ביקורת ספרות האם יש צורך בפרנצ'עס בצפת? פרענצ'ס בסמטא | בשי דירנפלד

[y&m]

אחד הספרים שקראתי בסקרנות במהלך החג, ללא היכרות מוקדמת - זה בעצם ליצור היכרות וחוזה עם אמנית חדשה.

מבחינת הכתיבה והסיפור:
קודם כל יש כאן סיפור והכותבת היא פשוט מספרת טובה.
החל מהפתיחה בלוויה שכבר מזמן לא קראתי על לוויה משמימה כ"כ באופן צבעוני שכזה.
המשך ביכולת לגרום לנו להתחבר לסיפור והעלילה אל אף שהגיבורה "מעצבנת" ולא פוטוגנית כ"כ.
כך שבהחלט ניתן לציין שאת אחד הפרמטרים החשובים לכתיבה, יש לסופרת מבכירה זו.

כייף וזורם לקרוא אותה. מרגישים את צפת בין המילים. והאווירה השונה של הסיפור כייפית.

מבחינת אפיון הדמויות:
יש אפיון מצוין, הדמויות תפורות מצוין. נבדלות זו מזו. ועקביות לאורך הסיפור.
הבחירה של האמא האמריקאית שגדלה אצל זרים ועברה ילדות קשה.
הבחורה שעל הרקע של חסכי הילדות גדלה מרוכזת בעצמה.
האח שעל אותו הרקע צמח שתלטן ומניפולטיבי.
הבעל הטוב.

האמירה:
אבל לדעתי יש כאן פספוס די רציני בבהירות של התמה. אולי בגלל שהסופרת עצמה לא היתה די סגורה על כך.
יש הורות מזניחה ויש הורות מוזרה. הרבה פעמים הורות מזניחה היא גם מוזרה ולהיפך. אך זה לא הכרחי.
מה שקרה ודומיננטי כאן, זו ילדה שחיה בצל הורות מזניחה לפחות מצידה של אמה. כשצרכים בסיסיים כמו בטחון תזונתי, לבוש, מיטה ופרטיות לא היו די בשטח.

מה שקורה על רקע ילדות כזאת אכן התממש ובמחילה לדעתי קבלנו כאן גיבורה נרקיסיסטית. וזה דווקא בחירה מתאימה.
הגיבורה נחיתית מאד מצד אחד וצמאה להכרה, הערך שלה תלוי לחלוטין באחרים, ומצד שני מגלומנית. היא לא רואה אחרים ממטר, פועלת מחוסר מודעות ומתוך ניהול עצמי שתלוי לחלוטין בהתנהגויות של אחרים. אפילו לנישואין שלה היא הגיעה לא מתוך הכרה ברצון שלה להינשא אלא כדי "להוכיח למטפלת שהיא טועה". למרות שהיא נותרה ממש לא בשלה לנישואין...
גם אחרי נישואיה, היא לא מכירה ברגשות, בצרכים, באופן ביטוי שונה של אחרים. כולם פרודוקטים שסובבים סביבה. כל אמירה ומעשה מקבלים אצלה פרשנות שלילית בהקשר אליה.

לאורך כל הסיפור הגיבורה חותרת לנורמליות וקוראת לזה חתירה לשלמות. אין בין נורמליות לשלמות כלום.
בעוד החתירה לנורמלית היא בריאה וטבע האדם להיות נמשך אחרי סביבתו, והרצון להיות שווה בין שווים הוא רצון בסיסי. הפרפקציוניזם הוא כבר לא. ולא ראיתי במינדי פרפקציוניזם. חבל שהיה בלבול ביניהם במהלך הסיפור.

לא מצליחה להבין את הצורך להפוך את אבא שלה ל"אדמו"ר" די בכך שהוא היה איזה משפיע עם רעביסטיווע של מסכנים. הוא נשמע אדם טוב וצדיק ולא נראה לי שאם מינדי היתה רוצה "שידוך נורמלי" היה עומד בדרכה. זה יותר הפרשנות השלילית של מינדי לגבי "איזה שידוך לא נורמלי יצמידו לה". לי זה הרגיש קצת קיצ' יותר יצירה לצורך הצבעוניות של הסיפור ופחות משרת את העלילה.

מינדי מצליחה ומוצלחת בכל עניני עבודה וזה לא מספק או ממלא אותה. היא כל הזמן חלולה.
אפילו הריצה האחרונה שלה בחיפוש חני לא נובעת מהדאגה לחני, אלא לעצמה בתוך משפחת בעלה. וזה שהיא הצליחה להפעיל את בעלה ולהביא אותו את צפת, היא לא אות לזוגיות הנפלאה המתרקמת (לאנושיות של חיים בעלה, כן) אלא להתנהגות נרקיסיסטית קלאסית בה היא לא טורחת ליצור קשר עם בעלה, לא חושבת בכלל על מה שעובר עליו שם בדירתם. והבאתו לקצה דאגה כזה שהוא נאלץ לתפוס את עצמו ולהצפין צפתה.

מה שבעיקר לא ברור לי איך אבא שלה יצא כזה תפרן מתוך המשפחה העשירה והמוצלחת.
לא ברור לי למה היה חובה לכרוך את המוזרות והמוזנחות יחד.
איפה הסבתא הרשברג בטיפוח הנכדים והזמנה שלהם בלי קשר למעשי ההורים ומוזרותם. (סתם קצת לתת להם חיים "נורמלים"...)

בקיצור אם התמה של הספר היא:
הורות מזניחה ואי סיפוק צרכי בסיס ונפש של הילדים עלול להיות גורם סביבתי אפשרי לצמיחת אישיות נרקיסיסטית. אז בסדר.

אך אם הסופרת התכונה למשהו אחר - זה פוספס.
כי הקורא מבין את זה שמינדי מלבישה על הבחירות שלה מניעים "נאצלים" שנעימים לאוזנה, אך הגיבורה עד סוף הסיפור לא הסכינה עם המסקנה הזו. ובעצם לא זזה בכלל ממקומה הראשוני ולא עוברת תהליך משמעותי למרות התזוזה החיצונית שלה במצבה. וזה חבל.

 

[Ruty Kepler]

קודם כל יש כאן סיפור והכותבת היא פשוט מספרת טובה.

זה לגמרי.

אפשר להעיר הערות כמה שרוצים, תכל'ס יש כאן סיפור מרתק ומלא אקשן.

היא משלבת בסיפור המוני פלאשבקים, כל רגע הגיבורה עוצרת משטף דיבורה ונזכרת באיזו הזנחה שחוותה בגן או בבית הספר. אבל הפלאשבקים האלו מעניינים ומשולבים בצורה זורמת. נקראים בלי לדלג.