הנושאים החמים
הנושאים החמים
כמו ש @anotherית ציינה, מלבד האשכול של 'המודיע או משפחה', יש מקום לביקורת עיתוני החג מפורטת יותר.
מאחר שהעיתון היחיד שברשותי כעת הוא 'משפחה', אסקור אותו, ואולי אצליח להשיג עיתונים נוספים.
תחילה כמה מילים לגבי המחיר של העיתון. כמו בשנים הקודמות, גם עכשיו העלו השבועונים את מחיר העיתון לחג בחמישה שקלים נוספים, וכעת הוא עומד על שלושים וחמישה שקלים. יתכן שיש לזה הצדקה בשל ההשקעה, אבל קרטל המחירים הזה מצדיק, לדעתי, פנייה לרשות להגבלים עסקיים...
כמו בשנה שעברה, נוסף למארז דיסק שירים. יש מישהו שעדיין יש לו קורא דיסקים תקין, שהוא שומע את השירים ממנו? נראה לי שאפשר להסתפק בהפצת הלינק ברשת...
אתחיל בסיקור המגזין. הוא נפתח בכתבה על 'בני משפחת עדס מסירים את הלוט'. עיקר הכתבה נסובה על רבי יהודה עדס, ראש ישיבת 'קול יעקב', עם קפיצות מסתוריות לאביו רבי יעקב עדס, ולבנו המקובל, שקרוי אף הוא באותו השם. כמו שציינו כבר, מלבד עובדות מעט משמימות על נסיבות פתיחת הישיבה וצורת התנהלותה, אין בכתבה הרבה 'בשר'. הייתי שמח הרבה יותר לשמוע את הסיבה לכך שהישיבה הפכה לספרדית גמורה, לאחר שלאורך שנים דגלה בשיטת ה'חצי חצי'. כמו כן הייתי מעוניין לקרוא קצת יותר על הבן, רבי יעקב עדס, מלבד כמה ריקושטים פה ושם.
סדרת כתבות על הממשיכים לבית סדיגורה, בשם 'שלומה של מלכות'. יצוין שלמרות שבדרך כלל אני מתקשה לקרוא כתבות מסוג זה, הרי שכאן בהחלט יש 'בשר'. למרות שהאדמו"ר המרכזי בסדיגורא הוא צעיר בן 24, הרי שלכתבה אודותיו יש ערך עיתונאי של ממש, לאחר שהוא היה במרכזה של סערה לא פשוטה. קצת הרבה רעש, לטעמי, על כך שהאדמו"ר הצעיר 'העז' ללכת לכולל [לבדו, רח"ל], ופירוט מיותר של החברותות השונות שלו, אבל אחרי הכל - יוצאים עם מידע של ממש.
לפני קריאת הכתבות, היו לי שתי תמיהות בסיפור סדיגורה. האחת – איך יתכן שלחסידות סדיגורה, שהיא בעצם ההמשך של רבי ישראל מרוז'ין, יש כל כך מעט חסידים, לעומת חסידות באיאן, למשל? השנייה – איך יתכן שסיפור כזה, של הפרה ברורה של צוואה מפורשת – עבר כל כך בקלות, בעוד שבחסידויות אחרות, על צוואות הרבה פחות ברורות – לא מדברים כבר עשרות שנים?
הכתבות יישבו לי את התמיהות. חסידות סדיגורה העדיפה לקבוע את מושבה בתל אביב למרות שידעה שבבני ברק תשיג הרבה יותר חסידים, וזאת בשל הערך החשוב של 'אהבת ישראל' וקירוב רחוקים. וכשאלו הערכים של החסידות, לא פלא שהשלום נשמר בין האחים למרות שעל פי הצוואה רק אחד היה אמור להיות אדמו"ר.
כתבה נחמדה על ה'זילברמנים'. כתבה מקיפה וממצה בהחלט, ובשונה מהטענה:
אני לא חושב שכל כתבה על מגזר אמורה בהכרח להביא את דעת הרב שך בענין, והדמות של רבי יצחק שלמה זילברמן היא מרכזית מאד בקבוצה, ולא לשווא הם נקראים 'זילברמנים'.
חלום שלי – שתהיה כתבה יום אחד על ספר 'קול התור', והגילוי שלו כמזויף, אבל כנראה שאלו חלומות באספמיא...
מאחר שהעיתון היחיד שברשותי כעת הוא 'משפחה', אסקור אותו, ואולי אצליח להשיג עיתונים נוספים.
תחילה כמה מילים לגבי המחיר של העיתון. כמו בשנים הקודמות, גם עכשיו העלו השבועונים את מחיר העיתון לחג בחמישה שקלים נוספים, וכעת הוא עומד על שלושים וחמישה שקלים. יתכן שיש לזה הצדקה בשל ההשקעה, אבל קרטל המחירים הזה מצדיק, לדעתי, פנייה לרשות להגבלים עסקיים...
כמו בשנה שעברה, נוסף למארז דיסק שירים. יש מישהו שעדיין יש לו קורא דיסקים תקין, שהוא שומע את השירים ממנו? נראה לי שאפשר להסתפק בהפצת הלינק ברשת...
אתחיל בסיקור המגזין. הוא נפתח בכתבה על 'בני משפחת עדס מסירים את הלוט'. עיקר הכתבה נסובה על רבי יהודה עדס, ראש ישיבת 'קול יעקב', עם קפיצות מסתוריות לאביו רבי יעקב עדס, ולבנו המקובל, שקרוי אף הוא באותו השם. כמו שציינו כבר, מלבד עובדות מעט משמימות על נסיבות פתיחת הישיבה וצורת התנהלותה, אין בכתבה הרבה 'בשר'. הייתי שמח הרבה יותר לשמוע את הסיבה לכך שהישיבה הפכה לספרדית גמורה, לאחר שלאורך שנים דגלה בשיטת ה'חצי חצי'. כמו כן הייתי מעוניין לקרוא קצת יותר על הבן, רבי יעקב עדס, מלבד כמה ריקושטים פה ושם.
סדרת כתבות על הממשיכים לבית סדיגורה, בשם 'שלומה של מלכות'. יצוין שלמרות שבדרך כלל אני מתקשה לקרוא כתבות מסוג זה, הרי שכאן בהחלט יש 'בשר'. למרות שהאדמו"ר המרכזי בסדיגורא הוא צעיר בן 24, הרי שלכתבה אודותיו יש ערך עיתונאי של ממש, לאחר שהוא היה במרכזה של סערה לא פשוטה. קצת הרבה רעש, לטעמי, על כך שהאדמו"ר הצעיר 'העז' ללכת לכולל [לבדו, רח"ל], ופירוט מיותר של החברותות השונות שלו, אבל אחרי הכל - יוצאים עם מידע של ממש.
לפני קריאת הכתבות, היו לי שתי תמיהות בסיפור סדיגורה. האחת – איך יתכן שלחסידות סדיגורה, שהיא בעצם ההמשך של רבי ישראל מרוז'ין, יש כל כך מעט חסידים, לעומת חסידות באיאן, למשל? השנייה – איך יתכן שסיפור כזה, של הפרה ברורה של צוואה מפורשת – עבר כל כך בקלות, בעוד שבחסידויות אחרות, על צוואות הרבה פחות ברורות – לא מדברים כבר עשרות שנים?
הכתבות יישבו לי את התמיהות. חסידות סדיגורה העדיפה לקבוע את מושבה בתל אביב למרות שידעה שבבני ברק תשיג הרבה יותר חסידים, וזאת בשל הערך החשוב של 'אהבת ישראל' וקירוב רחוקים. וכשאלו הערכים של החסידות, לא פלא שהשלום נשמר בין האחים למרות שעל פי הצוואה רק אחד היה אמור להיות אדמו"ר.
כתבה נחמדה על ה'זילברמנים'. כתבה מקיפה וממצה בהחלט, ובשונה מהטענה:
אני לא חושב שכל כתבה על מגזר אמורה בהכרח להביא את דעת הרב שך בענין, והדמות של רבי יצחק שלמה זילברמן היא מרכזית מאד בקבוצה, ולא לשווא הם נקראים 'זילברמנים'.
חלום שלי – שתהיה כתבה יום אחד על ספר 'קול התור', והגילוי שלו כמזויף, אבל כנראה שאלו חלומות באספמיא...
