סיפור בהמשכים לכתחילה

הוא מדמיין שזה יקח זמן, והוא יספיק גם וגם. שזה יהיה משעמם ועוד.
אז אולי כדאי להוסיף את השיקולים האלו בסיפור, כי בלעדיהם זה היה נשמע לי ממש רשעות...

תודה על הסיפור המדהים הזה!!
 
אין צורך.
זה מיועד בדיוק בשביל זה, לזוגות שחיים מערכת כזו ומסתובבים עם אותן רגשות.
אם לא חווית את זה ברמה אישית, תודה לה'.
ואם תחשפי לזה בעתיד ותדעי להבין, או לכל הפחות לדעת שאת לא מבינה השגתי את המטרה.
יש בינהם שמנסים, מסתובבים בין כל כך הרבה מטפלים, שיעורים ועוד וחוזרים שוב ושוב לאותה נקודה.






למרות זאת שמחתי לקרוא ואני מניחה את דברייך בצד, כי כמו שאני מכירה אותי אני קלה בלשנות את דעתי.
אז תודה!
 
א
הוא ביקש היא הסכימה.
למה חולני?
[היא נסעה בלי צירים או משהו קיצוני]
הוא מדמיין שזה יקח זמן, והוא יספיק גם וגם. שזה יהיה משעמם ועוד.



זה מקרה אמיתי שהגיע אליי, שם הבעל נסע למקום אחר.
אני חושבת שזו בדיוק הנקודה שלו הוא לא חש את הסיטואציה ואת המקום שלו שנדרש ומרגיש את עצמו בסדר בזה שהוא הוגן ומסור שמבקש רשות והיא הרשתה אז כביכול זה כבר ענין שלה והוא נשאר בסדר.
אויש כל כך נכון ותואם מציאויות כואבות כאלו.
והנקודה שהיא פתאום הפכה כביכול להיות אשה לא הנחמדה ולא מסכימה לכל מיני דברים הופך אותה לרעה אבל באמת באמת היא לא! כי מגיע לה בעל קשוב ומרגיש.
 
מעניין לקרוא, ואפילו שעובר זמן נזכרתי מיד בסיפור.
בשביל הפורום הפורמט מעולה, אבל לספר שיוצא לאור אני מסתפקת אם זה יחזיק. הסיפור כולו מורכב מדו-שיח (איך אומרים את זה ברבים?) בעיקר בין הזוג, וקצת עם הסבא/חברות.
זה קולח וטבעי. אבל לדעתי לא מספיק.
 
"אתה מנותק ממני. מעצמך. מהחיים. ואתה צריך טיפול כדי להיות מחובר אני לא יכולה לשאת את הניתוק שיש לך מהניתוק."
זה נשמע כאילו זו שיחה בבית החולים, כדאי להוריד את המשפט הזה שורה.

ובכלל, הקטע גוש מילים וכדאי לעשות מרווח של פסקאות, למרות שיש כאן המשכיות של שיחה. צריך שתהיה אתנחתא בעין.

מחכה לעוד פרק!
 
הוא ביקש היא הסכימה.
למה חולני?
[היא נסעה בלי צירים או משהו קיצוני]
הוא מדמיין שזה יקח זמן, והוא יספיק גם וגם. שזה יהיה משעמם ועוד.



זה מקרה אמיתי שהגיע אליי, שם הבעל נסע למקום אחר.
גם אני הרגשתי שינוי כיוון.
עד היום שלמה לא היה אנטיפט. להיפך, הוא היה רוצה לשתף את אשתו בחוויות העוה"ז, אבל בגלל שהיא לא הייתה בעניין חיפש את החברים שלו.
עד לפרק הזה שלמה תואר כאיש חלק ואדיב, הבעיה היחידה שלו הייתה התנהגות מנוגדת להשקפת העולם המקובלת על אשתו ואולי גם על עצמו.

כשאפילו לא עולה בדעתו ליסוע איתה לבית חולים, זו התנהגות קיצונית. מילא, אם השיקול היה שהוא יישאר בבית עם הילדים, אבל רשמית ליסוע לים? גם אם היא לא כורעת ללדת, כל עוד זו לא סתם ביקורת שגרתית, יציאה לבית חולים היא אירוע משמעותי מכדי להתעלם ממנו באגביות.
 
מעניין לקרוא, ואפילו שעובר זמן נזכרתי מיד בסיפור.
בשביל הפורום הפורמט מעולה, אבל לספר שיוצא לאור אני מסתפקת אם זה יחזיק. הסיפור כולו מורכב מדו-שיח (איך אומרים את זה ברבים?) בעיקר בין הזוג, וקצת עם הסבא/חברות.
זה קולח וטבעי. אבל לדעתי לא מספיק.
בספר עוד 2 חלקים שלא עלו לפה כדי לא ליצור בילבול.
 
נערך לאחרונה ב:
גם אני הרגשתי שינוי כיוון.
עד היום שלמה לא היה אנטיפט. להיפך, הוא היה רוצה לשתף את אשתו בחוויות העוה"ז, אבל בגלל שהיא לא הייתה בעניין חיפש את החברים שלו.
עד לפרק הזה שלמה תואר כאיש חלק ואדיב, הבעיה היחידה שלו הייתה התנהגות מנוגדת להשקפת העולם המקובלת על אשתו ואולי גם על עצמו.

כשאפילו לא עולה בדעתו ליסוע איתה לבית חולים, זו התנהגות קיצונית. מילא, אם השיקול היה שהוא יישאר בבית עם הילדים, אבל רשמית ליסוע לים? גם אם היא לא כורעת ללדת, כל עוד זו לא סתם ביקורת שגרתית, יציאה לבית חולים היא אירוע משמעותי מכדי להתעלם ממנו באגביות.
קוראת, חושבת איך לדייק.
תודה!
 
הני, אולי צריך להוסיף קטעים בין לבין שלא ישמע מהם חד משמעית ויוכלו לפרש לכאן או לכאן?
 
לא משמש לי את המטרה.
מנסה למצוא רעיון שגם יבלע בקלות, וגם יהיה מדוייק להם.

תודה!
אולי אם היה רקע קודם להרבה היעדרויות שלו באירועים משמעותיים אחרים זה היה יותר זורם. זה מסתדר עם האופי שלו אבל המעבר חד מידי ולא מובא מספיק בספור.
 
הני ר. אני קוראת מרותקת ומבולבלת - את סופרת או לא? את מטפלת רגשית ? יש ספר אין ספר יהיה המשך? כי נשאבתי לחלוטין. זה מהמם, סוחף ומרתק. תחכימי אותי בבקשה! פליז!!!
 
בספר עוד 2 חלקים שלא עלו לפה כדי לא ליצור בילבול.
ההערה שלי לא היתה לגבי זה שיש רק זירה אחת בסיפור, אלא שכל הזירה היא רק דו שיח. מתרחש בבית אחד ועוד קצת בבית הסבא.
 
הני ר. אני קוראת מרותקת ומבולבלת - את סופרת או לא? את מטפלת רגשית ? יש ספר אין ספר יהיה המשך? כי נשאבתי לחלוטין. זה מהמם, סוחף ומרתק. תחכימי אותי בבקשה! פליז!!!
למה זה רלוונטי כל השאלות לגבי הסיפור כאן?
 
מריומה נחשפתי לסיפור והסתקנתי. מותר?
בגבול :giggle:
בשביל לכתוב ספור אין צורך לשאת איזה תפקיד בין בקטע הטיפולי ובין בקטע הספרותי. אפשר להתייעץ עם איש מקצוע למשל. ובפורום ציבורי בדרך כלל אנשים מעדיפים אנונימיות ברמה זו או אחרת וכל המידע הזה לא מפריע להנאה או הבנה של הספור. זה הכל...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מספיק להתקשר ולהתווכח עם נציגי חברות התחבורה

פשוט פותחים תיק בת"ק תכף אסביר איך,

ופתאום הם מתקשרים איליך, ומסבירים לך למה התביעה לא צודקת

ובדרך כלל בסמוך למועד ה'משפט' (נשמע מלחיץ קחו את זה כביקור ברופא משפחה...) הם מציעים לך פשרה על כחצי מהתביעה

ולאמיצים שבינינו ברוב המקרים אל תוותרו תלכו לביהמ"ש ותקבלו את כל הסכום!!!

הלוואי שכל עם ישראל יעשה כך, פתאום חברות התחבורה ידפקו אוטובוסים בשעון שוויצרי!!!!

א'. האטובוס לא יצא וכולי וכולי, תשמרו או קבלה של מונית שלקחתם (בד"כ עדיף לקחת מונית ככה יש נזק יותר רציני אך לא חייבים) או נסיעה הבאה שלקחתם וכל הוכחה אחרת
ב. שולחיים תביעה במקביל לחברת התחבורה המפעילה וכמו"כ למשרד התחבורה.
ג. מחכים לתשובות, אם התשובות לא מספקות (לא נתנו פיצוי מספק וכולי) פותחים תביעה ב15 דקות!!!
ד. מחכים למועד הדיון, בד"כ תקבלו כבר מיד אחרי ההגשה טלפונים מתפתלים מחברת התחבורה המפעילה למה זה תביעה שטותית, ויש להם אפי' הוכחות להפך, אל תבהלו, חכו בסבלנות ואז או ששתתפשרו או שתלכו עד הסוף, בהצלחה תעבירו הלאה שכולם יתבעו אותם, ונקבל ככה שירות נורמלי!!!

כל מי שהגיש והצליח או שלא שיעלה את המקרה כאן שנצליח ביחד לחולל שינוי!!!!
שלום רב,
אני כותב אליך כשבלבי תפילה ותחינה.

אני ......................., מחכה לישועת ה' לזרע של קיימא כבר למעלה ......שנים.

המסע הזה, שאין לו מילים שיכולות לתאר את עומק הכמיהה, הכאב והתקווה, חיבר אותי לאינספור זוגות שחולקים את אותו חלום – להיות הורים.

לפני כשלוש שנים נחשפתי למצוקתם של זוגות הממתינים לברכת הילדים, ונדרתי בליבי לעשות כל שביכולתי כדי להאיר את חייהם. כך נולד הארגון שלנו, שמעניק תמיכה, חיבוק ותקווה לאלו שנמצאים במסע המפרך הזה.

כעת, עם התקרב חג הפסח – חג הגאולה, בו כל בית מתמלא אור ושמחה – ליבנו יוצא אל הזוגות היקרים הללו. עבורם, החג הוא תזכורת נוספת לכיסא הריק ליד שולחן הסדר, לחלום שעדיין לא התגשם, לתפילות שעדיין לא נענו… עדיין.

הארגון שלנו מונה כיום קרוב ל1000 זוגות מופלאים, שבשקט ובצנעה נושאים את כאבם וממתינים לנס. אנו רוצים להעניק לכל אחד מהם תמיכה בסך 1,000 ש"ח ושי מכובד לקראת החג – סכום קטן עבורנו, אך עצום עבורם. זהו אור בתוך החשכה, חיבוק בתוך הבדידות, הוכחה שהם לא לבד במסע הזה.

אני מבקש ממך, מכל הלב: אנא, הושיטו ידיכם, פתחו את ליבכם ועזרו לנו להאיר את בתיהם. כל תרומה, ולו הקטנה ביותר, היא כמו טיפה באוקיינוס של תקווה. בזכותכם, החלום שלהם – ושלי – יוכל להפוך למציאות.

ובעזרת ה', בזכות הנתינה שלכם, תזכו גם אתם לשפע של ברכה, לנחת מכל יוצאי חלציכם, לבריאות ולשמחה אינסופית.

בהכרת תודה ובתפילה לישועה,
אנחנו כעת עומדים בערב פסח עסוקים עד למעלה מהראש אבל בואו לא נשכח אותם, בואו נשמח את אחינו שאין להם עדיין ילדים ובזכות זה השם יתן לנו נחת מילדינו

ניתן להעביר בכרטיס אשראי כאן בקישור
לתרומות בצורה מאובטחת בכרטיס אשראי

כאן אתם יכולים להיות שותפים במפעל החסד האדיר

או בהעברה בנקאית
בנק פאגי (52)
סניף 185
ח-ן 701831 (ע''ש מרכז הצדקה) ולציין עבור קרן עזר למצפה
ניתן להתרשם מהפעילות וכן המלצות הרבנים כאן באתר https://ezer-lametsape.org.il/

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה