סיפור בהמשכים סודות מן החדר

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כיף לפתוח את פרוג אחרי תקופה ארוכה יחסית ולגלות את התגובות שלכם. תודה רבה לכולם על ההערות והארות.

לפני כמה דקות קיבלתי הרשאה פה בקהילה,
והסיפור שלך שווה את ההודעה הראשונה...
תמשיכי את הסיפור, בבקשה....
שמחה לשמוע. מבטיחה בלי נדר להמשיך. אשתדל שזה יהיה בקרוב.

היא היתה נשמעת אחת שצריכה להיראות יותר צולי"ת מזה.
ואם האיפור כולל מייק אפ וסומק בלבד, אולי היה כדאי להכניס את זה כאן...
ועוד משהו, משפחות בסגנון הזה (ולא רק), פגישה ראשונה היא תמיד בבית. בפרט בגיל צעיר...


חוץ מזה, זה סיפור שפשוט כיף לקרוא ולהיסחף אליו
מחכה ממש להמשך.
תודה על ההערה. האמת שזה מעניין כי אני הייתי בטוחה שכל צול"ית מצויה מתאפרת לפגישה. בעיני זה מינימום. כמובן שהכל בצורה עדינה אבל בכל זאת.

לגבי הסיפור הזה ספציפית אפרת היא לא ממש צולית. יותר צולית בתחפושת...
ועוד משהו, משפחות בסגנון הזה (ולא רק), פגישה ראשונה היא תמיד בבית. בפרט בגיל צעיר...
היום הרבה פחות.
נהיה יותר ויותר מקובל להפגש בחוץ גם פגישה ראשונה.
זה גם מעניין. אולי זה הולך לפי איזורים. במקום שאני גרה בו מאוד מקובל לעשות פגישה ראשונה במסעדה/ לובי של בניין/ פארק. כמעט ולא שמעתי על כאלו שעשו בבית. אבל שוב, שווה בדיקה.

סוף סוף הגעתי לסיפור הזה
הבטחתי לעצמי לשבת לקרוא אותו כשיזדמן לי והנה זה קרה
הכתיבה שלך יפה ומרתקת ואין לי כל כך הרבה ביקורת (שכבר התייחסו אליה)
מחכה להמשך!
תודה רבה. מקווה להמשיך בקרוב.

הערה כללית על הסיפור: הסיפור אכן מבוסס על סיפור אמיתי. אבל הפרק האחרון לא קשור לאותו הסיפור של אותה בחורה (היא לא נפגשה איתו) כן קשור לסיפור של הרבה בחורות אחרות.
 

אש קודש!

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לא תקני.
יכול.
"צ-ו-ל" איך הוגים את זה? מפרידים בין הצד"י והווי"ו? לא עדיף "צווווו-ל" ?
הייתי כותבת "צ-ו-ל".
-משפט שרומז שיוחאי הזה ייכנס לחים שלה. הכינוי בשם נותן למי שהוא בעצמו השפעה על הרגע שנשמע משמעותי עבודה. זה לא סתם התגלות שקורית לה בפגישה, זה יוחאי עזריאל.
מסכימה לחלוטין.
יכל -מלה מעצבנת נשמע עילג. בבקשה תחליפי... אולי יכול היה. כבר יותר טוב.
כפי שכתבתי לעיל, זה לא תקני שכן גם בעבר זה יכול (אין כזה דבר יכל).
היא היתה נשמעת אחת שצריכה להיראות יותר צולי"ת מזה.
ואם האיפור כולל מייק אפ וסומק בלבד, אולי היה כדאי להכניס את זה כאן...
נראה לך שצו"ליות לא מתאפרות לפני פגישות???
איפה את חיה???
אז הן לא שמות משהו צועק, אבל בכל אופן...
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
אם כבר הקפצת את האשכול אז אני אעדכן שלא שכחתי מהפרק הבא. יהיה עיכוב קטן של חודש - חודש וחצי ואז בעז"ה אעלה אותו ואולי גם פרקים נוספים.
למה??????
זה לא יפההה
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
למה??????
זה לא יפההה
מתנצלת אבל אני נמצאת בתקופה עמוסה מאוד שתסתיים בעז"ה בעוד חודש. לא נראה לי שאגיע לזה לפני כן.
אמנם הפרק הבא כבר בנוי וכמעט מוכן, אבל חסרים בו כמה דיוקים. ובסיפור כזה, שמדבר על אירועים אמיתיים מהחיים, מאוד חשוב לי לדייק בתחושות וברגשות של גיבורת הסיפור והסובבים אותה.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אחרי תקופה ארוכה שלא פרסמתי, שמחה לפרסם את הפרק הנוכחי ולקיים את הבטחתי. אשמח לשמוע מכם.

בשיעורי הבית היהודי לא החמצתי אף מילה. מילאתי את המחברות בשורות קטנות וצפופות. המורות דיברו בעיניים בורקות על בית של תורה ואני כתבתי. הן דיברו על הזכות להיות אשת אברך- ואני כתבתי. הן סיפרו על רחל, אשת רבי עקיבא. על "שלי ושלכם שלה הוא" ואני כתבתי וכתבתי.

לא הבנתי איך אפשר להיאחז בדף גמרא מרחוק. להאמין שהוא קרוב. להרגיש את המתיקות שלו. לא הצלחתי להפנים איך תורה תביא את הקמח. ולמה לא יוכלו שניהם להתגורר יחדיו.
המרצות והרבניות ציירו קווי מתאר של אישה כשרה שיושבת בביתה. אור נשפך מפניה: אושר שלא ניתן לתמצת למילים. ואני ראיתי אישה עייפה. עייפה מהבית שסחבה על גבה: גדול, כבד ודורש.

"לא מתאים לי למחוק את עצמי", אמרתי לנתנאל אחרי עוד יום עיון ארוך שהוציא ממני ים סימני שאלה.
"למה למחוק?", תמיהה נשבה בין מילותיו. "להקים בית של תורה זה נקרא למחוק את עצמך?!"
"כן. בדיוק ככה. לא מתאים לי להידחס ביחידה עלובה בבני ברק. לגדל שם ילדים. לבד"
"לא מתאים לי לצאת כל בוקר לעבודה. לפרנס משפחה גדולה. לבד".
"לא מתאים לי להחזיק בית שישאב ממני את תמצית הכוחות. והכל לבד- לבד- לבד".

"הראייה שלך לגמרי מעוותת", הוא קטע אותי. "אם ככה את רואה את הדברים, עדיף שתתחתני עם איזה הייטקיסט שיעבוד מצאת החמה ועד בין הערביים. אני בטוח שהוא יגיע לבית לעיתים קרובות יותר..."
"אוף! עכשיו גם אתה מדבר כמו כולם", נסערת ניתקתי את השיחה ולחצתי לחיצה ארוכה על המקש הימני שלא תאפשר לאיש לדעת על קיומי בשעות הקרובות.

הכאיבו לי המילים של נתנאל. שיקפו כל צומת בחיי. כל חשש שתרגמתי למילים, הומר באיום על עתידי. סימני שאלה שהפרחתי לחלל, הפכו לחיצים. חזרו אלי. פגעו בי.

מאז לא דיברתי עם איש על תחושותיי הבוערות כיביתי אותם בעצמי בדרכים אחרות. פעם נתנאל אמר לי שאם אש נתפסת בבגד, צריך מיד להתגלגל על הארץ. ככה אפשר לכבות אותה גם ללא מים.

* * *

"אני לא מצליח להבין", אבא חצה את הסלון לאורכו. שלוש פעמים. כל אחת מאצבעותיו מנתה את המעלות: "את אומרת שהוא בחור יירא שמיים, רציני, שקדן. את אומרת ששאיפתו העיקרית היא להקים בית אמיתי של תורה. את טוענת שיש סיכוי גדול שבחור כזה יגדל להיות גדול הדור הבא. אז למה את לא מעוניינת להמשיך?"

הייתה תמימות במילים של אבא. תמימות אמיתית, שלימה. כזו שהוכיחה לי עד כמה אני שחקנית טובה על במת החיים. עד כמה אני שקרנית בעיני עצמי.

לא נאבקתי בכוח הדיבור שנלקח ממני באותה העת, רק עמדתי מול שניהם ושתקתי.
שני זוגות עיניים נישאו אלי, חיכו שאגיד את מה שלא יכולתי לומר.
לא יכולתי לשרטט להם חלומות בחול: בית קטן, איש ואישה שוכנים בו. שכינה ביניהם. ואש של תורה דולקת באמצע הסלון. מציפה את הבית באור אחר, יקר.

מה יכולתי לומר להם? להורים היקרים שלי שבמשך שנים השקו פרח נבול. טפטפו מים על שורשים שחורים, חלשים. לא שמו לב שמתי שהוא, אולי בגיל שתיים עשרה, ואולי בגיל שבע עשרה, חדל הפרח לגדול.

ילדה קטנה גדלה בתוכי, נבלה איתי בכל יום שחלף.

באחד מחדרי הלב שלי התגוררה אפרת אחרת. "אפרת הקטנה", קראתי לה. כשהתפללתי היא רק רפפה בעמודים. פתחה וסגרה את הסידור לסירוגין, מנותקת. לא תמיד היא זכרה לברך אחרי האוכל, אבל מיד לאחר שסיימה את הביס האחרון פתחה סידור. מלמלה כמה מילים שהיא לא באמת זוכרת.

כשאפרת מילאה עמודים על בית של תורה, אפרת הקטנה לעגה לה. שרטטה בית קטן בשולי המחברת. רצתה איש שיביא איתו כסף. יקנה לה אושר. הבטיחה שיקבע עיתים לתורה. על הדף היומי הוא לא יוותר.

בכל החלומות שלי הופיעה אפרת הקטנה, אמיצה כל - כך. כשאני שתקתי - היא צעקה. כשבכיתי היא צחקה. לעגה על עבר והווה שלא שייך לה. בחירות היו בשבילה המשימות הכי פשוטות בעולם. היא תמיד ידעה מה לומר בזמן הנכון ובמקום הנכון.

מעולם לא העזתי לזעוק את צעקותיה של אפרת. לא כי הייתי עייפה מדי, אלא כי לא באמת ידעתי איך עושים זאת. מסתבר שגיבורים חיים רק בירכתי המח. מטיילים בדמיונות.

* * *

"דווקא בגלל שהוא עילוי ומתכוון לשקוד על התורה כל חייו. ודווקא בגלל שהוא עתיד להיות גדול הדור הבא - הוא לא מתאים לי", סדקו מילותיי את הדממה שרבצה בסלון.

אמא פתחה וסגרה את עיניה לסירוגין, המומה. אבא השתאה לרגע ואחר נשא אלי מבט שלא אשכח לעולם: מצחו התקמט לשבילים של כאב ושני חריצים עמוקים נפערו בין גבותיו. כל קמט בפניו עיכל כל פיסת חיים שהחבאתי מתחת חמישים סנטימטר שך בד.

רק לאחר שראיתי את פניהם, הבנתי עד כמה כאב כדור השלג שזרקתי לעברם. המציאות הכתה בפניהם בעוז: אפרת שלהם, הצנועה, הצדיקה, הממושמעת. כבר לא בובה של ילדה.

"אז מה את רוצה לומר בעצם", שאלו אותי השפתיים החיווורת של אבא אחרי רגע של דומיה. "שאת לא רוצה להקים בית של תורה?!"

"אהממ.. אני... זאת אומרת... כלומר, כן... סליחה, אבל..."

"מה קרה לך אפרת? מתי איבדנו אותך?", קטעה אמא את אוסף מילותי הרצוצות. דאגה הסוותה את אישוניה.

"אני מצטערת", קולי נסדק. דמעות ליוו את מילותיי. "אבל אני לא יכולה להצביע על זמן מסוים שבו נעלמתי. וגם אם אנסה לא אצליח. לא איבדתם אותי בשום שביל. בשום צומת חיים. פשוט מעולם לא הייתי שם".

זו הייתה אפרת הקטנה שדיברה מתוכי. זו הייתה היא. הפתיע אותי הקול שלה. היה כל כך חלש ואחר. חדגווני וחיוור. היא לא יודעת למרוד. היא לא יודעת לאכזב.
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
וואו.
כמה דברים
דבר ראשון
1689783074148.png

עמדת בהבטחה.
חודש בדיוק
דבר שני, זה נשמע שהיא קצת שונה ממה שחשבנו בהתחלה
בתחילה זה היה נשמע שהיא בת לאשת שלים בערך, או למשפחה מאוד מאוד מאוד מאוד סגורה
אבל היא נורמלית לחלוטין
בפרק הזה היא נשמעת יותר פתוחה
למרות שאני אוהבת אותה גם ככה...
פרק יפיפה!!
מחכה כבר לפרק הבא
 
נערך לאחרונה ב:

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
דבר שני, זה נשמע שהיא קצת שונה ממה שחשבנו בהתחלה
בתחילה זה היה נשמע שהיא בת לאשת שלים בערך, או למשפחה מאוד מאוד מאוד מאוד סגורה
אבל היא נורמלית לחלוטין
בפרק הזה היא נשמעת יותר פתוחה
כנ"ל
רק בלי זה:

למרות שאני מאוד אוהבת אותה כך
אהבתי אותה בחורה רגילה, כמו כולן, שההורים שלה הם הפחות שגרתיים.
כאן זה בעצם הופך לעלילה יותר מוכרת, פחות החידוש של לפני זה.
חוץ מזה, כתיבה מדהימה מדהימה
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
אהבתי אותה בחורה רגילה, כמו כולן, שההורים שלה הם הפחות שגרתיים.
כאן זה בעצם הופך לעלילה יותר מוכרת, פחות החידוש של לפני זה.
חוץ מזה, כתיבה מדהימה מדהימה
נכון
מסכימה איתך
למרות שהיא חמודה פה, הרבה יותר אהבתי אותה קודם
הגדרת את מה שרציתי לומר בצורה מצוינת....
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק יפיפה!!
מחכה כבר לפרק הבא
תודה רבה.

דבר שני, זה נשמע שהיא קצת שונה ממה שחשבנו בהתחלה
בתחילה זה היה נשמע שהיא בת לאשת שלים בערך, או למשפחה מאוד מאוד מאוד מאוד סגורה
אבל היא נורמלית לחלוטין
בפרק הזה היא נשמעת יותר פתוחה
למרות שאני אוהבת אותה גם ככה...
אשמח לדעת מאלו משפטים/ קטעים הבנת את זה. מה שניסיתי לתאר כאן זה בעצם נשירה סמויה.
מי שתיראה את אפרת מבחוץ, תהיה בטוחה שהיא אכן סגורה מאוד מאוד. וזה רק בגלל המראה החיצוני והמשפחה שממנה הגיעה. בעצם אפרת לא ממש השתנתה. היא תמיד הייתה פתוחה מבפנים. חיצונית היא נשארה אותו הדבר.

וזה בעצם מה שניסיתי לתאר כאן:
באחד מחדרי הלב שלי התגוררה אפרת אחרת. "אפרת הקטנה", קראתי לה. כשהתפללתי היא רק רפפה בעמודים. פתחה וסגרה את הסידור לסירוגין, מנותקת. לא תמיד היא זכרה לברך אחרי האוכל, אבל מיד לאחר שסיימה את הביס האחרון פתחה סידור. מלמלה כמה מילים שהיא לא באמת זוכרת.

כשאפרת מילאה עמודים על בית של תורה, אפרת הקטנה לעגה לה. שרטטה בית קטן בשולי המחברת. רצתה איש שיביא איתו כסף. יקנה לה אושר. הבטיחה שיקבע עיתים לתורה. על הדף היומי הוא לא יוותר.

לגבי זה -

אהבתי אותה בחורה רגילה, כמו כולן, שההורים שלה הם הפחות שגרתיים.
כאן זה בעצם הופך לעלילה יותר מוכרת, פחות החידוש של לפני זה.
שוב אשמח לדעת איפה ראיתן כאן שוני באופי שלה לעומת פרקים קודמים. ההורים שלה סגורים מאד, קיצוניים הייתי אומרת (אגב, כך זה גם בסיפור המקורי) והיא, אפרת, חוותה נשירה סמויה. נשירה ללא סימנים חיצונים. נשירה של הנפש.

חוץ מזה, כתיבה מדהימה מדהימה
וואו!
קראתי את הסיפור מההתחלה
והוא כל כך נוגע בלב,
הכתיבה מאד יפה!
מחכה להמשך...
ושוב, תודה רבה!

נ.ב - אשמח לקבל ביקורת נוספת מעוד קוראים שעוקבים אחרי הסיפור. תודה.
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
תודה רבה.


אשמח לדעת מאלו משפטים/ קטעים הבנת את זה. מה שניסיתי לתאר כאן זה בעצם נשירה סמויה.
מי שתיראה את אפרת מבחוץ, תהיה בטוחה שהיא אכן סגורה מאוד מאוד. וזה רק בגלל המראה החיצוני והמשפחה שממנה הגיעה. בעצם אפרת לא ממש השתנתה. היא תמיד הייתה פתוחה מבפנים. חיצונית היא נשארה אותו הדבר.

וזה בעצם מה שניסיתי לתאר כאן:


לגבי זה -


שוב אשמח לדעת איפה ראיתן כאן שוני באופי שלה לעומת פרקים קודמים. ההורים שלה סגורים מאד, קיצוניים הייתי אומרת (אגב, כך זה גם בסיפור המקורי) והיא, אפרת, חוותה נשירה סמויה. נשירה ללא סימנים חיצונים. נשירה של הנפש.



ושוב, תודה רבה!

נ.ב - אשמח לקבל ביקורת נוספת מעוד קוראים שעוקבים אחרי הסיפור. תודה.
אני אסביר לך
הרושם שהתקבל מתחילת הסיפור ועד עכשיו היה שאפרת בחורה נורמלית בעיקרון, שבגלל המוזרות של ההורים נהיתה סגורה וכו'
לא התקבל הרושם שהיא פתוחה.
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
תודה רבה.


אשמח לדעת מאלו משפטים/ קטעים הבנת את זה. מה שניסיתי לתאר כאן זה בעצם נשירה סמויה.
מי שתיראה את אפרת מבחוץ, תהיה בטוחה שהיא אכן סגורה מאוד מאוד. וזה רק בגלל המראה החיצוני והמשפחה שממנה הגיעה. בעצם אפרת לא ממש השתנתה. היא תמיד הייתה פתוחה מבפנים. חיצונית היא נשארה אותו הדבר.

וזה בעצם מה שניסיתי לתאר כאן:


לגבי זה -


שוב אשמח לדעת איפה ראיתן כאן שוני באופי שלה לעומת פרקים קודמים. ההורים שלה סגורים מאד, קיצוניים הייתי אומרת (אגב, כך זה גם בסיפור המקורי) והיא, אפרת, חוותה נשירה סמויה. נשירה ללא סימנים חיצונים. נשירה של הנפש.



ושוב, תודה רבה!

נ.ב - אשמח לקבל ביקורת נוספת מעוד קוראים שעוקבים אחרי הסיפור. תודה.
נשירה סמויה זה משהו שיכול לקרות גם במשפחה רגילה.
כאן זה היה נראה משהו יותר מקורי, בחורה רגילה ונורמלית, הכי כמו כולם מבפנים, שמבחוץ היא נראית סגורה מאד מאד אפילו שהיא ממש לא כזו.
והקונפליקט הכי גדול הוא בשידוכים שלה, שהיא בעצם רוצה בחור "רגיל" ומנסים לדחוף לה צו"ל והשאיפה שלה היא להשתחרר מאיך שהיא נראית ובאמת היא לא.
לדעתי כשהיא היתה רגילה זה יצר הזדהות הרבה יותר גדולה מהקוראים.
כשהיא נהיתה סתם בחורה נושרת, קצת איבדנו אותה...
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
בכל החלומות שלי הופיעה אפרת הקטנה, אמיצה כל - כך. כשאני שתקתי - היא צעקה. כשבכיתי היא צחקה. לעגה על עבר והווה שלא שייך לה. בחירות היו בשבילה המשימות הכי פשוטות בעולם. היא תמיד ידעה מה לומר בזמן הנכון ובמקום הנכון.
והיא, אפרת, חוותה נשירה סמויה. נשירה ללא סימנים חיצונים. נשירה של הנפש.
תראי יש לי קצת בעיה עם ההגדרה הזאת של נשירה סמויה.
חזרתי אחורה כדי לראות מה פספסתי בשביל להבין את ההגדרה הזאת ועדיין לא הצלחתי להבין איפה תיארת את זה.
בחורה שלא רוצה להתחתן עם אברך, בייחוד כפי שתיארת צול מאד - היא לא בחורה נושרת. גם לא נשירה סמויה. ופגשתי בחיי כמה נערים ונערות שכן נכנסו להגדרה הזאת.
היא רוצה משהו אחר מהמשפחה שלה. היא רוצה מרחב בחירה וצמיחה לפי הרצונות והחלומות שלה - לא של ההורים שלה. ובעיני זה סיפור מקסים על תהליך התבגרות ובחירה אמיתית.
את האמת עד שקראתי את התגובה שלך הייתי בטוחה שלכיוון הזה הולך הסיפור.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
בחורה שלא רוצה להתחתן עם אברך, בייחוד כפי שתיארת צול מאד - היא לא בחורה נושרת.
אין לך מושג עד כמה אני מסכימה איתך. לא לזה הייתה כוונתי. מכירה בחורות מעולות שלא התאים להן להתחתן עם אברכים.

התכוונתי לקטע הזה:
כשהתפללתי היא רק רפפה בעמודים. פתחה וסגרה את הסידור לסירוגין, מנותקת. לא תמיד היא זכרה לברך אחרי האוכל, אבל מיד לאחר שסיימה את הביס האחרון פתחה סידור. מלמלה כמה מילים שהיא לא באמת זוכרת.
בכללי, מה שניסתי להעביר בפרק הזה, זה הפחד. הפחד לעמוד מול ההורים ולומר להם במילים הכי פשוטות. "אני לא כמוכם". "אני לא מי שאתם חושבים שאני". זו הסיבה שהלבוש של אפרת לא משתנה בשלב הזה. היא מפחדת. אבל מבפנים, במקום בו איש לא יכול לבחון אותה - היא כבר מזמן לא מי שהיא...

נשירה סמויה זה משהו שיכול לקרות גם במשפחה רגילה.
כאן זה היה נראה משהו יותר מקורי, בחורה רגילה ונורמלית, הכי כמו כולם מבפנים, שמבחוץ היא נראית סגורה מאד מאד אפילו שהיא ממש לא כזו.
והקונפליקט הכי גדול הוא בשידוכים שלה, שהיא בעצם רוצה בחור "רגיל" ומנסים לדחוף לה צו"ל והשאיפה שלה היא להשתחרר מאיך שהיא נראית ובאמת היא לא.
לדעתי כשהיא היתה רגילה זה יצר הזדהות הרבה יותר גדולה מהקוראים.
כשהיא נהיתה סתם בחורה נושרת, קצת איבדנו אותה...
מסכימה עם מה שאת אומרת. אבל אני אישית לא הכרתי הרבה נושרות שהתלבשו כמו צוליות. ב99% מהמקרים הסממן הראשון היה הלבוש החיצוני.

דבר נוסף, הסיפור הזה מבוסס על סיפור אמיתי. ובמציאות- זה באמת כך היה.
לא התקבל הרושם שהיא פתוחה.
תודה על ההערה. מעניין אותי מהיכן הובן בפרק הזה שהיא פתוחה. האם בגלל שלא התאים לה להתחתן עם אברך? או כל עניין התפילה שלא תמיד מצאה את החשק להתפלל. לא יודעת אם בשלב הזה הייתי מגדירה אותה פתוחה. למען האמת גם סגורה לא הייתי מגדירה אותה.
זה קצת מצער, אבל בתקופה הזו של החיים שלה היא באמת הייתה בחורה ללא הגדרה.
 
נערך לאחרונה ב:

אש קודש!

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
בלי קשר לסיפור, אם אש אוחזת באדם, לכתחילה מכבים ע"י עפר ולא ע"י מים. אני יודעת שיצאתי קוץ. סורי...
לא קוץ בכלל. אני זו שביקשתי ביקורת ולא מזלזלת באף סוג של ביקורת.
לגבי מה שאמרת - חומר הכיבוי הנפוץ ביותר לכיבוי שריפות הוא אכן מים, ולזה הייתה הכוונה.


"החומר הטבעי ביותר לכיבוי שריפות הוא כמובן מים, המקררים את החומר הבוער ומתחת לסף הבערה שלו.קיימות שתי תכונות עיקריות ההופכות את המים לחומר הכיבוי הנפוץ ביותר בין חומרי הכיבוי (בשיטת הקירור):

  • החום הסגולי של המים – כל גרם מים שהטמפרטורה שלו עולה ב- 1 מעלה צלסיוס סופח קלוריה אחת של חום.
  • החום הכמוס של המים – כל גרם מים שיגיע ל- 100° צלסיוס משנה מצב צבירה לגז (אדים) וסופח 539 קלוריות.
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שלום, הודיה. אני חדשה כאן בפורום אבל עוקבת אחרי הסיפור שלך כבר הרבה זמן.
אוהבת את אפרת בכל נימי נפשי, ורוצה שרק תרגיש את כל הטוב שבעולם- סומכת עלייך שתדאגי לזה.
אהבתי אותה בחורה רגילה, כמו כולן, שההורים שלה הם הפחות שגרתיים.
כאן זה בעצם הופך לעלילה יותר מוכרת, פחות החידוש של לפני זה.
למרות שהיא חמודה פה, הרבה יותר אהבתי אותה קודם
אני מרגישה שזו בדיוק אותה אפרת של מקודם, פשוט עכשיו למדנו יותר להכיר אותה.
לדעתי כשהיא היתה רגילה זה יצר הזדהות הרבה יותר גדולה מהקוראים.
כשהיא נהיתה סתם בחורה נושרת, קצת איבדנו אותה...
היא עדיין בחורה רגילה מאד. הרי מה זה נשירה סמויה? זה לא מגיע ממרידה וגם לא מרצון ללבוש בגדים מסוימים או לראות דברים מסוימים וכד'. זה לא שהיא רוצה משהו אחר, זה שהיא לא מתחברת. זה הבדל מאד גדול. בגלל שכל השנים לחצו עליה והקפידו במלא דברים שלא צריך ואפילו אסור להקפיד, זה יצר לה בראש תמונה בה מצוות ובית של תורה = צמצום, הדחקה, סחיבה עד התמוטטות, אפס הנאות וכו', ולכן חוסר החיבור שלה והרצון לבית עם כסף ורווחה- מובן מאד, לא כי היא נושרת בגלל מה שבחוץ, אלא כי כל החיים הראו לה תמונה מעוותת של מה שבפנים. @הודיה לוי. , תכתבי לי אם אני צודקת במה שהבנתי.
ונראה לי שאפרת מהר מאד תתחבר בעז"ה ליהדות ולמצוות, אם היא באמת תתנתק קצת מההורים שלה, היא יכולה לגלות מחדש ולהתחבר.
בהצלחה, הודיה, את אלופה, הכתיבה שלך נוגעת ומיוחדת, ואני כבר ממש מחכה לפרק הבא! תודה על הסיפור הזה, הוא הוסיף ומוסיף לי הרבה! (ובכללי אני אוהבת את הסיפורים שלך, הכתיבה שלך והרגישות לפרטים הן באמת משהו מיוחד).
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קודם כל תודה על התזכורות והעידוד. זה באמת נותן חשק להמשיך לכתוב. האמת שהסיפור הזה זה סיפור שלא כל-כך קל לכתוב. זה סיפור של תהליך. תהליך ארוך של הנפש שאמור לעבור בסיפור לא ארוך בכלל. ולכן צריך הרבה זמן וחשיבה לפני כל פרק. הייתי מאד רוצה להמשיך כי זה תהליך שלא רק אפרת עוברת אלא הרבה בנות סמינר חוו את המסע הזה. ואולי דווקא בשביל מי שבאמצע התהליך הזה, שלעיתים לא נראית כמו תהליך אלא כמו גיהנום עלי אדמות בתוך הבית, כדאי להמשיך ולכתוב.
@הודיה לוי. , תכתבי לי אם אני צודקת במה שהבנתי.
ונראה לי שאפרת מהר מאד תתחבר בעז"ה ליהדות ולמצוות, אם היא באמת תתנתק קצת מההורים שלה, היא יכולה לגלות מחדש ולהתחבר.
האמת שקלעת.
בכללי, רוב בני האדם יתעניינו בנסתר. במה שהתאמצו להסוות מהם. זה טבעי ולגיטימי לחלוטין. ולכן הרבה פעמים, אנשים מהסוג הזה יתעקשו לגלות הכל הכל. וורק אם יראו שאין בזה ממש, יחזרו לנתיב הבטוח והמוכר.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכז

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְהוָה לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר:ב שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא:ג הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן:ד כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים:ה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

למעלה