בשעה טובה, מצאתי לי קצת זמן פנוי לקרוא תגובות (הצעה שלי לכל כותב -- לקרוא שוב ושוב את הביקורות, גם אלו הישנות שלדעתך כבר למדת מהן. כבני אדם, יש לנו טבע לחזור כל פעם לטעויות ישנות שעשינו), ומכיוון שיש לי חוב תגובה - אז הגיע הזמן לפרוע אותו (ובבקשה, אל תשלחו לי הודעות נזעמות בנוסח: ׳אם יש לך זמן תמשיך את הסיפור׳. לא תמיד יש לי את ההשראה המתאימה לשם כך, ובכנות - אם עכשיו אתם ממתינים להמשך, אין לכם מושג מה יגיע בעוד שלושה - ארבעה פרקים. המתח רק גדל עם הזמן, לא ההיפך).
באופן כללי, לדעתי - הסוגה של העלילה הזו היא לא אקשן. אקשן לדעתי, מתאפיין בהמון מוטיבים של פעולה. מרדפים, קפיצות, צניחות חופשיות, צלילות, ועוד הרבה דברים שיונה ספיר טובה בהם. בסיפור שלי, ההתרחשויות ברוב הזמן (לפחות עד כה) הן איטיות ונעדרות פירוטכניקה, והדברים מתרחשים לרוב בין קירות סגורים ומשמימים.
אם כבר, לדעתי העלילה יכולה להיות מוגדרת כמותחן. מותחן שיש בו קצת מוטיבים של פעולה, קצת דרמה, אבל בעיקר מתח ודי הרבה אימה (עדיין לא... עדיין לא).
בכל אופן, אני מודה שלא למדתי לעומק את הדברים, ואין לי ידע מקצועי בנושאי כתיבה. אני מתנחם בכך שאנשים אוהבים לקרוא את העלילות שלי, למרות חוסר המקצועיות.
לכן, אני מעדיף לדון לגופם של דברים, בלי להפוך את עצמי לטיפש באמצעות שימוש לא נכון במילים חכמות.
הבנתי את הביקורת שהופנתה כלפי תיאור התהליכים הנפשיים של הדמויות. באופן כללי, אני קצת מסכים וקצת לא. קצת מסכים, כי אכלתי לכם את הראש עם עמיקם, עד שאפילו כשהוא מת - לא ראיתי מי שהתאבל עליו מדי. קצת לא - כי לדעתי, אין דרך להביא דמויות אל הקצה בלי לתאר את פיתולי נפשיהם.
באופן כללי ניתן לומר, שאני לא אוהב תיאורים של תהליכים נפשיים ופנימיים, זה מייגע אותי ואני סובל מקריאה של עלילות כאלו. עם זאת, חשוב לי להיות מדויק. וכשאני מביא דמות אל הקצה, ומעמיד אותה מול מצב הזוי, חשוב לי לדייק בתחושות שלה, כדי שדברים יהיו ברורים.
לאורך העלילה ניתן לשים לב, שכמעט בכל פעם בה נמנעתי מלכתוב על המתחולל בנפשן של הדמויות כאשר הן פועלות פעולה שלכאורה מנוגדת לאופיים - הקוראים לא הצליחו להבין את השינוי הפתאומי, והותקפתי על ללא עוול בכפי. כך שגם אם לפעמים יש קצת אריכות שאינה נדרשת - אי אפשר לגמרי להתעלם מהתהליכים הפנימיים ולתת לדמויות לפעול במה שנראה כמו קפריזות לא הגיוניות.
מבחינת התקדמות העלילה, בכל פרק יש התקדמות. משעשע אותי להגן על התקדמות העלילה, כי לדעתי היא בלתי מידתית ביחס לכל עלילה שקראתי, והיא גדלה ומתפתחת ללא הפסקה. במידה מסויימת, אני מסופק מכך, כי בתפיסה שלי - הצלחתי להעביר את כל החומר שרציתי, בזמן שחשבתי שמזמן אנשים יתיאשו ויאמרו שזה יותר מדי עומס מידע.
לסיכום: תודה רבה מאוד על ביקורת ארוכה ומושקעת, לעולם אל תפסיקו, עד הסוף הטוב (סוף טוב?! נראה לכם?! ככה אתם מכירים אותי? סוף רע ומפחיד, כמובן!)
אז קודם כל, תודה רבה על המחמאות, אם כי - תכנון מקדים מעולם לא היה הצד החזק שלי. אני נותן לעלילה לזרום, ודמויות עלולות לחוות דברים שמעולם לא דמיינתי בעבר.בתור מישהי שהגיחה לכאן וקראה את הפרקים בזה אחר זה,
קודם כל - התרתקתי
שנית - רשמתי לעצמי לעולם לא להתחיל סיפור בהמשכים לפני שאני בודקת שהוא הגיע אל סופו הטוב ...
שלישית - כמה הערות:
אתחיל במחמאות...
העלילה נהדרת, האלמנטים הבלתי הגיוניים והמאיימים שזורים היטב ומעוררים סקרנות ומתח בלתי נשלטים... ניכר שהיה כאן תכנון מקדים מרשים ביותר.
סגנון הכתיבה בעל ניחוח ייחודי , זורם ונעים לקריאה (ואף ממכר...)
טוב, אז ככה:מכיוון וכותב העלילה כתב מפורשות שהוא מעוניין ושמח בביקורת, אני אכתוב אותה אף שהיא מעט חריפה:
כמות התיאורים השזורה לאורך כל הפרקים - מחשבות, רגשות וההיסטוריה של הדמויות - לטעמי, מוגזמת לגמרי.
הייתי מתארת את זה ככה* -
סיפור אקשן טוב בנוי מסצנות, שבירידה לרזולציות נמוכות יותר - בנויות מפעולות ותוצאות, כשכל סצנה ופעולה - אמורה לקדם את העלילה הכללית באופן כלשהו, בין אם דרך התרחשות חדשה שמסיטה הכל לכיוון חדש ומעניין, או סצנה מעט שקטה יותר שבסופו של דבר גורמת לשינוי התפיסה של הקורא ביחס למניעים של הדמות, וממילא ביחס לעלילה - ובאופן כללי, כל דבר שנכתב בסיפור צריך בדרך זו או אחרת, להניע את ההתרחשויות ואת מהלך העלילה, קדימה.
כל זה כשמדברים על סוגת האקשן, סוגת הדרמה היא תחום נפרד ובו יש מקום להרהורים, תהליכים נפשיים, ושינויים שעוברים על גיבור העלילה, וזה בסדר, הכל יכול להתרחש לאט יותר - בסוף תהליכים נפשיים הם מודרגים ואיטיים יותר. (כמובן שגם שם העלילה צריכה להתקדם בקצב מסויים אחרת הקוראים ישתעממו וינטשו אבל זה נושא בפני עצמו)
לתחושתי,
הסיפור המדובר - שהוא באופן ברור משוייך לסוגת האקשן,
גולש שוב ושוב לתיאורים של האנשים, המקומות, התרחשויות שהיו יכולות להכתב בקיצור רב הרבה יותר מבלי לפגוע בתוכן, וכן נוטה מבלי להתכוון - לסוגת הדרמה, בתיאורים פנימיים של אלישע החוקר, של מערכות היחסים בינו ובין מפקד המשטרה, הנחקר, התחושות שעוברות עליו וכו',
כשהבעייתיות בכל אלה היא, שהם לא מקדמים את האקשן שבעלילה
באופן כללי, לדעתי - הסוגה של העלילה הזו היא לא אקשן. אקשן לדעתי, מתאפיין בהמון מוטיבים של פעולה. מרדפים, קפיצות, צניחות חופשיות, צלילות, ועוד הרבה דברים שיונה ספיר טובה בהם. בסיפור שלי, ההתרחשויות ברוב הזמן (לפחות עד כה) הן איטיות ונעדרות פירוטכניקה, והדברים מתרחשים לרוב בין קירות סגורים ומשמימים.
אם כבר, לדעתי העלילה יכולה להיות מוגדרת כמותחן. מותחן שיש בו קצת מוטיבים של פעולה, קצת דרמה, אבל בעיקר מתח ודי הרבה אימה (עדיין לא... עדיין לא).
בכל אופן, אני מודה שלא למדתי לעומק את הדברים, ואין לי ידע מקצועי בנושאי כתיבה. אני מתנחם בכך שאנשים אוהבים לקרוא את העלילות שלי, למרות חוסר המקצועיות.
לכן, אני מעדיף לדון לגופם של דברים, בלי להפוך את עצמי לטיפש באמצעות שימוש לא נכון במילים חכמות.
הבנתי את הביקורת שהופנתה כלפי תיאור התהליכים הנפשיים של הדמויות. באופן כללי, אני קצת מסכים וקצת לא. קצת מסכים, כי אכלתי לכם את הראש עם עמיקם, עד שאפילו כשהוא מת - לא ראיתי מי שהתאבל עליו מדי. קצת לא - כי לדעתי, אין דרך להביא דמויות אל הקצה בלי לתאר את פיתולי נפשיהם.
באופן כללי ניתן לומר, שאני לא אוהב תיאורים של תהליכים נפשיים ופנימיים, זה מייגע אותי ואני סובל מקריאה של עלילות כאלו. עם זאת, חשוב לי להיות מדויק. וכשאני מביא דמות אל הקצה, ומעמיד אותה מול מצב הזוי, חשוב לי לדייק בתחושות שלה, כדי שדברים יהיו ברורים.
לאורך העלילה ניתן לשים לב, שכמעט בכל פעם בה נמנעתי מלכתוב על המתחולל בנפשן של הדמויות כאשר הן פועלות פעולה שלכאורה מנוגדת לאופיים - הקוראים לא הצליחו להבין את השינוי הפתאומי, והותקפתי על ללא עוול בכפי. כך שגם אם לפעמים יש קצת אריכות שאינה נדרשת - אי אפשר לגמרי להתעלם מהתהליכים הפנימיים ולתת לדמויות לפעול במה שנראה כמו קפריזות לא הגיוניות.
מבחינת התקדמות העלילה, בכל פרק יש התקדמות. משעשע אותי להגן על התקדמות העלילה, כי לדעתי היא בלתי מידתית ביחס לכל עלילה שקראתי, והיא גדלה ומתפתחת ללא הפסקה. במידה מסויימת, אני מסופק מכך, כי בתפיסה שלי - הצלחתי להעביר את כל החומר שרציתי, בזמן שחשבתי שמזמן אנשים יתיאשו ויאמרו שזה יותר מדי עומס מידע.
אני מסכים, ומכיוון שאת הנעשה אין להשיב (לעת עתה) - אני יכול רק ללמוד להבא.לדעתי, עריכה וחיתוך אכזרי של החלקים האלה בסיפור, היו מקפיצים אותו בכמה רמות
או בקצרה: מה שלא חייב להיות בסיפור לצורכי קידום העלילה וההבנה - מוטב לו להתקצץ משמעותית...
כפי שראית, אני יודע לקבל ביקורת, ואני יודע גם לחלוק על חלק ממנה נחרצות, ואני נהנה מזה ומזה.(הוא נהדר גם עכשיו, כן? כל אלה הם הערות לפי דעתי האישית, שאפשר כמובן לחלוק עליהם נחרצות...)
לסיכום: תודה רבה מאוד על ביקורת ארוכה ומושקעת, לעולם אל תפסיקו, עד הסוף הטוב (סוף טוב?! נראה לכם?! ככה אתם מכירים אותי? סוף רע ומפחיד, כמובן!)