מידע שימושי בעלי תשובה!!! הפורום הזה למענכם! נא לקרוא את ההקדמה

טורונטיאני · 6/8/25

נכתב ע"י בקיצור חרדי:
סוגי אנשים נראה לי
וחוצמזה שפעם לא היה סמארטפונים וכו' אז לאנשים היה מאד קל להתנתק יום שלם...

האמת שגם סבא שלי עבד בהתחלה עד שהרגיש בשל ועם רצון חזק לשבת בכולל וללמוד

מבט לאחור · 6/8/25

אני בת להורים חוזרים בתשובה שגרים בעיר הכי חרדית שיש
כמו שכתבו כאן קודם, מנסיון אישי של המשפחה שלי לא נראה לי שיש קשר בין בעיות בקבלה למוסדות לחזרה בתשובה,

אצלינו ב"ה כולם התקבלו למוסדות מעולים, סמינרים וישיבות קטנות וגדולות משורה ראשונה בלי פרוטקציות ובלאגנים
באופן טבעי, בגלל שההורים שלי מרקע חילוני אז המשפחה שלנו ממש מצומצמת כך שאין כל כך עם מי להפגש
אבל עם הסבים והסבתות שמרנו על קשר מלא והם היו מגיעים לבקר אותנו פעם בשבוע וגם אנחנו ביקרנו אותם המון
הם מכבדים אותנו ומעריכים אותנו וגם אנחנו הנכדים מכבדים אותם מאוד ושומרים איתם על קשר קרוב
אף פעם לא הסתרנו אותם וכולם ידעו את הרקע שלנו, כמובן תמיד גם הזמנו אותם בחום להגיע לכל המסיבות סידור בת מצווה וכו שהיו במוסדות
להגיד שאף פעם ללא התביישנו בחברה? זה קצת הגזמה
אבל אני חושבת שככל שאתה יותר בטוח במי שאתה ולא מנסה לרצות את החברה שאתה בדיוק כמוהם, למרות....
הסביבה הרבה יותר מכבדת אותך ומייקרת את המקום שלך

כל חמירא · 6/8/25

נכתב ע"י טורונטיאני:
אגב עם האשכול הזה, הבנתי שהיום לא ממליצים לבעלי תשובה לעשות שינוי דרסטי מידי (כמו כולל יום שלם). ולעומת זאת יש את הדור של הרב אורי זוהר זצ"ל וכו', שממש נהיו אברכים והתנתקו מהכל. האם זה נכון ומה בעצם השתנה פה בין הדור הקודם להיום

יש נקודה מסוימת שאני חושב שבה החוזרים בתשובה נופלים (פוליטית תדמיתית).
יש יהודי שנולד חרדי, רואה את הציבור החרדי כציבור הטוב בעולם (ובצדק) והוא לא חושב הרבה, (הוא עושה מה שכולם עושים)
ויש יהודי שנולד לא חרדי (ובנקודה הזו לא משנה חילוני או ד"ל) וים אחד ישב וחשב והגיע למסקנה שיותר טוב להיות חרדי, יהודי כזה לא יכול להפסיק לחשוב על כלל מה שהוא עושה האם זה נכון האם זה מה שצריך לעשות וכו'. התוצאה של זה היא שהוא הרבה יותר עצמאי, ולכן בכל מיני נקודות הוא עושה דברים לא מקובלים בציבור (לטוב ולמוטב), זה בעצם ריחוק מנטלי, וזה הנקודה בה הם נופלים.
בהרבה מקרים הם יותר צדיקים מהציבור החרדי, כי הציבור החרדי אינו מושלם, ברמה הרוחנית (לא שאני מציע חלופה אחרת, אבל יש דברים הטעונים שיפור) ואעפ"כ זה גורם לריחוק מנטלי.
לפני כ50 שנה המנטליות של הציבור החרדי טרם התגבשה, אחר קיבוץ הגליות הגדול, ולכן היה הרבה יותר קל להכנס לציבור החרדי.
אני חושב שצריך לעשות לחוזרים בתשובה סדנאות למנטליות חרדית (לא מיד אחרי שחוזרים בתשובה אלא כעבור כמה שנים),
למעשה מספיק להעלות את המודעות לזה אצל החזבתי"ם בשביל שהם ישימו לב לניואנסים.

שם נפלא · 7/8/25

נכתב ע"י טורונטיאני:
למה זה נשמע לי טיפה מתנשא? הדברים נכונים מאד, אבל אולי אפשר טיפה לעדן את הנוסח

האמת שכתבתי מהר מאוד, ולא הספקתי לערוך ולבדוק את הניואנסים, ועכשיו עברתי שוב ויתכן שאתה צודק
סליחה מכל הקוראים אם זה כתוב מתנשא, אקווה שלפחות הדברים יובנו כפי שהם
פשוט מתוך היכרות עם השאלות הנ"ל הדברים האלה חוזרים על עצמם, והרבה מפספסים בגידול הילדים (דוגמא אחת מני רבות: אבא חזב"ת זה שנים, שלא מבין למה הת"ת "מציק דווקא לבן שלו" על הגרביים הלבנות או על סוג הנעל, והוא עומד "לצד הבן" בענין הזה, וצועק על המנהל וכו' וכו', הדבר הזה גורם לכשל חמור בכל הסמכות של בית הספר בעיני הילד. אם רק היו מסבירים לאבא - בלי קשר לנזק שיש בעמידה לצד הבן נגד הת"ת - את הרעיון של קוד הלבוש, הדברים היו נראים אחרת לגמרי)

ותודה על החיזוק שהדברים נכונים

חנה 5060 · 7/8/25

קופצת על האשכול-
מעניין אותי לשמוע את דעתכם- בעלי תשובה והחרדים מבית.
האם נכון וכדאי להתחתן בעלי תשובה עם חרדים מבית או דווקא לשלב.
(אני לא מדברת על ילדים של בעלי תשובה אלא על אלה שחזרו בתשובה בעצמם)
האם נכון להם להשתדך עם חרדיים מבית?
כמה הפערי מנטליות תשפיע בזוגיות כזו?
ההתמודדות עם המשפחות?
האם יש הבדל עם בין חוזר בתשובה שמתחתן עם חרדית מבית- שזה מאוד מצוי.
לבין חוזרת בתשובה שמתחנת עם חרדי מבית.
(אל תכנסו לעניין השקפתי שזיווג זה משמיים וה' מחליט- זה ברור אבל בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם)

mic003 · 7/8/25

אשכול מעניין. חשוב לי להוסיף כמה דברים, מנקודת הראייה שלי - כמי שעוסק בקירוב רחוקים ומקדיש לזה הרבה מזמנו.
ההיכרות שלי עם הנושא קצת שונה, ויש לי - כמובן, אינסוף עצות שלדעתי יכולות להועיל, אבל אני רוצה להתמקד בנקודה אחת מאוד חשובה.
חשוב לי לומר, שהדעה שלי עלולה להישמע לא פופולרית, וגם לא נעימה לאוזן החרדית הקלאסית. יחד עם זאת חשוב לי לומר, שהפעילות שלי היא ממוסדת, ואת ההנחיות קובעים גדולי ישראל.
הנקודה שחשובה מאוד לדעתי - היא הריכוך של הבום.
יש סטיגמות על חוזרים בתשובה. רובן לא נכונות. אבל אין להכחיש שהם עלולים להיראות בתחילת דרכם קצת מוזרים, במיוחד בנוף החרדי האותנטי. כחרדים - אנחנו מחונכים להיזהר מחריגות התנהגותיות שלא תואמות את השקפת העולם שלנו, וזה גורם נזק לכל הצדדים. לנו, כי מצוות שבין אדם לחברו הן לא המלצה, ולהם - כי הגישה לא מובנת, וקשה להם לתפוס ניואנסים.
חשוב להבהיר. הרבה מהחוזרים בתשובה, הם אנשים בוגרים ורציניים. אנשים שיש להם עבודה ומעמד. אנשים שהיחס אליהם - גם מצידנו, האברכים, היה יחס של כבוד והערכה. הם מתקרבים צעד, ועוד אחד, ועוד אחד, ואז - יום אחד, הם עושים את המעבר (בדרך כלל זה מתבטא בשינוי לבוש, אבל זה קיצוני יותר במעבר למקום חרדי יותר), ופתאום - בום. הם יורדים לשולי החברה, כועסים עליהם כשהם מתקשים להתמזג עם כולם, מעבירים עליהם ביקורת, ובדרך כלל - הם ירגישו שהצעד היה מוקדם מדי.
גם מצידם - יש לא מעט טעויות. הגדולה מכולם - היא הניסיון לראות את העולם דרך משקפיים רוחניות. קשה להם לראות מחזות שגרתיים, כמו חרדים שדואגים לחיצוניות שלהם, או מדברים בצורה שלדעתם לא הולמת. קל להבין, מה עובר עליהם בתקופה הקריטית הזו. מצד אחד - ביקורת על ניואנסים. מצד שני - אפס התחשבות בתובנות הרוחניות שלהם. המשמעות מבחינתם היא - שהציבור החרדי הוא לא מה שהוא נראה מבחוץ. מהר מאוד, המסקנה שלהם עלולה להיות - שהציבור החרדי, הוא רדוד. ציבור שמתעסק בצבע של גרביים ולא באמונה ותיקון המידות.
יש שעוברים את התהליך הזה איכשהו, ומבינים מתישהו - שהחיים הם מורכבים יותר ממה שנראה בהתבוננות ראשונית. אלו, אמנם יישארו לנצח עם התווית, אבל הם לפחות יישארו. בניגוד אליהם, יש את אלו שנשברים, ויש גם תופעה אחרת - לא פחות חמורה, שגם אותה אנחנו רואים. היא מתבטאת בכך, שהחוזר הטרי בתשובה - מגיע למסקנה, שאין אמת בעולם, ושהבריות כולן רודפות אחר השקר ושבויות בקליפות (המילים האחרונות, הן תמרור אזהרה מהבהב). במקרה הזה, עלול החזב״ת הטרי לצאת לדרך משלו, והוא מאבד אמון בכולם. כך, הוא מסוגל להופיע פתאום בבגדים חריגים - או להתעסק בספרות קבלית, שהוא רחוק מלהבין אותה כרחוק האברך החרדי מעולם הבילויים החילוני. הנזק - למותר לציין, כפול. הוא סובל, כי אם בתחילה הוא היה מוזר - בצעדים האלו הוא כבר יהפוך למנודה. מהצד השני, בעיניו - כולם פגומים ובעלי תאוות, והוא לא מוכן לקבל מאיש. הסוף - אם אתם שואלים, הוא משבר רציני שלא כולם שורדים אותו.
אז מה הפיתרון?!
התשובה לכך לא פשוטה, אבל היא עובדת. הדבר הטוב ביותר שאפשר להציע לחוזר בתשובה בתחילת דרכו, הוא - להמתין עם הניסיון להשתלב.
חוזר בתשובה בתחילת דרכו, לא אמור לעבור מיד לבני ברק או למודיעין עילית. גם לא ללבוש כובע וחליפה ולהתחיל במסלול של לימוד יום שלם. הוא לא כשיר לכך, וגם אם יש אחד ממיליון שכן - זה לא הוגן כלפי המשפחה, וזה מרחיק אותם. המסלול צריך להיות מדורג ואיטי. תחילה - מוסדות. ילדים במוסדות תורניים - זו הבטחה שהדור הבא כבר ייראה אחרת. הילדים שלו כבר יתחנכו ויגדלו על הניואנסים שהוא לא יצליח להכיר, והם אלו שיהפכו את האווירה לתורנית. שלב שני - הגבלה של טכנולוגיה. חסימה מעולה לכל הטלפונים (את זה אנחנו עושים בייעוץ עם אחד מהפוסקים הגדולים - כי המתקרב עדיין לא מפסיק את העבודה שלו, אבל היתרים כאלו - גדולים עלינו). עידוד להצטרפות לשיעורי תורה, ובעיקר - קשר ישיר עם מורה הוראה צעיר וכריזמטי שיודע להתנהל ברגישות במקרים מעין אלו, ולא להיבהל כששואלים אותו שאלות מורכבות.
מתי הוא יהיה אברך?! - לא בטוח שהוא יהיה. אין איסור לאדם להתפרנס, והוא קובע עיתים לתורה. האנשים האלו - מסוגלים לסיים ש״ס במסלול הדף היומי, ולהישאר צנועים - מתוך הערכה אמיתית ללומדי התורה. אנשים מהסוג הזה - נשארים במקום שלהם, בעבודה, במציאות המוכרת. הם לא מתערערים. בבין הזמנים הם באים ללמוד בבית המדרש, ובאופן כללי - הם חיים את חייהם, רק שבשונה מהעבר - הם עושים את זה מתוך אמונה אמיתית בדרך שלהם, וקיום של תורה ומצוות. למעשה, במקרה הזה - אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם מתחזקים מהם. הידיעה שאין כאן תחרות, ויש הערכה הדדית - מאפשרים לנו לקבל מהם. דרך אגב: הם האנשים שעושים הכי הרבה בשביל להביא אחרים לשיעורים ולפעילויות. הם הנציגים שלנו - במקומות העבודה, או בקרב המשפחה המורחבת.
ומה עם המוסדות של הילדים?! שאלה טובה. אתם בוודאי מבינים, שהרף לקבלה של תלמיד בתלמוד תורה בעיר חרדית, שונה מהרף בעיר חילונית - שם נשאר אותו אדם עם משפחתו וילדיו. בדרך כלל, תספיק המלצה של הרב המלווה, יחד עם בירור מקיף לגבי הבית והמשפחה. במידה והמשפחה שומרת תורה ומצוות, אין בבית מדיה מסוגים שונים, והאב קובע עיתים לתורה - אין סיבה שהוא לא יתקבל.
אם התלמיד יהיה טוב - אין סיבה שהוא לא ימשיך לישיבה קטנה טובה. בסופו של דבר, ואני אומר זאת מניסיון, הישיבות הטובות - מקבלות את המידע מהרבנים בתלמוד תורה, וגם אם זה יהיה מכשול בישיבה אחת או שתים - בסוף תימצא לו ישיבה טובה. כך, אותו אב שבצעירותו יכול היה להפוך לזבוב על הקיר בעיר חרדית, הופך להיות איש גאה ומאושר, עם משפחה של תלמידי חכמים, שבסופו של דבר משפיעה על הבית כולו.
המציאות שתיארתי, היא לא דמיונית. אני מכיר באופן אישי אנשים שעשו כך, בין הגילאים 20 - 30, והיום - יש סביבם משפחה חרדית לתפארת. אני מכיר גם כאלו שהתחילו תהליך, ואני רואה את הכיוון שאליו זה הולך, ולעומת זאת - ראיתי מקרים של מי שערער את כל שגרת חייו, ואני יכול לומר בוודאות - שאף פעם זה לא נגמר טוב. גם אם הוא עצמו יצא מזה בצורה נורמלית - המשפחה התפרקה או התנתקה.
כתבתי את הדברים בקיצור רב, כי יש בזה עוד הרבה מה לדון, להבהיר, לחקור ולחפור. אני מקווה שהקוראים יבינו לבד גם את הנקודות שלא כתבתי, ואני מתנצל מראש על כך שלא הקפתי את הנושא מכל כיוון שהוא.

טורונטיאני · 7/8/25

נכתב ע"י mic003:
אשכול מעניין. חשוב לי להוסיף כמה דברים, מנקודת הראייה שלי - כמי שעוסק בקירוב רחוקים ומקדיש לזה הרבה מזמנו.
ההיכרות שלי עם הנושא קצת שונה, ויש לי - כמובן, אינסוף עצות שלדעתי יכולות להועיל, אבל אני רוצה להתמקד בנקודה אחת מאוד חשובה.
חשוב לי לומר, שהדעה שלי עלולה להישמע לא פופולרית, וגם לא נעימה לאוזן החרדית הקלאסית. יחד עם זאת חשוב לי לומר, שהפעילות שלי היא ממוסדת, ואת ההנחיות קובעים גדולי ישראל.
הנקודה שחשובה מאוד לדעתי - היא הריכוך של הבום.
יש סטיגמות על חוזרים בתשובה. רובן לא נכונות. אבל אין להכחיש שהם עלולים להיראות בתחילת דרכם קצת מוזרים, במיוחד בנוף החרדי האותנטי. כחרדים - אנחנו מחונכים להיזהר מחריגות התנהגותיות שלא תואמות את השקפת העולם שלנו, וזה גורם נזק לכל הצדדים. לנו, כי מצוות שבין אדם לחברו הן לא המלצה, ולהם - כי הגישה לא מובנת, וקשה להם לתפוס ניואנסים.
חשוב להבהיר. הרבה מהחוזרים בתשובה, הם אנשים בוגרים ורציניים. אנשים שיש להם עבודה ומעמד. אנשים שהיחס אליהם - גם מצידנו, האברכים, היה יחס של כבוד והערכה. הם מתקרבים צעד, ועוד אחד, ועוד אחד, ואז - יום אחד, הם עושים את המעבר (בדרך כלל זה מתבטא בשינוי לבוש, אבל זה קיצוני יותר במעבר למקום חרדי יותר), ופתאום - בום. הם יורדים לשולי החברה, כועסים עליהם כשהם מתקשים להתמזג עם כולם, מעבירים עליהם ביקורת, ובדרך כלל - הם ירגישו שהצעד היה מוקדם מדי.
גם מצידם - יש לא מעט טעויות. הגדולה מכולם - היא הניסיון לראות את העולם דרך משקפיים רוחניות. קשה להם לראות מחזות שגרתיים, כמו חרדים שדואגים לחיצוניות שלהם, או מדברים בצורה שלדעתם לא הולמת. קל להבין, מה עובר עליהם בתקופה הקריטית הזו. מצד אחד - ביקורת על ניואנסים. מצד שני - אפס התחשבות בתובנות הרוחניות שלהם. המשמעות מבחינתם היא - שהציבור החרדי הוא לא מה שהוא נראה מבחוץ. מהר מאוד, המסקנה שלהם עלולה להיות - שהציבור החרדי, הוא רדוד. ציבור שמתעסק בצבע של גרביים ולא באמונה ותיקון המידות.
יש שעוברים את התהליך הזה איכשהו, ומבינים מתישהו - שהחיים הם מורכבים יותר ממה שנראה בהתבוננות ראשונית. אלו, אמנם יישארו לנצח עם התווית, אבל הם לפחות יישארו. בניגוד אליהם, יש את אלו שנשברים, ויש גם תופעה אחרת - לא פחות חמורה, שגם אותה אנחנו רואים. היא מתבטאת בכך, שהחוזר הטרי בתשובה - מגיע למסקנה, שאין אמת בעולם, ושהבריות כולן רודפות אחר השקר ושבויות בקליפות (המילים האחרונות, הן תמרור אזהרה מהבהב). במקרה הזה, עלול החזב״ת הטרי לצאת לדרך משלו, והוא מאבד אמון בכולם. כך, הוא מסוגל להופיע פתאום בבגדים חריגים - או להתעסק בספרות קבלית, שהוא רחוק מלהבין אותה כרחוק האברך החרדי מעולם הבילויים החילוני. הנזק - למותר לציין, כפול. הוא סובל, כי אם בתחילה הוא היה מוזר - בצעדים האלו הוא כבר יהפוך למנודה. מהצד השני, בעיניו - כולם פגומים ובעלי תאוות, והוא לא מוכן לקבל מאיש. הסוף - אם אתם שואלים, הוא משבר רציני שלא כולם שורדים אותו.
אז מה הפיתרון?!
התשובה לכך לא פשוטה, אבל היא עובדת. הדבר הטוב ביותר שאפשר להציע לחוזר בתשובה בתחילת דרכו, הוא - להמתין עם הניסיון להשתלב.
חוזר בתשובה בתחילת דרכו, לא אמור לעבור מיד לבני ברק או למודיעין עילית. גם לא ללבוש כובע וחליפה ולהתחיל במסלול של לימוד יום שלם. הוא לא כשיר לכך, וגם אם יש אחד ממיליון שכן - זה לא הוגן כלפי המשפחה, וזה מרחיק אותם. המסלול צריך להיות מדורג ואיטי. תחילה - מוסדות. ילדים במוסדות תורניים - זו הבטחה שהדור הבא כבר ייראה אחרת. הילדים שלו כבר יתחנכו ויגדלו על הניואנסים שהוא לא יצליח להכיר, והם אלו שיהפכו את האווירה לתורנית. שלב שני - הגבלה של טכנולוגיה. חסימה מעולה לכל הטלפונים (את זה אנחנו עושים בייעוץ עם אחד מהפוסקים הגדולים - כי המתקרב עדיין לא מפסיק את העבודה שלו, אבל היתרים כאלו - גדולים עלינו). עידוד להצטרפות לשיעורי תורה, ובעיקר - קשר ישיר עם מורה הוראה צעיר וכריזמטי שיודע להתנהל ברגישות במקרים מעין אלו, ולא להיבהל כששואלים אותו שאלות מורכבות.
מתי הוא יהיה אברך?! - לא בטוח שהוא יהיה. אין איסור לאדם להתפרנס, והוא קובע עיתים לתורה. האנשים האלו - מסוגלים לסיים ש״ס במסלול הדף היומי, ולהישאר צנועים - מתוך הערכה אמיתית ללומדי התורה. אנשים מהסוג הזה - נשארים במקום שלהם, בעבודה, במציאות המוכרת. הם לא מתערערים. בבין הזמנים הם באים ללמוד בבית המדרש, ובאופן כללי - הם חיים את חייהם, רק שבשונה מהעבר - הם עושים את זה מתוך אמונה אמיתית בדרך שלהם, וקיום של תורה ומצוות. למעשה, במקרה הזה - אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם מתחזקים מהם. הידיעה שאין כאן תחרות, ויש הערכה הדדית - מאפשרים לנו לקבל מהם. דרך אגב: הם האנשים שעושים הכי הרבה בשביל להביא אחרים לשיעורים ולפעילויות. הם הנציגים שלנו - במקומות העבודה, או בקרב המשפחה המורחבת.
ומה עם המוסדות של הילדים?! שאלה טובה. אתם בוודאי מבינים, שהרף לקבלה של תלמיד בתלמוד תורה בעיר חרדית, שונה מהרף בעיר חילונית - שם נשאר אותו אדם עם משפחתו וילדיו. בדרך כלל, תספיק המלצה של הרב המלווה, יחד עם בירור מקיף לגבי הבית והמשפחה. במידה והמשפחה שומרת תורה ומצוות, אין בבית מדיה מסוגים שונים, והאב קובע עיתים לתורה - אין סיבה שהוא לא יתקבל.
אם התלמיד יהיה טוב - אין סיבה שהוא לא ימשיך לישיבה קטנה טובה. בסופו של דבר, ואני אומר זאת מניסיון, הישיבות הטובות - מקבלות את המידע מהרבנים בתלמוד תורה, וגם אם זה יהיה מכשול בישיבה אחת או שתים - בסוף תימצא לו ישיבה טובה. כך, אותו אב שבצעירותו יכול היה להפוך לזבוב על הקיר בעיר חרדית, הופך להיות איש גאה ומאושר, עם משפחה של תלמידי חכמים, שבסופו של דבר משפיעה על הבית כולו.
המציאות שתיארתי, היא לא דמיונית. אני מכיר באופן אישי אנשים שעשו כך, בין הגילאים 20 - 30, והיום - יש סביבם משפחה חרדית לתפארת. אני מכיר גם כאלו שהתחילו תהליך, ואני רואה את הכיוון שאליו זה הולך, ולעומת זאת - ראיתי מקרים של מי שערער את כל שגרת חייו, ואני יכול לומר בוודאות - שאף פעם זה לא נגמר טוב. גם אם הוא עצמו יצא מזה בצורה נורמלית - המשפחה התפרקה או התנתקה.
כתבתי את הדברים בקיצור רב, כי יש בזה עוד הרבה מה לדון, להבהיר, לחקור ולחפור. אני מקווה שהקוראים יבינו לבד גם את הנקודות שלא כתבתי, ואני מתנצל מראש על כך שלא הקפתי את הנושא מכל כיוון שהוא.

זה הסיבה שאני מעריך הרבה יותר את ישיבת "אחינו" ואת בתי הספר של ה"קירוב", ברגע שילד או אפילו נער גדל בתוך סביבה חרדית, הוא יקלוט את כל הניואנסים בקלות וכשהוא ייכנס ליש"ג הוא יהיה ממש בחור סטנדרטי ואפילו מהמצוינים, זה בהדרגה וזה עובד. אני מכיר בחורים שלמדו ב"אחינו" וממש אי אפשר להבחין בהבדל בינם לבין החברותא שלהם (והם אפילו יהיו יותר מוצלחים ממנו).
כמובן זה לא סותר את הקירוב הרגיל שב"ה עוזר לכל כך הרבה יהודים להתקרב לרבש"ע מחדש.

טורונטיאני · 7/8/25

מעניין שהגל הראשון של החזרה בתשובה היה מבני אשכנז בחלקו הגדול (דור שני או שלישי לשואה). והיום זה בעיקר בעדות המזרח, זה נראה שהדור של הציבור האשכנזי החילוני כבר די גדל מנותק לגמרי מיהדות לצערנו. אין את הסבא רבא שהכיר רבנים או את הסבתא שהדליקה נרות.. (כמובן שגם עכשיו אפשר לפעול גם שם).
אולי הדור הבא של בעלי התשובה יהיה הדור של המתמודדים שהיה להם קשה במסגרות החרדיות ונשרו, אבל הם לא "אנטי", ולא יהיה אכפת להם לשלוח את הילדים לבתי ספר של "קירוב" ואולי אפילו להתחבר מחדש לגמרא שהיתה קשה ולא מובנת, למצוות שקצת נזנחו בצוק העיתים..

אגב, זה כל כך חבל (לדעתי בכ"א) שמשקיעים כ"כ הרבה בעיקר החוצה ולא פנימה. אפילו בחיידרים, בתחילת לימוד הגמרא אפשר לעשות תכנית אבחון לילדים ולתת עזרה למי שמתקשה עם הגמרא, לתת תמריצים קטנים, לחנך עם אהבה עם מלמדים טובים ואכפתיים, ובעיקר לא ללמד ילד מעל הרמה שהוא מסוגל אליה. גם ביש"ק, שלא יהיה מרדף חתול ועכבר בין המשגיחים המבוגרים לבין הבחורים. אפילו להעמיד אברך מיישיב לכל שיעור בנפרד שאיתו יוכלו בני השיעור לדבר ולהתייעץ. זיצים מידי פעם בליל שישי עם אותו אברך ואפילו מרצה אורח שאפשר לדבר איתו וגם להתווכח, (להבין סו"ס "מה המשגיח הזה רוצה ממני". למה כדורגל זה "ספאסטנישט".. וכו'.)
בחור שבישיבה קטנה קיבל חוויה טובה מלימוד גמרא, כשיגיע ליש"ג שמתאימה לו, הוא פשוט יפרח שם ויהיה לו טוב.

public · 7/8/25

נכתב ע"י חנה 5060:
קופצת על האשכול-
מעניין אותי לשמוע את דעתכם- בעלי תשובה והחרדים מבית.
האם נכון וכדאי להתחתן בעלי תשובה עם חרדים מבית או דווקא לשלב.
(אני לא מדברת על ילדים של בעלי תשובה אלא על אלה שחזרו בתשובה בעצמם)
האם נכון להם להשתדך עם חרדיים מבית?
כמה הפערי מנטליות תשפיע בזוגיות כזו?
ההתמודדות עם המשפחות?
האם יש הבדל עם בין חוזר בתשובה שמתחתן עם חרדית מבית- שזה מאוד מצוי.
לבין חוזרת בתשובה שמתחנת עם חרדי מבית.
(אל תכנסו לעניין השקפתי שזיווג זה משמיים וה' מחליט- זה ברור אבל בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם)

מנסיון אישי - הצד החרדי מבית צריך להיות מאד מאד בשל לזה, ולדעת למה הוא נכנס.
לדעתי וודאי לא מתאים לנישואים של צעירים חרדים קלאסיים.
אולי מבוגרים יותר - וגם אז זה לא לחרדים קלאסים שמורים אלא רק לכאלה שחשופים מאד לעולם ומבינים קצת לאן נכנסים.

ש.י.ג · 7/8/25

נכתב ע"י טורונטיאני:
אגב עם האשכול הזה, הבנתי שהיום לא ממליצים לבעלי תשובה לעשות שינוי דרסטי מידי (כמו כולל יום שלם). ולעומת זאת יש את הדור של הרב אורי זוהר זצ"ל וכו', שממש נהיו אברכים והתנתקו מהכל. האם זה נכון ומה בעצם השתנה פה בין הדור הקודם להיום

תלוי מאד איפה חזר בתשובה, ובאיזה גיל, האם יש לו עבודה מסודרת, מה סוג הישיבה והסגנון שהיה בה

ש.י.ג · 8/8/25

עזרה - בעלי תשובה יקרים!!! המאמר הזה (והתגובות שיגיעו בהמשך) בשבילכם!!!

יש לציין שזה מאמר פתיחה, והמטרה היא שכל מי שיש לו מה לשתף, לייעץ, להאיר ולהעיר, שיכתוב את אשר על ליבו, וכך יוכלו להיעזר בזה הרבה אנשים!!! אנחנו כבעלי תשובה קצת ותיקים (כמעט 20 שנה), נשואים פלוס 7, גרים בלב ליבה של עיר חרדית קלאסית, מסתובבים בכוללים החשובים ביותר, יורדים לגינה עם האמהות הדוסיות...

www.prog.co.il

בבקשה

נכתב ע"י טורונטיאני:
יש קישור לאשכול שננעל? חשוב לי לקרוא אותו

Ayala10 · 8/8/25

נכתב ע"י בקיצור חרדי:
בלת"ק
ההורים שלי גם חוזרים בתשובה,
רק שהם פשוט ידעו איך לעשות את זה...
או יותר נכון- איך לא לעשות את זה.
שניהם עובדים במשרות חשובות מאד אבל מאד לא מקובלות בציבור החרדי
והישיבות הכי טובות!! והסמינרים הכי טובים!
רודפים אחרי אחים שלי בישיבות והבנות בסמינרים.
ועכשיו כמה דוג' מחי היומיום-
יש קשר עם הסבים והסבתות אבל כמובן שלידנו הם כמעט בלי פלאפון ולא מדברים על ... לידנו
וכמובן שלא מתווכחים בהשקפות
לגבי הדודים והבני דודים-
כמעט ולא, וזה לא מפריע לנו בכלל, אולי להם
שהם היו קטנים היה צריך להזהיר אותנו מהם ומהשטויות שלהם,
(וגם אותם- הם בחיים לא מוציאים פלאפונים לידנו, אין מילים לא טובות,
יש לסבתא שלנו בריכה- וגם הקטנות נכנסות בלבוש צנוע ממש, הם לא באים בחוסר צניעות וכדו')
אבל ככל שהם גדלים אוטומטית "תפסנו מרחק"-
מעצמינו, זה פשוט מפחיד להיות לידם
ולפני גיל 9 הובהר להם עניין הנגיעות טוב טוב
אנחנו לא הולכים אליהם לבד בשופ"א
כמעט לא מגיעים לשבתות, אין- מצב שהם יגיעו בלבוש לא צנוע!!
יש לנו בחורי ישיבות בבית!
הם נותנים לנו כסף ואנחנו אומרים תודה רבה ואין עוד סבא וסבתא כאלה בעולם
לפני חודשיים היה לנו חתונה של דוד חילוני גמור
קנינו בגדים חדשים, תסרוקות, תכשיטים,
היינו בצילומים, בחופה,
5 דקות ריקודים ששמו בשבילנו שירי תרפפ"ו (כי הרבית...)
ולא משנה שזה היה מצחיק לראות את כל החילונים מקפצים בהלהבות "מראה כהןןןן"
וכמובן ששמו מין מחיצה
וברגע שהיא נפרצה והתחילו שירי ד' ישמור
אנחנו היינו בחוץ
זה הבעיה שלהם
הם רוצים אותנו בחתונות ובאירועים- שיכבדו.
ודרך אגב- הם מכבדים יופי, כי אנחנו חשובים להם, והם יודעים שאם לא יהיה שם לפי הכשרויות ורוח ההלכה שאנחנו מבקשים- אנחנו פשוט לא נהיה.
ועוד דוגמא- בבר מצוות-
(כפרה על הבר מצווה אבל בסדר)
אנחנו פשוט יושבים בשולחן בצד, עם אוכל משלנו, רק המשפחה שלנו שברוך ד' ממלאת להם חצי אולם והכל טוב
לגבי האיפון-
הם כן מכניסים אלינו (אחרי הכל זה החמצן...) אנחנו לא נוגעים לא מסתכלים
(סתם משהו חמוד-
הלכנו לנחם לפני כמה זמן את אחד הצדדים ואחת הדודות שהתלהבה לראות חרדי אמיתי
רצתה להצטלם עם אחותי בת 6 ואחותי עשתה לה כזה פרצוף ולא הסתכלה לפלאפון
ואז היא באה אלי "מה עשיתי לא בסדר? מה יש איזשיא בעיה? למה היא עשתה כזה פרצוף"? התגאתי
תכלס---
אנחנו מאד מכבדים אותם
מתקשרים אליהם כל שבוע, אוהבים אותם ומביאים להם הכי הרבה נחת
(עד שסבא שלי מברך את אח שלי ביש"ג "שתהיה טייס מצליח")
אבל מאד שומרים מרחק
ובלב מרחמים לראות את ההבדלים בין הילדים הטהורים שלנו, העדינות שלהם, השקט והרוגע
(אנחנו גדולים מהם במספר פי כמה וכמה והם עושים יותר רעש ממנו פי כמה וכמה)
לילדים ה.. שלהם
ולא רק
ואיך להקנות ערכים-
הפוך,
ההורים שלי שהיו שם,ואנחנו שמכירים יותר מכל חרדי אחר מה זה חילוני
יכולים להסביר לילדים שלנו, יכולים להדגים ולהראות להם הרבה יותר בקלות מה זה
"אשר בחר בנו..."
בהצלחה וסליחה על האורך

ככה בערך גם היה אצלנו. אבל לדעתי זה קצת שונה בין לגור בעיר חרדית בתור משפחה של חוזרים בתשובה/ חוזרת בתשובה לבין לגור בעיר חילונית.
אצלנו, היו דברים שמלכתחילה לא היו רלוונטיים... נגיד טלוויזיה, לא ראינו אצל סבתא וסבתא שלי אבל אם היה פתוח בוודאי שהינו מציצים... ואז בבית הינו משחקים כאילו אנחנו מגישים...
ההורים שלי תמיד היו כועסים עלינו אבל זה באמת היה קשה (מודה!)

לעניין להיות בחתונה, אז ככה:
זכורה לי החתונה של דודה שלי באיזה ישוב בצפון, חתונה פרוצה מאוד!!!!!
היינו שם, באיזה חצר צדדית. סבא וסבתא שלי דאגו לנו לאוכל בד"ץ והיינו עם שמלות וכל העניינים... נשארנו גם אחרי החופה אבל לא היינו עם כל ההמון...

אחרי כמה שנים, כשהייתי כבר בכיתות הגבוהות של היסודי, אחות של אמא שלי התחתנה. אז לא היינו (כי אמא שלי הייתה יותר נגד, וזאת הייתה אחותה אז היא הרשתה לעצמה...).
אמת, עד היום לפעמים כשאני נזכרת בזה זה גורם לי לעצב ולתחושה כואבת... בסוף זאת דודה שלי. ההורים של אמא שלי דתיים וחוץ מהדודה הזאת כולם חרדיים +-...
כולם היו שם, כולל בני דודים שלי וכו'. ורק אנחנו לא. אמא שלי היא האחות הבכורה, אני האחיינית הבכורה. הייתי כבר דיי גדולה. זה לא שלא ידעתי מה זה חילוני...
אם היה אפשר הייתי כותבת דברים הרבה יותר חריפים שלא קיימים אצל חרדי ממוצע שאין לא משפחה חילונית וכו'. וד"ל.......................

רוב מה שכתבתם יכולה לומר שגם היה אצלנו.

אגב, מה שכן ראיתי אצל ההורים שלי שכאב להם. זה כשאח שלי התחיל קצת לפקשש בלימודים ואבא שלי שניסה לעשות ולעזור וכו' אבל בגלל שאבא שלי לא גדל במיינסטרים (אולי במיינסטרים החילוני

) זה גרם לו לכאב יותר גדול.
(ואח שלי לא ירד או משהו כזה, ח"ו....)

עוד משהו שנזכרתי...
בעניין הצבא וכל זה. כשהייתי בתיכון סבא שלי הרבה פעמים היה אומר לי 'לצבא או לשב"כ יש הרבה בנות אולפנה שנבחנות וכו', אם תרצי את תוכלי. יש לך פרופיל גבוה (כי אבא שלי ודוד שלי היו ביחידות מאוד טובות וכנ"ל שני הסבים שלי משני הצדדים וכו')....'. ככה הוא היה אומר גם לאחים ואחיות שלי....

ואין מה לענות להם!!!!!
אני לא יכולתי לומר לסבא שלי שאנחנו חרדים ואורחות הצבא לא מתאימים לנו וכו'.... כי סבא שלי הוא נפגע פעולות איבה כבר שנים הוא איבד חברים וכו' הוא עשה שירות מילואים במלחמת יו"כ.

*אולפנה - כמה שניסינו להסביר לסבא שלי שאולפנה ותיכון בית יעקב זה שונה הוא לא הבין

r :) · 8/8/25

אשמח לשמוע ממי שמנוסה בעניין--
מה עם הבדידות המשפחתית? שאין את מי להזמין, אין למי ללכת בעיקר בחגים, ובעיקר משפחות קטנות... והניתוק מכל ה"חגיגות" של בני הדודים וכו....

מהממתתת · 8/8/25

זה נכון שהרבה פעמים דור שני לבעלי תשובה יורדים מהדרך?

Ayala10 · 8/8/25

נכתב ע"י מהממתתת:
זה נכון שהרבה פעמים דור שני לבעלי תשובה יורדים מהדרך?

לא הייתי אומרת יורדים אלא מחפשים את עצמם בעולם שהם מכירים את שני גווניו...

Ayala10 · 8/8/25

ג

נכתב ע"י r :):
אשמח לשמוע ממי שמנוסה בעניין--
מה עם הבדידות המשפחתית? שאין את מי להזמין, אין למי ללכת בעיקר בחגים, ובעיקר משפחות קטנות... והניתוק מכל ה"חגיגות" של בני הדודים וכו....

גם במשחות גדולות וכו' זה היה..
נגיד בני דודים נוסעים/ "מותר להם"/ עושים וכו' ולמה לנו אסור??
שאלה קבועה שהייתי שואלת את ההורים שלי כשהייתי ילדה...
הייתי ממש בוכה להם שאני רוצה ככה וככה ושזה לא עבירה ומה הבעיה וכו'....

בחגים הינו הולכים למשפחה של אמא שלי יותר.

ההורים שלי תמיד הבדילו אותנו מהמשפחות וכל הזמן הם שיננו לנו את זה שאנחנו זכינו והם לא וכו'...
בעיקרון עם המשפחה של אבא שלי היה יותר קשה מאשר עם המשפחה של אמא שלי..
אמא שלי למדה בסמינר שהיה מאוד נחשב בזמנו והיא ספגה הרבה בכל מה שקשור ללכת עד הסוף/ להיות גאה בזה/ וכו'

טורונטיאני · 8/8/25

נקודה די חשובה שחשבתי שמציקה לבעלי תשובה, זה שהציבור החרדי לא תמיד מושלם ב100% אז אולי נסתגר בתוך עצמנו ונקים זרם חדש של שומרי תומ"צ.
אבל צריך להבין שבסוף, הציבור החרדי ספג דור אחרי דור את ערכי היהדות בלי נתק, ולא שווה להתנתק ממנו.
אז מה בעצם, להיות חלק מהציבור החרדי, ובשולחן שבת לחנך את הילדים נגד ה"מלומדה" שיש בחרדיות, בדיוק כמו שנחנך לשמירת שבת וברכה בכוונה. (כמובן שלא מייד נכנסים לגור בתוך עיר חרדית עם כל הבלאגן שם, אבל אחרי כמה שנים, בהכוונת רב, לעשות צעדים בדרך להיכנס לתוך הציבור.)

ש.י.ג · 8/8/25

נכתב ע"י טורונטיאני:
נקודה די חשובה שחשבתי שמציקה לבעלי תשובה, זה שהציבור החרדי לא תמיד מושלם ב100% אז אולי נסתגר בתוך עצמנו ונקים זרם חדש של שומרי תומ"צ.
אבל צריך להבין שבסוף, הציבור החרדי ספג דור אחרי דור את ערכי היהדות בלי נתק, ולא שווה להתנתק ממנו.
אז מה בעצם, להיות חלק מהציבור החרדי, ובשולחן שבת לחנך את הילדים נגד ה"מלומדה" שיש בחרדיות, בדיוק כמו שנחנך לשמירת שבת וברכה בכוונה. (כמובן שלא מייד נכנסים לגור בתוך עיר חרדית עם כל הבלאגן שם, אבל אחרי כמה שנים, בהכוונת רב, לעשות צעדים בדרך להיכנס לתוך הציבור.)

אני מקומות שעשו את זה ופשוט יצא גרוע
כמו שאתה אומר אין שום ציבור בעולם שספג ככה את ערכי היהדות, וממילא על אף החסרונות (שבכללות הציבור הם נדירים) לכאורה אין אפשרות לגדל בית של תורה וערכים בקהילה סגורה שלא קשורה לציבור החרדי

ש.י.ג · 8/8/25

נכתב ע"י מהממתתת:
זה נכון שהרבה פעמים דור שני לבעלי תשובה יורדים מהדרך?

"אני לא חרדי מלידה" הדור השני | הרב דן טיומקין | כנס "נוער בסיכוי 2"

"אני לא חרדי מלידה" הדור השני | הרב דן טיומקין | כנס "נוער בסיכוי 2" בכנס 'נוער בסיכוי' השני, דיבר הרב דן טיומקין מחבר הספר 'בוסר המלאכים'. 🔻על הבעיות היחוד...

www.youtube.com

דן טיומקין, עם הסבר מפורט מדוע די שכיח התופעה של דור 2 שיורד מהדרך

טורונטיאני · 8/8/25

ועוד משהו, נפוץ מאד שבעלי תשובה נמשכים לזרמים מסוימים בחסידות. וזה מצוין, רק חשוב לעשות את זה מבחירה ולאחר הכרות גם של יתר סוגי הקהילות שיש בציבור החרדי.
מאד קל להתחבר למקום שלא שופט ומאד מכיל, עם ציבור גדול מאד של בעלי תשובה ומרגישים שם הכי בנוח. אבל האם זה הדרך שמתאימה לנו ספציפית? כדאי לבדוק קודם עוד אפשרויות. כמובן אחרי שבחרנו, ממשיכים עם הדרך שרצינו ולא מחליפים את הדרך בקלות ללא התייעצות עם רב מוכר מהמיינסטרים.