הנושאים החמים
הנושאים החמים
כמו שהבטחתי, הנה ההמשך:
כדי להגיע לבניין הזה, שנמצא בשכונה אחרת לגמרי מהבית שלי יכולתי לקחת אוטובוס, חצי שעה, ולגמור סיפור,
אבל החלטתי לפרגן לעצמי להיות חרוצה, לשנס מותניים, לחגור נעלי ספורט, ולצאת להליכה. חמישים ומשהו דקות.
באמצע הדרך עצרתי:
הגעתי לפארק שאף פעם לא הייתי בו קודם.
הוא לא היה גדול,
לא היו בו מתקנים לילדים,
וגם לא מתקני כושר.
אבל היו בו כמה גבעות של דשא תחומות באריחים בסגנון שמעולם לא ראיתי קודם באמצע הרחוב:
ובמבט רחב:
בתחילה ראיתי רק כמה ציורים שחוזרים על עצמם, ילדים בקווים פשוטים, בית, פרח, פרצופים, אחר כך גיליתי אריחים מעניינים בהרבה:
אני לא יודעת עד כמה רואים בתמונה, אבל זה אריחים כתובים, מצוירים, שמות משפחה, תאריכים, שמות של מקומות, ציורים של ילדים ואפילו שילוב של תמונות.
ממש לעמוד ולעבור אחד אחד, להסתכל וללמוד.
נראה כאילו הזמינו כאן תלמידי בתי ספר שכל אחד ייצור אריח או שניים.
חבל שלא קראו גם לי, נכון כבר הרבה שנים לא תלמידה בבית הספר, אבל היה מה זה כיף אם הייתי מקשטת אריח ואחר כך הוא היה משובץ לתפארת נצח באיזה פארק עירוני.
המשכתי קצת להסתובב ולהסתכל,
ואז גיליתי שלפארק הקטנטן הזה יש גם תכלית, לא רק עיצוב מעניין:
מוזאון פתוח לתולדות שכונות פתח תקווה.
זה קצת הסביר לי מה המהות של העיצוב המעניין הזה, קצת הרחיב את המשמעות של האריחים.
ואם יש מישהי שיודעת מה הסיפור שלהם, מי שאמת יצר אותם ומתי ובאיזו מסגרת---
שתשתף, כי אני מה זה מסוקרנת.
ביי ביי פארק מפתיע.
סליחה,
ביי ביי מוזאון פתוח לתולדות שכונות פתח תקווה.
כדי להגיע לבניין הזה, שנמצא בשכונה אחרת לגמרי מהבית שלי יכולתי לקחת אוטובוס, חצי שעה, ולגמור סיפור,
אבל החלטתי לפרגן לעצמי להיות חרוצה, לשנס מותניים, לחגור נעלי ספורט, ולצאת להליכה. חמישים ומשהו דקות.
באמצע הדרך עצרתי:
הגעתי לפארק שאף פעם לא הייתי בו קודם.
הוא לא היה גדול,
לא היו בו מתקנים לילדים,
וגם לא מתקני כושר.
אבל היו בו כמה גבעות של דשא תחומות באריחים בסגנון שמעולם לא ראיתי קודם באמצע הרחוב:
ובמבט רחב:
בתחילה ראיתי רק כמה ציורים שחוזרים על עצמם, ילדים בקווים פשוטים, בית, פרח, פרצופים, אחר כך גיליתי אריחים מעניינים בהרבה:
אני לא יודעת עד כמה רואים בתמונה, אבל זה אריחים כתובים, מצוירים, שמות משפחה, תאריכים, שמות של מקומות, ציורים של ילדים ואפילו שילוב של תמונות.
ממש לעמוד ולעבור אחד אחד, להסתכל וללמוד.
נראה כאילו הזמינו כאן תלמידי בתי ספר שכל אחד ייצור אריח או שניים.
חבל שלא קראו גם לי, נכון כבר הרבה שנים לא תלמידה בבית הספר, אבל היה מה זה כיף אם הייתי מקשטת אריח ואחר כך הוא היה משובץ לתפארת נצח באיזה פארק עירוני.
המשכתי קצת להסתובב ולהסתכל,
ואז גיליתי שלפארק הקטנטן הזה יש גם תכלית, לא רק עיצוב מעניין:
מוזאון פתוח לתולדות שכונות פתח תקווה.
זה קצת הסביר לי מה המהות של העיצוב המעניין הזה, קצת הרחיב את המשמעות של האריחים.
ואם יש מישהי שיודעת מה הסיפור שלהם, מי שאמת יצר אותם ומתי ובאיזו מסגרת---
שתשתף, כי אני מה זה מסוקרנת.
ביי ביי פארק מפתיע.
סליחה,
ביי ביי מוזאון פתוח לתולדות שכונות פתח תקווה.
