
הקופצניות הזאת יוצרת מתח וקצב מהיר ביותר שמאפיין שדות קרב.
זה נכון שאפשר להציג שדה קרב דרך מבטו של נוכח, אבל אז קצב הזרימה איטי מאד, כיוון שהוא חלק מהחוויה.
צורת התיאור הנוכחית היא כמו רחפן שמסתובב בשטח במהירות ומידי פעם עוצר, מתמקד בדמות או סיטואציה ונותן לנו לחוש אותה ושוב עולה למבט על.
אם היה לנו בהתחלה תיאור של האיזור מבחינה גיאוגרפית, היה יותר קל לעמוד בתיאור.
אפשר לדמיין את זה ללוח שחמט.
ניתן לכתוב או להקריא את המהלכים באותיות (משחק עיוור), אבל חייבים לדעת לפני זה היכן כל כלי ממוקם.
פתיחה כזאת יכולה לעזור:

העמק הירוק שהשתרע בין ההרים בצפון ובין נהר המניאר מדרום היה ריק וחלק. הצבאות התארגנו מאחורי המכשולים הטבעיים שהציב הבורא הגבול נוכחי בין אדמתם.
השמש שהחלה לעלות אותה שעה באופק שבין ההר והנהר החלה להאיר את משטח החול החלק, כאילו רוצה לשזוף פעם אחרונה את רכותו ויופיו של הגיא לפני שיחרש בפרסותיהם של הסוסים.

אחרי שאנחנו יודעים איפה ממוקמת שושנת הרוחות שלנו, ויש לנו סימנים לזכור אותם-אם תעביר אותנו בחדות מן ההר אל הנהר ומשם אל מרכז העמק ובחזרה אל העורך אל אותם חיילים שהצליחו להגיע אל מחנה האויב ולנסות להצית אותו- לא נאבד אותך בקלות ותוכל לשמור על הסגנון הקיים.

(הפתיחה לא קשורה לקטע, היא רק דוגמא)
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
בעצם ההבדל העיקרי בין סרט לספר הוא שהסרט יש הסתמכות רבה על כך שהצופה רואה את מה שקורה וגם את הרמזים מסביב.
בספר מוטלת על הסופר לכתוב את תיאור המקום כדי שהקורא יוכל לראות בעיני רוחו בדיוק מה שקרה שם
 

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
נשמח (אם תרצו) לקרוא את הקטע משוכתב.
תהליך כתיבה הוא דבר מרתק ואפשר ללמוד ממנו הרבה מאד.
לתת לכם לקרוא זה החלק הקל, לשכתב זה החלק הקשה. ;)
נראה אם אצליח לגייס את הזמן והמוטיבציה הדרושים לשם כך. אם כן, אעלה לכאן בשמחה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

למעלה