פסיקתו השערורייתית של בית המשפט בנצרת, שאסר לקיים אירוע בהפרדה, הציתה בי תחושות של זעם אין אונים.
אם מדברים על הדתה ומבכים את ממדיה והשתלטותה על המרחב הציבורי-חינוכי, הרי שאין דוגמה טובה יותר מפסיקה זו להחלנה התערבותית ופטרונית.
ואני רוצה למחות. לזעוק בקול גדול: עד כאן. חדלו לכם. הניחו לנו את החלקה הקטנה שלנו שמורה ופרטית ומוגנת. אל תחריבו אותה ברגל גסה. רוצה לחבר עצומה ולהניע סיפי עולם. שידעו שאכפת לי, ולך. ולך. ולך. לכם. לכולנו.
רק מה, שלהי הקייטא, וכל הילדים בבית, והמזגן שהגז אזל בו, ממלאים את מוחי בעננות לבנבנות-אפרפרות של קצף חלול. לא מצליחה לשרבט מילות מחאה זולת המשפט הבלתי ממלכתי וחסר העידון: 'רדו לנו מהזנב'.
אז מעזה לזרוק כאן מיני אתגר למי שיש את לבו ורצונו, לחבר איזו מחאה כתובה, חדה, נחרצת, בדברים היוצאים מן הלב, שנריץ במדיה החרדית ונחתים עליה את ההמונים.
דעתכם?
אם מדברים על הדתה ומבכים את ממדיה והשתלטותה על המרחב הציבורי-חינוכי, הרי שאין דוגמה טובה יותר מפסיקה זו להחלנה התערבותית ופטרונית.
ואני רוצה למחות. לזעוק בקול גדול: עד כאן. חדלו לכם. הניחו לנו את החלקה הקטנה שלנו שמורה ופרטית ומוגנת. אל תחריבו אותה ברגל גסה. רוצה לחבר עצומה ולהניע סיפי עולם. שידעו שאכפת לי, ולך. ולך. ולך. לכם. לכולנו.
רק מה, שלהי הקייטא, וכל הילדים בבית, והמזגן שהגז אזל בו, ממלאים את מוחי בעננות לבנבנות-אפרפרות של קצף חלול. לא מצליחה לשרבט מילות מחאה זולת המשפט הבלתי ממלכתי וחסר העידון: 'רדו לנו מהזנב'.
אז מעזה לזרוק כאן מיני אתגר למי שיש את לבו ורצונו, לחבר איזו מחאה כתובה, חדה, נחרצת, בדברים היוצאים מן הלב, שנריץ במדיה החרדית ונחתים עליה את ההמונים.
דעתכם?