שיר אני גאה בך, אחי.

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
מִי אֲנִי שֶׁאֶהֱיֶה גֵּאֶה

בְּךָ

זֶה אַתָּה

זֶה שֶׁלְּךָ

וְאֵיךְ אֶהְיֶה גֵּאֶה

בְּךָ

בְּמַה שֶׁשֶּׁלְּךָ



גֵּאֶה אֲנִי

בְּךָ

בְּמַה שֶׁשֶּׁלְּךָ

מִשֶּׁלִּי

גֵּאֶה אֲנִי בְּךָ


שֶׁלִּי, שֶׁלְּךָ.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
וואו!
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
שכוייח, כבר חשבתי שאין כאן כלום.
אני גאה בכם שהגבתם :)
קודם כל מאמינה שכווולם עסוקים עכשיו.
דבר שני אל תתן לעצמך אף פעם להסתמך רק על תגובות. אם אתה מאמין שיש כאן משהו אז יש כאן משהו. ואני אומרת את זה בעיקר לעצמי...
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אני תמיד שמה לב,
שלא משנה,
כמה מילים יהיו בשיר,
אם הוא נכתב כדי להיות שיר,
הוא נשאר שיר,
ותו לא.
ואם הוא נכתב על סמך-
ואז הוא מעובד לשיר,
הוא שיר,
ותו-כן.
דיבור חזק!
אני לא מסכים אתו(.) במאה אחוז.
אבל הוא כל כך חזק, שאשטח את משנתי - רק אם היא מעניינת מאן דהו. ולא סתם אפר את הטעם הטוב שהשאירה טלח.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
שיר/חרוזים אמורים להיתפר סביב הרעיון ולא להיפך - משפט נכון!
כששיר נכתב מתוך רצון ליצור שיר באשר הוא, התוצאה היא... אחרת. - לא נכון!
הסבר:
מאחורי כל שיר ראוי ישנו רעיון/רגש/תחושה/וורט/זכרון/תובנה/אבחנה/תיאוריה/ועוד היד נטויה.
פעמים ונחה על היוצר הרוח, רוח היצירה.
וכמו כל יוצר, בכל תחום אחר - הוא מתאוה לבנות, לארוג, לטוות ולחרוז מילה למילה. להוסיף שורה על שורה, אריח על גבי לבינה. עד שתצא תחת ידיו יצירה שהוא יאהב, יהנה להתבונן בה - כי דם מדמו היא, עצם מעצמיו, כי ממנו לוקחה.
וכשם שברצות הטבח לבשל מעדן כלשהו - רק לשם עסק הבישול, העיסוק האהוב עליו - אזי יציץ למזווה ולמקפיא כדי לדעת מה יבשל - דגים, בשר, עוף, או אולי גבינות יהיו המרכז? פסטה? מאפה מעניין?
כך גם הכותב.
משוטט בספריית מוחו, מנסה לשמור על שקט, מתרכז, עד שמוצא את הנושא הנבחר.
אם רגש מטלטל, משמח או מצער, מחשבה לתיקון העולם, רעיון מוסרי, מדרש נאה, קוריוז משעשע - הכל בא בחשבון!
ואז הוא לוקח אותו, מתבונן בו באהבה, יד מחשבתו מלטפת ברוך, ובלי מילים הוא לוחש - אפגוש בך עוד מעט בלבושך החדש!
עד אז - להתראות.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
שיר/חרוזים אמורים להיתפר סביב הרעיון ולא להיפך - משפט נכון!
כששיר נכתב מתוך רצון ליצור שיר באשר הוא, התוצאה היא... אחרת. - לא נכון!
הסבר:
מאחורי כל שיר ראוי ישנו רעיון/רגש/תחושה/וורט/זכרון/תובנה/אבחנה/תיאוריה/ועוד היד נטויה.
פעמים ונחה על היוצר הרוח, רוח היצירה.
וכמו כל יוצר, בכל תחום אחר - הוא מתאוה לבנות, לארוג, לטוות ולחרוז מילה למילה. להוסיף שורה על שורה, אריח על גבי לבינה. עד שתצא תחת ידיו יצירה שהוא יאהב, יהנה להתבונן בה - כי דם מדמו היא, עצם מעצמיו, כי ממנו לוקחה.
וכשם שברצות הטבח לבשל מעדן כלשהו - רק לשם עסק הבישול, העיסוק האהוב עליו - אזי יציץ למזווה ולמקפיא כדי לדעת מה יבשל - דגים, בשר, עוף, או אולי גבינות יהיו המרכז? פסטה? מאפה מעניין?
כך גם הכותב.
משוטט בספריית מוחו, מנסה לשמור על שקט, מתרכז, עד שמוצא את הנושא הנבחר.
אם רגש מטלטל, משמח או מצער, מחשבה לתיקון העולם, רעיון מוסרי, מדרש נאה, קוריוז משעשע - הכל בא בחשבון!
ואז הוא לוקח אותו, מתבונן בו באהבה, יד מחשבתו מלטפת ברוך, ובלי מילים הוא לוחש - אפגוש בך עוד מעט בלבושך החדש!
עד אז - להתראות.
אני חושב שפירשת והרחבת את דבריה של הרבנית
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק ד

א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד:ב בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי:ג בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה:ד וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו:ה רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה:ו זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל יְהוָה:ז רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה:ח נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ:ט בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה יְהוָה לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי:
נקרא  24  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה