הנושאים החמים
הנושאים החמים
משתפת כאן משהו שנכתב לי כמעט מעצמו.
מין השראה כזאתי למשהו לא ברור...
כתבתי לו אח"כ עוד קצת המשך כמין סיפור בהמשכים,
אבל זה כבר יהיה תלוי בכם אם זה יהפוך לסיפור בהמשכים ממש...
אשמח למחמאות ולהערות!
אז הנה הוא:
יש דברים שקשה לכתוב.
קשה אפילו לשלוח אצבע דקה אחת ולהקיש במקלדת על 2 מקשים.
וכשהיד שלה טיפה רועדת,
היא לוחצת,
2 לחיצות,
עולם שלם.
'לא'.
בולעת את הדמעות שמפרפרות לה בקצה העיניים וכמעט בורחות החוצה,
לחיצה קטנה עם העכבר,
'שלח'.
זהו.
היא עשתה את זה.
יודעת בלב שלה שעשתה את המעשה הכי טוב בשבילה,
וביחד עם זאת, הכי רע.
הרגליים שלה רועדות כשהיא קמה, וסוגרת את המחשב, בכח.
לא לחשוב, לא לראות , לא לזכור.
כשזורחת השמש, אחרי לילה ארוך ואפל,
אחרי שהכרית שלה כבר מספיקה להתייבש אפילו, מהדמעות,
והמחברת שמונחת לה מתחת לכרית מלאה מקצה לקצה,
היא יודעת שהיא באמת-
בחרה נכון.
מין השראה כזאתי למשהו לא ברור...
כתבתי לו אח"כ עוד קצת המשך כמין סיפור בהמשכים,
אבל זה כבר יהיה תלוי בכם אם זה יהפוך לסיפור בהמשכים ממש...
אשמח למחמאות ולהערות!
אז הנה הוא:
יש דברים שקשה לכתוב.
קשה אפילו לשלוח אצבע דקה אחת ולהקיש במקלדת על 2 מקשים.
וכשהיד שלה טיפה רועדת,
היא לוחצת,
2 לחיצות,
עולם שלם.
'לא'.
בולעת את הדמעות שמפרפרות לה בקצה העיניים וכמעט בורחות החוצה,
לחיצה קטנה עם העכבר,
'שלח'.
זהו.
היא עשתה את זה.
יודעת בלב שלה שעשתה את המעשה הכי טוב בשבילה,
וביחד עם זאת, הכי רע.
הרגליים שלה רועדות כשהיא קמה, וסוגרת את המחשב, בכח.
לא לחשוב, לא לראות , לא לזכור.
כשזורחת השמש, אחרי לילה ארוך ואפל,
אחרי שהכרית שלה כבר מספיקה להתייבש אפילו, מהדמעות,
והמחברת שמונחת לה מתחת לכרית מלאה מקצה לקצה,
היא יודעת שהיא באמת-
בחרה נכון.
