כתיב מלא או חסר?

  • פותח הנושא nava
  • פורסם בתאריך

nava

משתמש רשום
מהו הכלל לכתיבה עם או בלי "יוד"?
כגון:

ליכתוב או לכתוב?
סיסמא או ססמא?

אני יודעת שכותבים לכתוב וסיסמא, אבל מה הכלל בזה?
תודה.
 

אברהם

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
D I G I T A L
עימוד ספרים
הכלל הוא שבכתיב חסר ניקוד ("כתיב מלא") תמיד כותבים יו"ד חוץ מהיוצאים מהכלל:
אחד מן היוצאים מהכלל הוא שבתנועת חיריק לפני אות מנוקדת בשווא נח, היו"ד לא תיכתב (וגם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל, שאם בצורת היסוד יש יוד כי אין שוא נח, היא תיכתב גם ברבים)
לכן כותבים 'לכתוב' ולא 'ליכתוב'.
לגבי סיסמא, הרי גם בכתיב חסר (מנוקד) כותבים עם יו"ד (הסמ"ך השניה בשוא נע ולא נח)
 

nava

משתמש רשום
תודה,

מישהו הסביר לי שהכלל הוא בגלל שהאות הראשונה היא קישור, 'לכתוב' 'ממקום' ולכן אין יו"ד והוא הוסיף שלדוגמא 'כסּא' יודגש ב- סמ"ך במקום היו"ד.

זה נכון?
 

feel-הרמוני

משתמש מקצוען
דובר צדק - לפי כללי האקדמיה ססמה נכתבת היום ללא יו"ד והשווא הוא שווא נח, על משקל גרסה.
כלל נוסף של האקדמיה קובע שמילים ארמיות שהתאזרחו בעברית ומשמשות בצורת נקבה נכתבות בה"א בסופן, לכן יש לכתוב ססמה ולא ססמא, דוגמה ולא דוגמא.
השאלה אם החלטותיהם של אנשי האקדמיה, אקדמיות ככל שתהיינה, מחייבות אותנו - היא כבר שאלה אחרת.
לפי כלליהם גם רישא וסיפא הן צורות נקבה, לכן יש לכתוב: רישה וסיפה. פשוט איום ונורה!
 

feel-הרמוני

משתמש מקצוען
ל-nava - בטקסט מנוקד כותבים כִּסֵּא - בחיריק חסר ובדגש, אך בכתיב חסר הניקוד מסמנים ביו"ד את תנועת החיריק, פרט למקרים מסוימים כמו שכתב דובר צדק, ביניהם לאחר מ"ם השימוש כמו במילה "ממקום".
 

אברהם

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
D I G I T A L
עימוד ספרים
מעוף, אני משתמש בכללים של האקדמיה כשהם משרתים את המטרות שלי. אין לי שום עניין לשרת את המטרות שלהם.
המטרה שלי - שאנשים יקראו בצורה שתהיה להם נוחה מחד גיסא, ומאידך גיסא שיהיה כמה שיותר קרוב למקור - כלומר התנ"ך - וכמה שפחות ייראה עילג ומצחיק.
לכן אני מעדיף סיסמא, כמו שמעדיפים עשרות אלפי תוכנות ואתרי אינטרנט על פני ססמה.
מטרת הכתיב המלא היא לעזור על קריאה של טקסט חסר ניקוד.
במקרים בהם הכתיב המלא מיותר לחלוטין, אני אישית מעדיף כתיב חסר , אף אם הדבר נוגד את כללי האקדמיה, ולכן אעדיף לכתוב זכרון ולא זיכרון.
(כי אף אחד לא יתבלבל ויקרא את האות ז' בתנועה אחרת מאשר חיריק)
 

feel-הרמוני

משתמש מקצוען
אכן, היטבת להגדיר את היחס לכללי האקדמיה. אישית הייתי מעדיפה להיצמד לכללים מוגדרים ולמנוע מעצמי התלבטויות חוזרות ונשנות, אך מכיוון שחלק מהכללים אינם ידידותיים בעליל, אין מנוס מגישה סלקטיבית.
כמו עורכים רבים אחרים אני מעדיפה אמיתי ביו"ד ולא אמתי כקביעת האקדמיה. אך באשר למילות יחס כמו אִתי ועִמי אני תמיד מתלבטת. מצד אחד היו"ד מקילה על הקריאה, בפרט בצורת ההטיה אִתה, אך תמיד כשאני כותבת עימי, אני רואה מול עיני את הצורה בנפרד - עים, וממהרת למחוק את היו"ד...
עוד צורה מוזרה שהאקדמיה דבֵקה בה היא פֵּרות בלא יו"ד, ולו היינו דבקים בה גם אנו, היה על הקורא להתחבט במה מדובר בטקסט - בפרות שברפת או בתנובת העץ...
 

nava

משתמש רשום
נכתב ע"י maof;242662:
כמו עורכים רבים אחרים אני מעדיפה אמיתי ביו"ד ולא אמתי כקביעת האקדמיה. אך באשר למילות יחס כמו אִתי ועִמי אני תמיד מתלבטת. מצד אחד היו"ד מקילה על הקריאה, בפרט בצורת ההטיה אִתה, אך תמיד כשאני כותבת עימי, אני רואה מול עיני את הצורה בנפרד - עים, וממהרת למחוק את היו"ד...

וזו בדיוק הבעיה שלי, אני כותבת למשל 'פירסום' וכשאני רואה את זה כתוב אני מוחקת את היו"ד.
אז...?
אין קביעה ברורה, אני צריכה להמשיך להסתמך על עצמי?
 

עפרה

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
בפרסום אין שום סיבה להוסיף יו"ד, לא להקלת הקריאה (אף אחד לא יקרא את המילה אחרת), וגם האקדמיה לא ממליצה על הוספת יו"ד כזו (לפני שווא נח).
אם כך, מה יש כאן להתלבט?
נראה שהפשוט ביותר לדבוק בכללי האקדמיה, כל זמן שאין לנו סיבה להתווכח עִמה.
 

אברהם

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
D I G I T A L
עימוד ספרים
נכתב ע"י עפרה;242669:
נראה שהפשוט ביותר לדבוק בכללי האקדמיה, כל זמן שאין לנו סיבה להתווכח עִמה.
אני מעדיף 'פירות', 'עימי', ו'איתי' כדי שלא יטעו בהן. וביחיד? 'עם' למרות שאפשר לטעות כי כך כתבו בכל הדורות במשנה ובתלמוד
אגב, תדמיינו לעצמכם ילד שקורא משפט לא מנוקד מהמשנה: כיצד מברכין על הפרות?
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
תקציר כללי הכתיב המלא, אשר העתקתי מאתר האקדמיה:

mafrid.gif

אות הכתובה בכתיב מנוקד
כל אות הכתובה בכתיב המנוקד נכתבת גם בכתיב חסר הניקוד. למשל: גיא, אפוא, סוסיו, ביצים.​
mafrid.gif

תנועת u

תנועת
u נכתבת באות וי"ו. למשל: קופסה, יוקרה, סוכר, הופל, הוצע, כולם.
mafrid.gif


תנועת o

תנועת
o נכתבת באות וי"ו. למשל: בוקר, יופי, ישמור, חומרי (החֹמֶר שלי או שם התואר).

אבל וי"ו לא תיכתב
boolet1_lashon.gif
במילים שבהן תנועת
o מסומנת בניקוד בקמץ קטן או בחטף-קמץ שקיים בכל צורות המילה. למשל: אמנם, אפנה, יזמה, תכנית, למחרת, צהריים (לא כן מילים דוגמת חָמְרִי הנכתבת בווי"ו, משום שצורת היסוד שלה, חֹמֶר, מנוקדת בחולם).
boolet1_lashon.gif
בצורת העתיד בבניין קל של נחי פ"
א, כגון תאמר, יאבד [אבל בגוף ראשון: אומר (=אֹמַר), אובד (אֹבַד)].
boolet1_lashon.gif
במילים: לא, צאן, ראש, שמאל, זאת, מאזניים, כה, פה, איפה, כל (=כָּל בנסמך לעומת כול בנפרד).
mafrid.gif

תנועת​
i

תנועת
i נכתבת באות יו"ד. למשל: דיבור, יישוב, אישה, נטייה.

אבל יו"ד לא תיכתב

boolet1_lashon.gif
לפני אות המנוקדת בשווא נח, כגון שמלה, מכתב, דמיון (=דִּמְיוֹן), חוץ ממילים שבצורת היסוד שלהן נכתבת יו​
"ד (בכתיב חסר הניקוד), למשל: זיכרונות (צורת היסוד: זיכרון), ניסיוני (הניסיון שלי או שם התואר; צורת היסוד - ניסיון).
boolet1_lashon.gif
אחרי מ"
ם השימוש, כגון מביתו, מחוץ, משם, וכן במילים: עם, הנה (=הִנֵּה; וגם בנטייה: עמי וכו', הנו וכו'), אם, מן.
boolet1_lashon.gif
במילים שבצורת היסוד שלהן אין תנועת
i כגון לבי (מן לֵב), מקלים (=מְקִלִּים, מן מֵקֵל), אמתי (=אֲמִתִּי מן אֱמֶת). כך גם אתי, אתך (אִתִּי, אִתְּךָ מן אֶת).
boolet1_lashon.gif
בפעלים בבניין הפעיל, גם אם אחרי הה"
א אין שווא, כגון הפיל, הכה (=הִכָּה), הציל, הצלתי (=הִצַּלְתִּי), הציע.
boolet1_lashon.gif
לפני יו (
yu או yo) כגון דיון, קיום, בריות, נטיות, ראיות (=רְאִיּוֹת).
mafrid.gif


תנועת​
e

תנועת
e אינה נכתבת ביו"ד. למשל: ממד (=מֵמַד), אזור (=אֵזוֹר), בררה (=בְּרֵרָה), זהות (=זֶהוּת).

אבל יו"​
ד תיכתב
boolet1_lashon.gif
במילים שצירי בא בהן לפני אהחע"ר במקום חיריק.
למשל: תיאכל [לעומת תישמר (תִּשָּׁמֵר)], תיאבון [לעומת שיגעון (=שִׁגָּעוֹן)], קירח [לעומת אילם (=אִלֵּם)], שירות [לעומת
סיפור (=סִפּוּר)].
boolet1_lashon.gif
בשמות עצם בני שתי הברות ממין נקבה, שלא נגזרו משמות ממין זכר, והצירי מתקיים בהם בכל הנטייה: זיעה, תיבה (לעומת כנה, מתה -
שנגזרו משמות ממין זכר, ומאה, עדה [קהל] שהצירי אינו מתקיים בהם בנטייה.
boolet1_lashon.gif
בשמות השקולים במשקל השמות היכר (=הֶכֵּר), הישג (=הֶשֵּׂג), היצע (=הֶצֵּעַ), וכן בצורות הנגזרות משמות אלו, כגון היכרות (=הֶכֵּרוּת), הישגיות (הֶשֵּׂגִיּוּת), היקשי (הֶקֵּשִׁי).
mafrid.gif


העיצור w

העיצור
w - בתוך המילה הווי"ו נכפלת. למשל: תקווה, עוול, עכשווי, זווית.
כך גם וי"
ו הבאה אחרי אותיות השימוש (מש"ה וכל"ב). למשל: הוועד, לווידוי.

אבל וי"ו לא תיכפל

boolet1_lashon.gif
בראש המילה ובסופה, כגון ותיק, ועד; קו, צו, לאו.
boolet1_lashon.gif
במילים שבהן הווי"​
ו העיצורית סמוכה לווי"ו אחרת: תקוות (=תִּקְווֹת), מכוון (=מְכֻוָּן), וווו (וּוָווֹ).
boolet1_lashon.gif
הערה: וי
"ו המציינת עיצור בסוף מילה והתנועה a קודמת לעיצור, כותבים יו"ד לפניה: יחדיו, סתיו, עכשיו. אין כותבים את היו"ד במילים בנות הברה אחת: צו, קו, וו, תו.
mafrid.gif


העיצור y

העיצור
y- בתוך המילה ובסופה היו"ד נכפלת. למשל: בניין, הייתה, בניי, לייצר.

אבל יו"ד לא תיכפל​

boolet1_lashon.gif
בראש המילה, כגון ילד, ישיבה, יצא (=יֵצֵא).
boolet1_lashon.gif
אם היא סמוכה ליו"​
ד אחרת, כגון ייסד (=יְיַסֵּד), יישיר (=יַיְשִׁיר).
boolet1_lashon.gif
על יד אם קריאה, כגון קיום, קריה (אבל: קריית), מצוין, נוי.
boolet1_lashon.gif
אחרי אותיות השימוש (מש"
ה וכל"ב), כגון הילד, שיצא (=שֶיָּצָא,
שֶיֵּצֵא), מיד (=מִיָּד), וכן מידי (=מִיָּדִי).
boolet1_lashon.gif
במילים דוגמת זית, בית, ליל (ובתוספת הסופית ה"
א: הביתה, לילה).
boolet1_lashon.gif
במילים: אולי, מתי, מים, שמים (=שָׁמַיִם), חי (=חַי), שי, די (וגם דיי
או דאי).
mafrid.gif

אות הבאה בדגש חזק תמורת שתי אותיות שוות
אות הבאה בניקוד בדגש חזק - אין להכפילה בכתיב חסר הניקוד. לפיכך ייכתב: כפתי (=כָּפַתִּי), שבת (=שָׁבַתָּ), התחתנו (=הִתְחַתַּנּוּ) [ולא "כפתתי", "שבתת", "התחתננו"].
mafrid.gif
המלצה: במקום שהקורא עשוי להשתבש בקריאת מילה, מומלץ להשתמש בניקוד עזר חלקי.
לדוגמה: מִנהל (להבדיל מן מנַהל), הֶקשר (להבדיל מן הַקֶּשֶׁר), התחתַנו(להבדיל מן הִתְחַתְּנוּ), שבַתָּ (להבדיל מן שָׁבַת).

 

dvdhll

משתמש צעיר
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
תודה. אני הכי מסתבך עם הכללים של הצירי.
אפשר למצוא את הכללים במלואם בסוף מילון אבן שושן.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
אמנם אם לאחרים מעניין מה הם הכללים שאנשי האקדמיה מכתיבים, לי אישית מעניין איך הסתדרו עד לפני שנות דור עם הכתיב הבלתי מנוקד.
בזמנו של ר' יהודה החסיד (בעל ספר חסידים) עדיין לא היו הסידורים מנוקדים, ועל כן כתב שיש להוסיף ו' ויו"ד כדי שלא ישתבש הקריאה בפי הקטנים והבלתי מורגלים.
ככלל אפשר לראות היום הבדל גדול בין כותב שהינו יודע ספר, לבין כותבים שלא פותחים כמעט ספר יהודי.
לדוגמא, לא תמצא מג"ש או אברך כולל שיכתוב "מיצוה", או "ליכתוב, או "מושה" ואפילו "כוח", אף שבמקרים אחרים לא יימנע מלהוסיף.
לפי עניות דעתי נראה שהכלל בזה הוא, שכל מילה שאפשר להשתבש בה, מוסיפים בה וא"ו או יו"ד (אמהות קריאה). לפעמים אפשר אפילו להחסיר אותן כאשר מתוך ההקשר אי אפשר להבין אחרת.
מתוך ההרגל של דורות רבים לכתוב בכתיב מלא, נוצרו שיבושים רבים בהגייה, בעיקר בפי בעלי הברה אשכנזית.
הראשונים היו נוהגים להוסיף יו"ד כדי לסמן במקום שצריך להיות צר"י שלא יהגו שם פת"ח, אולם במרוצת השנים שובשו לחיר"ק.
הנה כמה דוגמאות: טירוף, פירשו, ליחלק (ברכות ז, ד, כאן אין זו הוספה אלא בדקדוק התיבה), ועוד ועוד.
 

feel-הרמוני

משתמש מקצוען
לטובת מי שמעוניין בכל זאת להתרשם מכללי האקדמיה - אני מצרפת כאן את הקובץ המורחב של הכללים, כפי שמופיע בסוף מילון אבן שושן.
 

קבצים מצורפים

  • MUSAF8.pdf
    KB 164.3 · צפיות: 10

אברהם

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
D I G I T A L
עימוד ספרים
תסלחו לי, אך יש שם דברים ממש מגוחכים, כמו "למרות הכול" -
האות ו' במילה כול - כול-כך מיותרת ................
 

feel-הרמוני

משתמש מקצוען
נכתב ע"י דובר צדק;249219:
תסלחו לי, אך יש שם דברים ממש מגוחכים, כמו "למרות הכול" -
האות ו' במילה כול - כול-כך מיותרת ................

כול עם ו"ו רק בנפרד, בסמיכות כל, לכן: כל-כך ולא כול-כך.
אבל זה לא סותר את הגיחוך שבדבר...
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
הנה עוד כמה דוגמאות של שיבושים שנגרמו עקב הכתיב המלא:
אימון (מלשון אמונה - לא מלשון אמנות) צריך להיות בצר"י ולא בחיר"ק.
אומנות - כאן נוסף הוא"ו הראשון לרמז על חט"ף קמ"ץ, אולם האשכנזים ההוגים חולם כ: "אוי" - לא ידעו מה לעשות עם הוא"ו, והסבוהו לשורו"ק.
"אוכלים (ומשקים)" שהוא"ו נוסף לשמש כחט"ף קמץ, ולפי הברת האשכנזים הדבר אף מקבל שינוי משמעות, כי הם השמיטו את הקמ"ץ שתחת הכ"ף, והמילה מקבלת את המשמעות של רבים פועלים, ולא של שם עצם.
"ויהי כאומרם" - גם כאן כשנוסף וא"ו במקום חט"ף, המשמעות המתקבלת היא פועל בינוני עם כינוי רבים נסתרים, למרות שהכוונה היא לפועלים נסתרים ללא כנוי.
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עוד דוגמה: איפשר.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
נכתב ע"י gchw;249854:
עוד דוגמה: איפשר.
איפשר הוא קיצור של אי אפשר בלשון חכמים. אמנם צדקת שבכת"י ראשונים נמצא איפשר במקום אפשר, כדי לרמז על סגו"ל.
ואם נאבה להוסיף עוד דוגמאות - הנה: גירעון (גֵרעון), טיעון, הרי זה "גיטיך" (שובש ל'גיטִיך').
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

תגובות
11
צפיות
1K

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  0  פעמים

לוח מודעות

למעלה