הנושאים החמים
הנושאים החמים
אפרוח מבושל
משתמש מקצוען
נכתב בהשראת עיצוב הכריכה של הספר "מודעות" של תשעת הטיפוסים... אבל צריך הרבה דמיון כדי ליצור את הקשר.
שעת בוקר מוקדמת, וערפילי שחר ממלאים את הרחוב השקט. יואב הזקן מתקדם לאיטו לאורך הרחוב כשעגלתו עמוסה במודעות אין ספור.
קשה היא עבודתו של יואב. קשה ומפרכת, ובעלת שכר זעום. בכל בוקר עליו לצאת מוקדם, בטרם ישכימו כולם, ולהדביק את המודעות שהדפיס הבוס שלו, בעל בית הדפוס.
ואין די בכך. יואב נאלץ לסבול גם את קנטוריהם של הילדים שאינם מבינים שכל מלאכה מכבדת את בעליה, ואת הצקותיהם הרבות. פעמים רבות הם שופכים לו את הדבק, קורעים את המודעות שזה עתה הדביק בעמל ומטפסים על עגלתו הישנה, כשהם מונעים ממנה לזוז ממקומה.
פעמים רבות נסה יואב למצוא לעצמו עבודה אחרת, אך בכל משרה שניסה, גילה כי חלק מדרישות המשרה הוא לרמות, לשקר ולהתנהג בחוסר הוגנות. כיוון שלא יכל היה לעשות שקר בנפשו, נשאר מדביק מודעות.
אך גם בעבודה זו, עמדו בפניו נסיונות לא קלים, הכרוכים במאמץ גדול, ומסירות גדולה למען עקרונותיו המוצקים.
לוח המודעות מעולם לא היה ריק ולעולם לא יהיה, וקשה למצוא בו פינה פנויה. כל מדביקי המודעות מדביקים על מודעות קודמות וחסל.
אך כפי שכבר הזכרנו, יואב הוא אדם ישר והגון ואינו מוכן להדביק על מודעה קימת. היא היתה שם לפניו, וזו מעין הסגת גבול להדביק מעליה מודעה נוספת. החיפוש אחר שטח פנוי אורך זמן רב מאד, ולכן יואב יוצא מוקדם כל כך, שהרי ההדבקה לוקחת לו זמן כפול.
"מי שהדביק את המודעה תפס את המקום לפני. אין זה הוגן לכסות לו אותה", כך היה חוזר ואומר בכל פעם שמישהו שאל אותו על כך.
גם בימים גשומים, ובימי חמסין, ובימי שישי קצרים של שעון חורף, יואב לעולם אינו עובר על עקרונותיו.
בוקר זה היה סוער מתמיד. ברקים הבהבו ורעמים חזקים הרעידו את העולם. הגשם ניתך ארצה בכמויות שלא נראו מזה שנים בארצנו היבשה, והקור צרב.
יואב שרך את רגליו במעלה הרחוב, חש שרגליו אינן נושאות אותו יותר, ועגלתו הישנה נדמתה לו כעגלה ללא תחתית אשר לא תתרוקן לנצח.
הרחוב היה ריק לחלוטין. איש לא יצא החוצה בשעה מוקדמת וסוערת שכזו.
לפתע פקו רגליו, וכמעט שצנח על המדרכה הנוקשה. "אשב לנוח מעט", מלמל לעצמו, "ואחר כך אמשיך בכוחות מחודשים".
שיעול כבד הרעיד אותו, וצמרמורות חלפו בגבו.
"כנראה חליתי, אגמור להדביק את המודעות ואלך לביתי", הרהר יואב.
אך כמו להכעיס, כל לוחות המודעות היו מלאים כליל ולכן עבודתו שהיתה מפרכת גם כך היתה קשה עליו בכפלים.
אולי יקל מעצמו את עבודתו הקשה וידביק את מודעותיו היכן שימצא מקום? לא נורא אם תעלה מודעה על חברתה. הרי כשאדם מדביק מודעה הוא לוקח את זה בחשבון, לא?!
אך לא!
יואב משרך את רגליו לאיטו, החום הגבוה בו לקה מסחרר את צעדיו, אך על עקרונות היושר שלו- אינו עובר!
אם תלכו ברחוב, ותראו מודעה שאינה מסתירה אף מודעה אחרת דעו כי יואב הוא זה שהדביק אותה. איש פשוט. המשאיר חותם של יושר בכל מקום שהולך.
שעת בוקר מוקדמת, וערפילי שחר ממלאים את הרחוב השקט. יואב הזקן מתקדם לאיטו לאורך הרחוב כשעגלתו עמוסה במודעות אין ספור.
קשה היא עבודתו של יואב. קשה ומפרכת, ובעלת שכר זעום. בכל בוקר עליו לצאת מוקדם, בטרם ישכימו כולם, ולהדביק את המודעות שהדפיס הבוס שלו, בעל בית הדפוס.
ואין די בכך. יואב נאלץ לסבול גם את קנטוריהם של הילדים שאינם מבינים שכל מלאכה מכבדת את בעליה, ואת הצקותיהם הרבות. פעמים רבות הם שופכים לו את הדבק, קורעים את המודעות שזה עתה הדביק בעמל ומטפסים על עגלתו הישנה, כשהם מונעים ממנה לזוז ממקומה.
פעמים רבות נסה יואב למצוא לעצמו עבודה אחרת, אך בכל משרה שניסה, גילה כי חלק מדרישות המשרה הוא לרמות, לשקר ולהתנהג בחוסר הוגנות. כיוון שלא יכל היה לעשות שקר בנפשו, נשאר מדביק מודעות.
אך גם בעבודה זו, עמדו בפניו נסיונות לא קלים, הכרוכים במאמץ גדול, ומסירות גדולה למען עקרונותיו המוצקים.
לוח המודעות מעולם לא היה ריק ולעולם לא יהיה, וקשה למצוא בו פינה פנויה. כל מדביקי המודעות מדביקים על מודעות קודמות וחסל.
אך כפי שכבר הזכרנו, יואב הוא אדם ישר והגון ואינו מוכן להדביק על מודעה קימת. היא היתה שם לפניו, וזו מעין הסגת גבול להדביק מעליה מודעה נוספת. החיפוש אחר שטח פנוי אורך זמן רב מאד, ולכן יואב יוצא מוקדם כל כך, שהרי ההדבקה לוקחת לו זמן כפול.
"מי שהדביק את המודעה תפס את המקום לפני. אין זה הוגן לכסות לו אותה", כך היה חוזר ואומר בכל פעם שמישהו שאל אותו על כך.
גם בימים גשומים, ובימי חמסין, ובימי שישי קצרים של שעון חורף, יואב לעולם אינו עובר על עקרונותיו.
בוקר זה היה סוער מתמיד. ברקים הבהבו ורעמים חזקים הרעידו את העולם. הגשם ניתך ארצה בכמויות שלא נראו מזה שנים בארצנו היבשה, והקור צרב.
יואב שרך את רגליו במעלה הרחוב, חש שרגליו אינן נושאות אותו יותר, ועגלתו הישנה נדמתה לו כעגלה ללא תחתית אשר לא תתרוקן לנצח.
הרחוב היה ריק לחלוטין. איש לא יצא החוצה בשעה מוקדמת וסוערת שכזו.
לפתע פקו רגליו, וכמעט שצנח על המדרכה הנוקשה. "אשב לנוח מעט", מלמל לעצמו, "ואחר כך אמשיך בכוחות מחודשים".
שיעול כבד הרעיד אותו, וצמרמורות חלפו בגבו.
"כנראה חליתי, אגמור להדביק את המודעות ואלך לביתי", הרהר יואב.
אך כמו להכעיס, כל לוחות המודעות היו מלאים כליל ולכן עבודתו שהיתה מפרכת גם כך היתה קשה עליו בכפלים.
אולי יקל מעצמו את עבודתו הקשה וידביק את מודעותיו היכן שימצא מקום? לא נורא אם תעלה מודעה על חברתה. הרי כשאדם מדביק מודעה הוא לוקח את זה בחשבון, לא?!
אך לא!
יואב משרך את רגליו לאיטו, החום הגבוה בו לקה מסחרר את צעדיו, אך על עקרונות היושר שלו- אינו עובר!
אם תלכו ברחוב, ותראו מודעה שאינה מסתירה אף מודעה אחרת דעו כי יואב הוא זה שהדביק אותה. איש פשוט. המשאיר חותם של יושר בכל מקום שהולך.
