הנושאים החמים
הנושאים החמים
אפרוח מבושל
משתמש מקצוען
שלום, נעים להכיר. חדשה כאן.
עוקבת אחרי הפורום כבר הרבה זמן בהתפעלות רבה מרמת הכתיבה האלופה הזאת.
הייתי רוצה לשתף יצירה שכתבתי לפני תשעה באב. זה אמנם לא אקטואלי אבל השקעתי בזה המון לב אז בא לי ביקורת בונה כדי שזה יהיה מושלם.
אז באמת שאשמח לביקורת, אל תפחדו להעליב
גלות.
גלות היא מלאה ברצח וזדון
ונדמה שאבינו נטש את בניו.
גלות היא שכול, כאב ואבדון
כי ה' מאתנו מסתיר את פניו.
גלות היא טשטוש, ענן וערפל
ושטח אפור שמפיל ונופל,
נעלם העיקר ונשאר הטפל,
הלך לו הטעם והפך הוא תפל.
גלות היא אינסוף הנמשך עדי עד,
בהר ציון מהלכים שועלים,
ונר של גחלת בתוכנו נרעד
ולא יכול לבטא את עצמו במילים.
כי גלות היא אדישה, רחוקה, מנותקת,
קהו רגשות ואזלו דמעותינו.
וזעקה אילמת מאליה נצעקת
ואיננו יודעים מה חסרנו.
לפני אלפיים שנה כך חיינו,
עם של סגולה בקדושה עליונה.
מתלכד סביב מרכז אומתנו,
בית המקדש! מעוז השכינה.
בביתו של ה' זה עולם כה אחר,
בו בנות ירושלים חולות אהבה.
חסד נעורינו ה' לנו זוכר,
עולם של אור, חמימות וקרבה.
אך חטאנו, אבוי, והיינו למס,
הצית אש בציון שאכלה יסודות.
עינינו חשכו ולבנו נמס,
וגלינו לבין אומות מפורדות.
אך עם כל זאת נשארנו אחרונים,
מצפים לו ממדבר לאחר שנחרב.
גם אחרי גלות ארוכה של שנים,
בארץ צייה הולכים אחריו.
כי עוד לא זכינו, עודנו רחוקים,
ועדין נקראים אנחנו 'אלמנה'.
אך יבוא עוד היום, נהיה חבוקים,
נגאל ויקרא לנו קריה נאמנה.
עוקבת אחרי הפורום כבר הרבה זמן בהתפעלות רבה מרמת הכתיבה האלופה הזאת.
הייתי רוצה לשתף יצירה שכתבתי לפני תשעה באב. זה אמנם לא אקטואלי אבל השקעתי בזה המון לב אז בא לי ביקורת בונה כדי שזה יהיה מושלם.
אז באמת שאשמח לביקורת, אל תפחדו להעליב
גלות.
גלות היא מלאה ברצח וזדון
ונדמה שאבינו נטש את בניו.
גלות היא שכול, כאב ואבדון
כי ה' מאתנו מסתיר את פניו.
גלות היא טשטוש, ענן וערפל
ושטח אפור שמפיל ונופל,
נעלם העיקר ונשאר הטפל,
הלך לו הטעם והפך הוא תפל.
גלות היא אינסוף הנמשך עדי עד,
בהר ציון מהלכים שועלים,
ונר של גחלת בתוכנו נרעד
ולא יכול לבטא את עצמו במילים.
כי גלות היא אדישה, רחוקה, מנותקת,
קהו רגשות ואזלו דמעותינו.
וזעקה אילמת מאליה נצעקת
ואיננו יודעים מה חסרנו.
לפני אלפיים שנה כך חיינו,
עם של סגולה בקדושה עליונה.
מתלכד סביב מרכז אומתנו,
בית המקדש! מעוז השכינה.
בביתו של ה' זה עולם כה אחר,
בו בנות ירושלים חולות אהבה.
חסד נעורינו ה' לנו זוכר,
עולם של אור, חמימות וקרבה.
אך חטאנו, אבוי, והיינו למס,
הצית אש בציון שאכלה יסודות.
עינינו חשכו ולבנו נמס,
וגלינו לבין אומות מפורדות.
אך עם כל זאת נשארנו אחרונים,
מצפים לו ממדבר לאחר שנחרב.
גם אחרי גלות ארוכה של שנים,
בארץ צייה הולכים אחריו.
כי עוד לא זכינו, עודנו רחוקים,
ועדין נקראים אנחנו 'אלמנה'.
אך יבוא עוד היום, נהיה חבוקים,
נגאל ויקרא לנו קריה נאמנה.
