אז אני לא חרזנית של שירים
וקטנה אני מלנחם משפחות בעלי שיעור קומה גבוה כ''כ.
משפחות שנבחרו עם הפינצטה האלוקית.
היו שם אלפים,
נרמסו שם מאות,
הסבל והמחנק היה בלתי נסבל עד כדי --
הקרבנו עשרות קרבנות,
ותפילתנו להחלמת המי יודע כמה פצועים,
פצועי הגוף נספרים ושמותיהם לתפילה ידועים יותר או פחות,
אך יש את פצועי הנפש, שזקוקים גם לישועה.
ואיך ערוך ושיעור כמה הם רבים, אלו שראו, שמעו, סיעו, זיהו, שכבו תחת ערימות ועוד ועוד.
אוי טאטא!!
הצער עמוק!
הכאב עצום!
הצלקת לא תיעלם!
קבלנו סטירה מאבא אוהב,
מכה מטלטלת,
אבל כשאבא סוטר אבא גם מחבק,
לא תמיד רואים
לא תמיד מבינים
אבל תמיד תמיד
מאמינים.
אנחנו חייבים משיח, גאולה.
אבא!
ברחמים!! לא בדין!!
לא זמן לחיפוש אשמים,
לא זמן לחיפוש אחר סיבות.
גם אני
כמו כל עמ''י, כמו כל העולם,
אבלה, כאובה, מדברת, מקשיבה, בוכה.
וגם חושבת.
אני חושבת לעצמי את מה שחשבתי לפני זמן מה,
העולם מצא חיסון לקורונה ולאט לאט התחלנו לחזור לשגרה, לא צריך מסיכות, אפשר להתקהל, חיסון עדר וכו'.
באמת, אבא תודה!!
אבל אותי זה הפחיד.
מה? זהו? הקורונה נגמרה?
חוזרים לשגרה?
אין סגרים, כל הדלתות נפתחות
ומשיח לא בא לגאול אותנו?????
הרי שנה שעברה, ערב פסח היה ברור שהוא כאן!!! איתנו!! בינינו!! כולנו חשנו התעלות.
מהר התחזקנו, רצינו להיות יותר טובים, אוהבים, צדיקים, הרי כולנו רצינו לזכות לחזות.
אבל לא זכינו עד היום,
והקורונה נכנסת לה אי שם לתוך דפי ההיסטוריה.
והנה, האסון.
ועל מה מדברים? להתחזק, בנ''א לחברו, שמירה''ל, אחדות, אהבת חינם.
הרי עשינו את זה לפני שנה, אה? איפה זה?
וזה מה שאני מרגישה, וחושבת לעצמי.
הרי זה שהיה שם מתחת לגופות ל''ע ו'שוטר' משך אותו.... נראה לכם? הקב''ה ברחמיו משך אותו.
וזה שנפל עם הפנים לצד ומצא חריץ לנשום דרכו. במקרה? לא. הקב''ה הפיל אותו שם.
וההוא ש.. שבדיוק היה אמור להיות שם וברגע האחרון לא נסע. כי החבר שכנע אותו? לא. אבא הכניס לך את זה לראש.
ומה נאמר? על 45 עולות תמימות שעלו בסערה השמימה? אבא רצה אתכם שם, לידו, בחר בכם בפינצטה.
ואנחנו נותרנו כאן, כואבים, המומים, שבורים, רצוצים ומלאי דמעות כמים.
אתם מלמעלה שוחקים, יושבים בין גדולי עולם, מוצפים אור יקרות, לומדים בחיק האבות, תנאים, אמוראים, נביאים.
לא יתכן שהקב''ה יקח אותנו, יחזיק אותנו חזק בידיו הרחומות, האוהבות, ומחר- מחרתים נחזור לשגרה...
חובה עלינו להראות לו שהבנו, שהרמז היה ברור וחד, שנצא מכאן מחוזקים, שונים, טובים יותר ממה שהיינו אתמול, מאמינים ובטוחים בו שכל מעשיו הם לטובה.
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
תודה לך אבא רחום אוהב ודואג.
רוצים להיות טובים יותר.
מייחלים לעשות לך נחת רוח.
מתפללים לבנין המקדש שיהיה מקום לשכינה.
מצפים לביאת גואל צדק במהרה בימינו
ברחמים גדולים!!
ותפילה אישית שלי, אבא! תאיר את עיני שאשכיל ואבין מה ה' רוצה ממני עכשיו. הרי רחוקה אני מלהיות מושלמת, ולקבל את כל הקבלות ביום אחד זו שגיאה. מה אתה רוצה ממני הכי עכשיו? ותן לי הכח והכלים לעמוד מול נסיונות.
הנושאים החמים
