מבראשית (1)

[מ"ם]

ב"ה.


בראשית -
היו רק מים
ומים
ומים.
פשוטים.
בלי משקל.
בלי חרוז.

ויהי ערב.
ויהי בוקר.

ויברא את השמיים,
כחרוז אולטימטיבי.
ויהי מבדיל
בין מים למים.
ויהי מים -
תחת כל השמיים.

ויהי ערב.
ויהי בוקר.

ביום השלישי,
שתי-פעמים כי טוב.
ויברא את פעמיים.
והנה –
פעמיים
מים
ממלצר ומשמיים.

ויהי ערב.
ויהי בוקר.

ברביעי - יום אידם,
מזל מאדים בשמיים.
ביקש לחתום בדם,
אך דם זה לא מים!

ויהי ערב.
ויהי בוקר.

ביום החמישי,
שב אל הגיליון.
שלא יתקיים בו
אם תעזבה יום
תעזבך יומיים!
ויברא את יומיים,
ומני אז מים משמיים פעמיים ביומיים.

ויהי ערב.
ויהי בוקר.

יום שישי עמוס את הארץ כיסה -
למי יש זמן לכתוב.
ויבט בכל אשר עשה -
וירא כי טוב.

רק בין השמשות, לעת דמדומיים,
נטל סוף סוף את העט.
בלא לב ולב ברא את הדומיים,
לא הספיק להתחרט –

ותיכנס השבת.
שבת שבתון.


ויכולו השמיים
והמים
והיומיים –
שפעמיים בשבת.
וירא המשורר את כל אשר עשה,
והנה טוב מאוד.
וַיְּנַקְדֵהוּ - - -

 

[אשר שרבר]

אם הוא טוב כל כך למה ינקדהו?
אני כבר פיתחתי תאוריה שהמנקד הוא במקום המשקל והחרוז
שוין

אבל אין ספק ששקלת וחרזת, ונהנתי.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אוהו, זה טוב.

 

[מ"ם]

פיתחתי תאוריה שהמנקד הוא במקום המשקל והחרוז

תובנה חכמה ונכונה מאוד, חן חן!

פעמים רבות הנקודים-נקודים בא לחפות על הטלואים-טלואים ואקמו"ל.

 

[תמר בר אילן]

כתיבה מעולה, זורמת. קולחת

 

[אהובה שכטר]

שיר יפהפה!
יש עוד כמה שורות שעלי לקרוא שוב בעיון כדי להבין
וזה רק מוסיף חן בעיני.
מתוחכם, קולע, חזק.