גדולי ישראל שכתבו על עצמם בלשון ענוה מופלגת

[yonatanr]

למרות כל הדיעות חד המשמעיות כאן,
יש לי מקרה במכתב פרטי שכנראה אותו ת"ח דבר בע"פ נשוא המכתב ואמר לו איזה דין זהוא טעןת גמור, הטעות אכן חד משמעית.
אז הוא כותב לו במכתב "אתמול דברנו ואמרתי לך כך וכך, וזו עמהערציות שלי וכו' וכו' וכיין ט"ז וש"ך שם ושם"
ולענין מה שדיברנו כו' ושם מתחיל שטיקל תורה ארוך ונאה.
אני סבור לשנות את הלשון הנ"ל. אין שום סיבה להדפיס טעות שחזר בו, כשכותב המכתב לא העלה בדעתו שזה יעניין מישהו פעם.
(העורך אמר לי לעשות מה שאני מבין, אז עשיתי מה שאני מבין.)

אם מדובר על ספר שכבר יצא לאור במהדורה קודמת, והוא מאחד מגדולי הדורות המפורסמים, לכאורה אין להשמיט שום מילה שכבר הודפסה והופצה.
אבל במקרה שמדובר על ספר חדש, שיוצא על סמך מכתבים שנמצאים אצל גורם פרטי בלבד, ואין סיבה שיגיעו לכלל הציבור, לכאורה אפשר להשמיט טעות שמוכחת מתוכה.

 

[תא חזי]

אם מדובר על ספר שכבר יצא לאור במהדורה קודמת, והוא מאחד מגדולי הדורות המפורסמים, לכאורה אין להשמיט שום מילה שכבר הודפסה והופצה.
אבל במקרה שמדובר על ספר חדש, שיוצא על סמך מכתבים שנמצאים אצל גורם פרטי בלבד, ואין סיבה שיגיעו לכלל הציבור, לכאורה אפשר להשמיט טעות שמוכחת מתוכה.

טעות אה"נ (אבל גם בזה לעתים יש צד ספק, אולי הוא בכ"ז צודק ואנחנו טועים?)
אבל מה שהוא הביא, זה לא טעות, זו התנצלות (על דבר שאפילו לא נכתב).