שיר מיישב את העולם

[פינחס כהן]

מיישב את העולם

קם כל יום בחמש לפנות בוקר,
עת עלטה שוררת וקור חודר,
כולי מכורבל בפוך כמו אקוסיטקה באולפן טוקר,
ובמוחי חושב זהו לעבודה איני חוזר.

כן, זה קשה לקום כך,
ובפרט שזאת לא עבודה שאני אוהב,
אני עובד ביקב יין שעל ידו הלב נפקח,
אבל אומנות ומוזיקה יותר מחממים לי את הלב.

למה, אתם שואלים?,
כי כך אני טיפוס אומנותי,
ולהעביר יין ממיכלים,
אין זה מספק אותי.

מה תגידו? הכסף? זה המטרה,
אתם באמת חושבים,
שרוב היממה אני רק כקדירה,
כלי להשגת משהו ללא ערכים טובים.

חשבתי ומצאתי רעיון ערכי,
שהרי לא תוהו בראה לשבת יצרה,
ה' רוצה שנפעיל את עולמו גם באופן עסקי,
שלא יחסר העולם אומנות ומלאכה אפי' ארורה.

ואם חושבים על המצווה המהוללה,
שבכל דרכיך דעהו ולשבת יצרה,
ועוסקים בצרכי ציבור באמונה,
נותנים יין לקידוש ולהבדלה.

אזי שמחה כה גדולה,
פורצת בליבנו וגם,
ערכיות מוסריות אהבה וחמלה,
כי אנו בונים את העולם.