איך מנקדים

[milk]

באחד ממפרשי המקרא כתב "העזה", וביאור המילה שנהיה עז. האם מנקדים הֶעֱזָה

 

[אפכא מסתברא]

האם מפרש המקרא הזה הוא גם דקדקן? הצורה 'העזה' בשביל המשמעות של 'נהיה עז' נראית שגויה מכל כיוון. זה לא יכול להיות הפעיל ולא הופעל (אילו חשבנו כך בגלל הה"א הראשונה), כי 'עז' - שרשה מן הכפולים ונטיית הכפולים בהפעיל בצורה של הֵסֵב, הֵעֵז (שרש עזז...), וזה בלי להתיחס לכך שהמשמעות של הפעיל היא גרימת פעולה או עשיית פעולה ולא קבלת פעולה. בהופעל צורת הכפולים היא הוּסַב, הוּקַז. הצורה 'העזה' היא של פעלי ל"ה (ל"י) בהפעיל או בהופעל, ואינה מתאימה לשורש 'עזז'. השאלה מה מקובל לעשות במקרה כזה. האם שייך לעשות הגהה על המפרש?

 

[milk]

המפרש הוא הרמב"ן עה"ת, השאלה שלי רק היתה אחרי שהרמב"ן כתב מילה זו, איזה ניקוד לעשות.

 

[אפכא מסתברא]

אולי תתן מראה מקום ויהיה יותר קל לשקול.

 

[milk]

ויקרא פרק יג פסוק ו.

מילה זו מופיעה שם שלש פעמים.

 

[אפכא מסתברא]

לפי ההקשר נראה לענ"ד שהושמטה מן המלה וא"ו ועליה להינקד כך: הוּעַזָּה, על דרך הוּסַבָּה, שכן כתוב "ואפילו העזה, שהיתה כסיד וחזרה לשלג" - כלומר, הרמב"ן כותב כאן בלשון נקבה, כנראה בהתייחסו לנגע כ"מספחת", והדבר היחיד הנכון דקדוקית והמתאים למשמעות המתבקשת זו הצורה הזו, שהיא בניין הופעל ומשמעה: נהייתה עזה. גם בהמשך אפשר לראות כי ההתייחסות של הרמב"ן לכהות ולבהירות של הנגעים מעורבת, בלשון זכר ובלשון נקבה. (האם מצוי תח"י צילום של כתב יד קדום? אולי שם תימצא וא"ו.)

 

[כתבים]

הרגיל בלשונות רבותינו אינו רואה שום צורך לדחוק אותם לתוך תבנית דקדוקית מקובעת, נסו לבדוק במאגרים התורניים ותמצאו דוגמאות נוספות לצורה זו.
במקרה הנוכחי הניקוד הראוי הוא כהצעת milk.

 

[אפכא מסתברא]

מה שהציע מילק זה לשון זכר, ולא מתיישב עם לשונות הנקבה שבנשימה אחת שם. אם כבר, אולי ושמא אפשר לנקד הֵעֵזָּה (במלעיל, הטעם בעי"ן), שפרושו בד"כ ללבוש עוז, ואולי רמב"ן נקט לשון זו. קצת רחוק מן הדעת שרמב"ן יוציא מתחת ידו מלה שאין לה שחר מבחינה דקדוקית.

 

[כתבים]

א. היכן ראיתם שהרמב"ן מתייחס ל'נגע' בלשון נקבה, אדרבה הוא כותב שתחת 'כהה הנגע' היה ראוי ליכתב 'העזה הנגע'.
ב. בחיפוש קל באוצר החכמה מצאתי בספרי ראשונים ואחרונים גם 'העזה פניו'.

 

[אפכא מסתברא]

זו לשון הפסוק: והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור, וטהרו הכהן, מספחת הִוא (קרי: היא!) וגו'.
אלה דברי הרמב"ן - בתחילה בלשון זכר ואח"כ בלשון נקבה (כנראה מפני התייחסותו ל'מספחת' ולא ל'נגע'): "שבסוף שבוע שני, בין שכהה הנגע ממראה השלג לסיד ההיכל או שידמה לקרום ביצה, ואפילו העזה שהיתה כסיד וחזרה לשלג, וכל שכן עמדה במראיתה, כל שלא פשה - מטהרה."
ובהמשך - מעניין, הוא מתייחס לנגע בלשון נקבה: שלא תאמר כיון שנשתנית הנגע...
לגבי 'העזה פניו' - האם מצאת זאת גם אצל ראשונים ואחרונים בעלי דקדוק?

 

[אפכא מסתברא]

תיקון להודעתי מס' 2 לעיל (פג הזמן המוקצב לעריכת ההודעה): אכן, כאשר הגוונים השונים מופיעים בבניין הפעיל יש להם משמעות של 'נהיה': האדים - נהיה אדום, הלבין - נהיה לבן, הוריק - נהיה ירוק. (אבל יתר הטיעונים שלי באותה הודעה תקפים)