הנושאים החמים
הנושאים החמים
המשך לאשכול זה: ליצירה תורנית מרתקת - דרושים שותפים!
מעשיה עתיקה שעדיין לא נס ליחה, מספרת על צורב צעיר מתמיד ושקדן שהתמנה לרב העיירה, באה לפניו אישה ובידה קורקבן נקוב של עוף, ושאלה בפיה על כשרות העוף. כשראה הרב את הקורקבן המדמם בידה, אחז בזקנו בדבקות וזעקה נמלטה מפיו: "דאס איז דאך דער הייליגיער קורקבן" שעליו למדנו כל כך הרבה..
המעשייה מסתיימת בשלב זה ולא מספרת על ההמשך שכנראה היה כך: הרב נטל בידו את הקורקבן והתחיל לבחון משך שעה ארוכה מאיזה צד מסתכלים עליו, בהמשך נטל טור ושו"ע והתחיל ללמוד הלכות כשרות הקורקבן כל הלילה וכל היום שלאחריו בכדי לידע אם הקורקבן שבידו כשר הוא אם לאו...
כל השעות בהם השקיע הרב בעבר על לימוד ההלכות כאשר לא נשאל באופן מעשי - היו למעשה לחינם - הוא לא הבין בזמנו ובוודאי לא זכר את החומר הנלמד. לעומת זאת לאחר שפסק לאשה הנזכרת לעיל על כשרות קורקבנה - הוא כבר ידע את ההלכות על בוריין בהבנה עמוקה וגם הדברים נשתמרו היטב בזיכרונו.
למעשה, רוב לומדי ההלכה בזמננו לומדים את הלכות הקורקבן הקדוש.. אני מוצא עצמי נדהם בכל פעם מחדש לדבר עם אברכים חשובים ששוקדים על תלמודם בהתמדה - לאחר שהקדישו תקופה ארוכה של חודשים ולעתים שנים בלימוד תחום הלכתי מסוים - כאשר אני שואל שאלה פשוטה ככל שתהיה הם צריכים לפתוח ספרים בכדי לענות.
יכול אברך לשבת שנתיים מחייו וללמוד בעיון נמרץ הל' בב"ח-תערובת, ואני שואל אותו לאחר מכן מה הדין אם שניצל בשרי לוהט צונח מהמחבת על הכיריים - האם השניצל מותר באכילה אם לאו, האברך מתבלבל: עילאי גבר, תתאי גבר, כדי קליפה, מפעפע, כנגד כולו - כל המושגים התלמודיים וההלכתיים שהספיק ללמוד בשנים האחרונות הופכים לתערובת אחת גדולה - ותשובה אין. נקל להבין שבתוך חצי שנה מסיום הלימוד הבחורצ'יק ישכח 99% ממה שלמד - מה שלא ברור בהכרח גם לא זכיר, זה טבעו של המוח האנושי.
הדברים אינם ייחודיים להל' בב"ח-תערובת, הן הן הדברים להל' שבת, חגים ומועדים, שחיטה וטריפות, יו"ד ח"ב, הלכות ריבית, חושן משפט ואבן העזר - למעשה כל תחומי לימוד ההלכה ככלל - תנסה לבחון אברך (כולל אותך עצמך..)כשנה מאז שסיים ללמוד תחום הלכתי ומובטחת לך ולו אכזבה - האברכים לרוב לא זוכרים מאום מהחומר הנלמד!
אין ספק שלא זו הדרך ללמוד הלכה - יש צורך דחוף למצוא דרך נכונה ויעילה יותר!
מעשיה עתיקה שעדיין לא נס ליחה, מספרת על צורב צעיר מתמיד ושקדן שהתמנה לרב העיירה, באה לפניו אישה ובידה קורקבן נקוב של עוף, ושאלה בפיה על כשרות העוף. כשראה הרב את הקורקבן המדמם בידה, אחז בזקנו בדבקות וזעקה נמלטה מפיו: "דאס איז דאך דער הייליגיער קורקבן" שעליו למדנו כל כך הרבה..
המעשייה מסתיימת בשלב זה ולא מספרת על ההמשך שכנראה היה כך: הרב נטל בידו את הקורקבן והתחיל לבחון משך שעה ארוכה מאיזה צד מסתכלים עליו, בהמשך נטל טור ושו"ע והתחיל ללמוד הלכות כשרות הקורקבן כל הלילה וכל היום שלאחריו בכדי לידע אם הקורקבן שבידו כשר הוא אם לאו...
כל השעות בהם השקיע הרב בעבר על לימוד ההלכות כאשר לא נשאל באופן מעשי - היו למעשה לחינם - הוא לא הבין בזמנו ובוודאי לא זכר את החומר הנלמד. לעומת זאת לאחר שפסק לאשה הנזכרת לעיל על כשרות קורקבנה - הוא כבר ידע את ההלכות על בוריין בהבנה עמוקה וגם הדברים נשתמרו היטב בזיכרונו.
למעשה, רוב לומדי ההלכה בזמננו לומדים את הלכות הקורקבן הקדוש.. אני מוצא עצמי נדהם בכל פעם מחדש לדבר עם אברכים חשובים ששוקדים על תלמודם בהתמדה - לאחר שהקדישו תקופה ארוכה של חודשים ולעתים שנים בלימוד תחום הלכתי מסוים - כאשר אני שואל שאלה פשוטה ככל שתהיה הם צריכים לפתוח ספרים בכדי לענות.
יכול אברך לשבת שנתיים מחייו וללמוד בעיון נמרץ הל' בב"ח-תערובת, ואני שואל אותו לאחר מכן מה הדין אם שניצל בשרי לוהט צונח מהמחבת על הכיריים - האם השניצל מותר באכילה אם לאו, האברך מתבלבל: עילאי גבר, תתאי גבר, כדי קליפה, מפעפע, כנגד כולו - כל המושגים התלמודיים וההלכתיים שהספיק ללמוד בשנים האחרונות הופכים לתערובת אחת גדולה - ותשובה אין. נקל להבין שבתוך חצי שנה מסיום הלימוד הבחורצ'יק ישכח 99% ממה שלמד - מה שלא ברור בהכרח גם לא זכיר, זה טבעו של המוח האנושי.
הדברים אינם ייחודיים להל' בב"ח-תערובת, הן הן הדברים להל' שבת, חגים ומועדים, שחיטה וטריפות, יו"ד ח"ב, הלכות ריבית, חושן משפט ואבן העזר - למעשה כל תחומי לימוד ההלכה ככלל - תנסה לבחון אברך (כולל אותך עצמך..)כשנה מאז שסיים ללמוד תחום הלכתי ומובטחת לך ולו אכזבה - האברכים לרוב לא זוכרים מאום מהחומר הנלמד!
אין ספק שלא זו הדרך ללמוד הלכה - יש צורך דחוף למצוא דרך נכונה ויעילה יותר!
.
