הנושאים החמים
הנושאים החמים
נעליו עמדו על רצפת השיש הקרה, הרועדת.
האורות המסתובבים, העשן, הצלילים, ההמון המקפץ, כל אלו התערבלו מולו והפכו מחול שדים מחריד.
קול פנימי מרושע עד אין קץ, זעק במוחו ללא הרף. 'אתה פה! אל לך אפילו לחשוב לפנות אחור!'
'אני ניהנה!' ניסה להדחיק במחשבתו את הזוועה המתחוללת. ליבו וכל קרביו היו לאויביו, חשו כי שקר רדוד מנסה הוא להנחיל. הרגשתו רק הלכה ונעשתה רעה יותר.
קול מרוחק נשמע בתוך ראשו "ארבעה אבות נזי..." 'לאאאאאאאאא' צווחה מילאה את מוחו, 'דווקא עכשיו בתוך התופת הרוחנית? אני לא שם כבר! אני לא יכול להיות שם!'
'לעולם לא!' הקול המרושע התפשט במוחו והעצים את דבריו. נדמה היה לו כי שומע הוא את צחוקו המתגלגל ברוע של הקול. צחוק של נצחון.
"השור והבור והמבעה..." 'איך אתה מעז? אין לך את הזכות!' מוחו היה כזירת קרב מדממת.
שאגות המרקדים דימו לצווחות הקרב הפנימי.
"וההבער. לא הרי השור כהרי..." 'אתה לא...' החל הקול לצעוק. 'אני שם!' פתאום מצא עצמו לא מפחד מהקול, כל כולו זועק בלי קול. 'תמיד הייתי שם, ותמיד אהיה שם!' הוא יכול היה לשמוע את המרושע כמו מתרסק אל הקרקע. 'אני לא יכול לחזור, כי אני לא צריך לחזור! אני שם!' מעך את הקול עד תום.
הוא פסע לאחור, מניד את ראשו מהתועבה הנשפכת. הוא לא יכול לראות אותה שוב. הוא לא פה, הוא לעולם לא יהיה פה, הוא הכי שם שיש!
האורות המסתובבים, העשן, הצלילים, ההמון המקפץ, כל אלו התערבלו מולו והפכו מחול שדים מחריד.
קול פנימי מרושע עד אין קץ, זעק במוחו ללא הרף. 'אתה פה! אל לך אפילו לחשוב לפנות אחור!'
'אני ניהנה!' ניסה להדחיק במחשבתו את הזוועה המתחוללת. ליבו וכל קרביו היו לאויביו, חשו כי שקר רדוד מנסה הוא להנחיל. הרגשתו רק הלכה ונעשתה רעה יותר.
קול מרוחק נשמע בתוך ראשו "ארבעה אבות נזי..." 'לאאאאאאאאא' צווחה מילאה את מוחו, 'דווקא עכשיו בתוך התופת הרוחנית? אני לא שם כבר! אני לא יכול להיות שם!'
'לעולם לא!' הקול המרושע התפשט במוחו והעצים את דבריו. נדמה היה לו כי שומע הוא את צחוקו המתגלגל ברוע של הקול. צחוק של נצחון.
"השור והבור והמבעה..." 'איך אתה מעז? אין לך את הזכות!' מוחו היה כזירת קרב מדממת.
שאגות המרקדים דימו לצווחות הקרב הפנימי.
"וההבער. לא הרי השור כהרי..." 'אתה לא...' החל הקול לצעוק. 'אני שם!' פתאום מצא עצמו לא מפחד מהקול, כל כולו זועק בלי קול. 'תמיד הייתי שם, ותמיד אהיה שם!' הוא יכול היה לשמוע את המרושע כמו מתרסק אל הקרקע. 'אני לא יכול לחזור, כי אני לא צריך לחזור! אני שם!' מעך את הקול עד תום.
הוא פסע לאחור, מניד את ראשו מהתועבה הנשפכת. הוא לא יכול לראות אותה שוב. הוא לא פה, הוא לעולם לא יהיה פה, הוא הכי שם שיש!
נערך לאחרונה ב:
