משנכנס אדר מרבים בשמחה
וזהו המסר לכל אחד, משנכס אדר מרבים בשמחה -ס"ת- המסר, להרבות בשמחה.
בשבת זו 3 ספרי תורה, ובעוד שבועיים בירושלים פורים המשולש, והחוט המשולש לא במהרה ינתק
מאת כל איש - לא לפי הייחוס ולא לפי העושר ולא לפי הכישרון אלא כל אשר בדרגת - אשר ידבנו ליבו - שרוצה להביא - וכל אחד נמצא בכזה מצב, ולכן מכל אחד תקחו את תרומתי - מה שייתן זה טוב.
"ויקחו לי תרומה" (כ"ה - ב') הגימטריה של "ויקחו לי תרומה" היא שמונה מאות עשרים ואחד – וזו גם הגימטריה של שפע ברכה והצלחה - שהנותן תרומה בעין יפה, זוכה לשפע ברכה והצלחה.
"ויקחו לי תרומה", יש כמה לקיחות נתינות ותרומות נסתרות בחיים, בעש"ק הולכים לטבול במקוה, ולא לכבודינו אלא לכבוד יום מיוחד וקדוש המגיע, מגיעים לסעודת שבת, ואז האב שׁר "שלום עליכם" ואח"כ אומר לאמא "תודה רבה" דרך הניגון "אשת חיל", ואח"כ האבא לוקח את כוס הקידוש [הנקרא "גביע"] ומרימו אליו, הרמת החומר אליו, אחרי הקידוש והשתיה - החלוקה היא לפי גילאים, וכאן יש תרומה של סבלנות לכל אחד עד לצעיר ביותר, וכן בזמן חלוקת הפרוסות מהחלה, וכן בכל פעם בחלוקת המנות, וכן בזמן סיפורי פרשת השבוע, וכן בזמן ההקשבה, כל אלו הם תרומות של סבלנות, וכמובן שעל המבוגרים לדעת שסבלנותם הן בתגובות והן בהקשבה משפיעה מאוד על הצעירים.
בתפילה מודים אנו לד' ושמחים בו, וזהו אולי הרמז שכל הפסוק "ועבדתם את ד' אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך". בגימטריא פסוק בתהלים (ט, ב) "אודה ד' בכל לב אספרה כל נפלאותיך אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון"
כולה מקשה אחת זהב טהור=זהו יסוד רבינו משה בן מימון[עה"כ]. ולכל היד החזקה אשר עשה משה ולכל המורא הגדול[מורה נבוחים] אשר עשה משה,
בהפטרה [תרומה - לא שקלים]: ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל, זוג שלא זכו לבנים, הזמינו תור בלישכה לקבלת ילד מאומץ, בשיחה ביררו אצל כל אחד, "אם יגיע במשך הזמן עוד ילד/ה מי יהיה אצלך מס' 1", ושניהם ענו כל אחד בנפרד "מס' 1 זה רק הקב"ה", אחרי מס' ימים קיבלו תשובה "אינכם ראוים לקבל ילד לאימוץ", וכעבור 9 חודשים זכו לילד במזל טוב.
(פרד"ס: לאחרונה ציינו את אסון החללית קולומביא שעליה היה אילן רמון, ולהלן כמה רמזים: ב16/1 המריאה החללית, היא היתה בחלל 16 ימים, היו אמורים לינחות בשעה 16:16, אבל החללית התפוצצה ב16:00 שזה 16 דקות לפני הזמן, 16 שנים קודם היה אסון המעבורת הקודם שהתפוצצה 16 קילומטר גובה, ועוד 16 שנים קודם היה אסון המעבורת הקודם שהחללית נחתה בארץ בשלום אבל כל הנמצאים בתוכה אינם בחיים, החללית קולומביא התפוצצה בשבת פרשת משפטים לקראת סוף השבת, ובקריאת מפטיר "ויעל משה אל ההר ויכס הענן וגו' מתוך הענן, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר וגו'" הסיום וההתחלה - רמון[כתוב בדפוס שונה]. אילן רמון=עלה אלי ההרה ואהיה=החוצה ויאמר הבט=יבצר מהם.)
ברכת אשר יצר: מה טמון בברכה זו? ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו. הדבר הראשון שיש להודות עליו, הוא, שהניתוח נעשה באופן הקל ביותר. הדבר השני, שהוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים. השלישי, ללא כאבים ויסורים. הרביעי, אנו מודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך. הדבר החמישי שהניתוח נעשה חינם אין כסף. על כל אחד מחמשת הדברים הללו, יש לתת הודיה גדולה לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'. (מתוך הספר 'ברכי נפשי, המייחס זאת לרבי אליהו' ראטה) עוד משהו: אם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום מכתב לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום. (עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר). וידוע מה כתוב על כך ב"חובות הלבבות" שער הבחינה פרק ה'.
בספר תפארת שלמה מהרבי מראדומסק זי"ע: כל ליל שבת בתפילת ערבית כמו ביום כיפור בזמן כניסת החג שהכל נמחל בין אדם למקום: כתוב בתפארת שלמה בפרשת ויצא: בתפילת ליל שבת אומרים "ויכולו השמים" וזו תפילת עֵדוּת על הבורא יתברך שברא את העולם וביום השבת לא ברא כלום, ואיך יכול אדם שהוא עם עוונות להעיד על הבורא, אלא חייבים לומר שכשאומרים תפילה זו נהיה מחילת עוונות בין אדם למקום בשלימות ונעשה האדם עד כשר באמת. זכור! כל ליל שבת.
לפרשת שקלים: נתקשה משה רבינו בכמה דברים: מש"ה מנורה מחצית שרצים החודש. צדיקים אמרו שראוי להרגיש מחצית ולעזור לאחרים במחצית השניה. וששני יהודים ההולכים יחד בקביעות, שיתרמו ממחציתם שהם אחד להשלים את המחצית של השלישי הנראה בודד ולהעלות אור בפניו.
עוד לפרשת שקלים: "ונתנו" (ל, יב) אם תקראנו למפרע יהיה ג"כ "ונתנו" - לומר לך, כל מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו, ולא יחסר לו בשביל זה כלום. (בעל הטורים)
באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאים, דהיינו על אחדות, ועל זהירות מאחדות שאינה טובה.
בכנסיה הגדולה הראשונה השתתפו כל גדולי ישראל, וכדרכם של חסידים ואנשי מעשה, ישבו ושוחחו ביניהם בגדלות רבותיהם. זה אומר, הרבי שלי עשה מופתים גדולים, כי צדיק גוזר והקב"ה מקיים, וזה אומר הרבי שלי עשה כך וכך. באו לבנו של ה"חפץ חיים" ושאלו אותו, ומה אביך עושה? מה הוא גוזר והקב"ה מקיים?! ענה, אבי עושה את המופת הגדול ביותר, כל מה שהקב"ה גוזר, הוא מקיים.
לקראת תקופת מגביות הצדקה ע"י כל קופות הצדקה עבור מגביות פורים ופסח: אומרים כל יום בתפילת שחרית וכן בתהלים במזמור קמ"ו: "עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים, ה' פוקח עִוְרִים, ה' זוקף כפופים, ה' אוהב צדיקים", ונשאלת שאלה: האם חלילה הצדיקים כאן זה דבר לא טוב וזה חלילה חיסרון כמו העִיוֵר והשאר, אלא התשובה: ה' אוהב את הצדיקים שעוזרים לכל אלו!!!.
ועוד: אחד מגדולי ישראל זי"ע [אדמור מזוויעהל זצ"ל] היה אומר שכל פסיעה שאדם פוסע עבור הזולת חוסך לעצמו 1000 פסיעות, הוי אומר אחת תמורת אלף, וזו עיסקה טובה מאוד לכל בעלי גמחים וקופות צדקה.
התבקשתי לכתוב מעט גדול כי יש המתקשים ליקרוא בקטן ולא יכולים ליהנות
מצורף שירים ל-א' אדר ועוד
הנושאים החמים
Reactions: פעם היה1 //