הנושאים החמים
הנושאים החמים
מאל"ף ועד תג
עריכה | הגהה | עימוד
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עימוד ספרים
עריכה תורנית
"ידעתי שלא ניתן לסמוך עליו" הרהרתי לעצמי.
אולי בשנה הבאה הוא יהיה 'בר-סמכא' שניתן לתת לו תפקיד ולהיות רגוע שהדבר יבוצע על הצד הטוב ביותר.
היה זה ערב נוסף בו ישבתי 'על המחשב' [מהיכן הביטוי המוזר הזה? גם בבית הכנסת יושבים 'על הסידור'?] שעות רבות. רבות מדי. מחבר הספר נושף בעורפי מימין, הגרפיקאי ובעל הדפוס נושפים את נשיפתם השמאלית, ואני בתווך מנסה למצוא את השעה ה-25 ביממה.
ספרתי במהירות-במרירות 12 כוסות קפה חזק שהורקו אל גרוני בשעות האחרונות. מנסות להעיר את התאים במוח שפרשו לנוח.
הרגשתי צורך דחוף לכוס נוספת. כוס בר-המצוה שלי... זה או קפה או מיטה. אבל הייתי כ"כ מרוכז במסך שמולי, מנסה להבין את כתב היד של המחבר [אין לו מחשב בבית?] בדפי ההגהה שלו, ובו בזמן מחפש את המיקום המדוייק בו התיקון אמור להיכנס – שלא היה זה נכון עבורי לקום ולהכין את הכוס המיוחלת.
קול מתוק ונעים קטע את חוט מחשבותיי: "אבא, לילה טוב". היה זה מנחם הקטן. השבוע חגגנו לו 7.
בהחלטה של רגע, תוך כדי הזזת העכבר בעצבנות לעבר היעד המבוקש [למה אין אפשרות שהעכבר יודיע "הגעת ליעד, היעד נמצא בשורה מעליך"?] מצאתי את עצמי שואל את מנחם אם הוא יוכל להכין לי כוס קפה?!
מנחם התרגש מעצם הרעיון. גם קפה של גדולים. גם מים חמים. גם אבא סומך עלי. כל הטוב הזה ביחד.
"1 קפה, 1 סוכר, חצי מים חמים ומעט חלב" מלמלתי.
את סוף המשפט מנחם כבר לא שמע. הוא רץ לו בעליזות למרחבי הבית.
המתנתי דקה. דקה נוספת. נוספה עוד דקה. עוד דקה ועוד דקה, אך דא-עקא, הדקה נהייתה עבה.
ותשקוט הארץ 40 דקות.
"ידעתי שלא ניתן לסמוך עליו" הרהרתי לעצמי.
אולי בשנה הבאה הוא יהיה 'בר-סמכא' שניתן לתת לו תפקיד ולהיות רגועים שהדבר יבוצע על הצד הטוב ביותר.
בטח נרדם החמוד, שכח שאבא סומך עליו. דנתיו לכף זכות.
קמתי בעצלתיים ממרבצי. לרגע נדמה היה לי שהכסא בא אחרי כאומר: 'מה זו הבגידה הזו? ככה נפרדים אחרי תקופה כה ארוכה'?!
נכנסתי בחרש לחדרו של מנחם.
מנחם ישב שם וסביבו מאות כוסות חד-פעמיות לשתיה חמה. האוסף הענק והידוע של מנחם.
מנחם שמח מאוד לקראתי.
"אבא, בוא תעזור לי להחליט. אני כבר הרבה זמן מחפש את הכוס הכי יפה ויקרה של האוסף שלי, להכין לך דוקא בה את הקפה שלך".
3 תובנות עלו בי באותו הרגע:
אולי בשנה הבאה הוא יהיה 'בר-סמכא' שניתן לתת לו תפקיד ולהיות רגוע שהדבר יבוצע על הצד הטוב ביותר.
היה זה ערב נוסף בו ישבתי 'על המחשב' [מהיכן הביטוי המוזר הזה? גם בבית הכנסת יושבים 'על הסידור'?] שעות רבות. רבות מדי. מחבר הספר נושף בעורפי מימין, הגרפיקאי ובעל הדפוס נושפים את נשיפתם השמאלית, ואני בתווך מנסה למצוא את השעה ה-25 ביממה.
ספרתי במהירות-במרירות 12 כוסות קפה חזק שהורקו אל גרוני בשעות האחרונות. מנסות להעיר את התאים במוח שפרשו לנוח.
הרגשתי צורך דחוף לכוס נוספת. כוס בר-המצוה שלי... זה או קפה או מיטה. אבל הייתי כ"כ מרוכז במסך שמולי, מנסה להבין את כתב היד של המחבר [אין לו מחשב בבית?] בדפי ההגהה שלו, ובו בזמן מחפש את המיקום המדוייק בו התיקון אמור להיכנס – שלא היה זה נכון עבורי לקום ולהכין את הכוס המיוחלת.
קול מתוק ונעים קטע את חוט מחשבותיי: "אבא, לילה טוב". היה זה מנחם הקטן. השבוע חגגנו לו 7.
בהחלטה של רגע, תוך כדי הזזת העכבר בעצבנות לעבר היעד המבוקש [למה אין אפשרות שהעכבר יודיע "הגעת ליעד, היעד נמצא בשורה מעליך"?] מצאתי את עצמי שואל את מנחם אם הוא יוכל להכין לי כוס קפה?!
מנחם התרגש מעצם הרעיון. גם קפה של גדולים. גם מים חמים. גם אבא סומך עלי. כל הטוב הזה ביחד.
"1 קפה, 1 סוכר, חצי מים חמים ומעט חלב" מלמלתי.
את סוף המשפט מנחם כבר לא שמע. הוא רץ לו בעליזות למרחבי הבית.
המתנתי דקה. דקה נוספת. נוספה עוד דקה. עוד דקה ועוד דקה, אך דא-עקא, הדקה נהייתה עבה.
ותשקוט הארץ 40 דקות.
"ידעתי שלא ניתן לסמוך עליו" הרהרתי לעצמי.
אולי בשנה הבאה הוא יהיה 'בר-סמכא' שניתן לתת לו תפקיד ולהיות רגועים שהדבר יבוצע על הצד הטוב ביותר.
בטח נרדם החמוד, שכח שאבא סומך עליו. דנתיו לכף זכות.
קמתי בעצלתיים ממרבצי. לרגע נדמה היה לי שהכסא בא אחרי כאומר: 'מה זו הבגידה הזו? ככה נפרדים אחרי תקופה כה ארוכה'?!
נכנסתי בחרש לחדרו של מנחם.
מנחם ישב שם וסביבו מאות כוסות חד-פעמיות לשתיה חמה. האוסף הענק והידוע של מנחם.
מנחם שמח מאוד לקראתי.
"אבא, בוא תעזור לי להחליט. אני כבר הרבה זמן מחפש את הכוס הכי יפה ויקרה של האוסף שלי, להכין לך דוקא בה את הקפה שלך".
3 תובנות עלו בי באותו הרגע:
- אני צריך בדחיפות טישו לנגב את הרטיבות הפתאומית שבעיניים.
- אני מסיים הערב את כל הספר. ככה זה כשאני ישן אבל ליבי ער.
- עם כזו מתיקות, מי צריך סוכר בקפה?!
