בלדה לכובש
את יצרו
הוא זנח הכל מאחור
בהחלטה קשה;
לא הכיר הכלים לבחור,
ולא כי היה רשע;
הגיע עד שפת שאול,
כלא הכיר אב זקן;
לא ידע לשאול,
כציפור בלי קן;
חשב בנפש נודדת,
מלאה צמא;
אגן על מולדת,
אעשה צבא;
הלך בלי גיל ורון,
בליווי דמעות אמו;
תפילין בתיק לזיכרון,
ולבו בל עמו;
ובשדה הקרב מול דם,
כבשעה של מצה ומרור;
קול כעסים אזי נדם,
"את פתח לו" הבזיק באור;
ויום אחד הוא שב,
ככובש יצרו, ולא כעריק;
דמעות של אם ואב,
לא הלכו לריק - - -
את יצרו
הוא זנח הכל מאחור
בהחלטה קשה;
לא הכיר הכלים לבחור,
ולא כי היה רשע;
הגיע עד שפת שאול,
כלא הכיר אב זקן;
לא ידע לשאול,
כציפור בלי קן;
חשב בנפש נודדת,
מלאה צמא;
אגן על מולדת,
אעשה צבא;
הלך בלי גיל ורון,
בליווי דמעות אמו;
תפילין בתיק לזיכרון,
ולבו בל עמו;
ובשדה הקרב מול דם,
כבשעה של מצה ומרור;
קול כעסים אזי נדם,
"את פתח לו" הבזיק באור;
ויום אחד הוא שב,
ככובש יצרו, ולא כעריק;
דמעות של אם ואב,
לא הלכו לריק - - -