מאמר חסרה הסברה? הרמתי את הכפפה

  • הוסף לסימניות
  • #1
שוטרים יקרים / ראש לשועלים

היה היום עליהום גדול, ואני חושב שהוא לא מוצדק.

חסרה רק מעט הסברה.

כמו שיש חסר חמור בהסברה בציבור החרדי (שמורגש בפרט בקופות היומונים), כך נדרשת יותר הסברה לדוברות המשטרה. ובמקום שאין אנשים, אתנדב אני להסביר:

קיים כשל יסודי באופן שבו אתם – בדוברות המשטרה – תופסים את החיים במדינת ישראל. עליכם לשנות את ההבנה הבסיסית הזו באופן מידי, ואז אולי תבוא לנו הרווחה.

כאשר אזרח, יהא השר למשאבי המים, או להבדיל אדמו"ר חשוב, נתקל בשוטרים – הוא לבד. אף אחד לא עומד מאחוריו, והוא אינו מייצג אף אחד. שום מעשה שעשה אזרח אחר לפניו לא מצדיק פגיעה בו, גם אם אותו אזרח היה אחד מחסידיו, עבדו האישי, או מנהל רשות המים, ושום מעשה נואש שיבצע האח"מ כעת – לא יחפה על תג מחיר שתגבה המשטרה לאחר מכן.

לעומתו, השוטר, לעולם אינו עומד על משמרתו כאדם בודד. השוטר הוא שוטר, נציג המשטרה, החוק, השלטון והממשלה, לא משנה הסדר. אני מבין שהמשוואה הזו ממש מקוממת ומפלה, אבל היא אמיתית.

כשתגמרו להבין את זה, אולי נפסיק לשמוע תגובות בסגנון 'השוטרים פועלים בזירות תוך סיכון חיים מול מתפרעים ואנשים איומים ונוראים', פשוט משום שהן נטולות הקשר לוגי. העובדה שהשוטרים חוטפים מאזרחי ישראל/מחרדים/מדוסים תושבי אילת/מנערות צעירות, לא מתירה את דמם של אנשי הקבוצות הנ"ל, ולא משחררת אף רסן חוקי או מוסרי מפעילות המשטרה. כל אזרח הוא איש בפני עצמו, שמחיצות פרספקס תקניות מבדילות בינו לבין יתר האזרחים. עוונותיהם לא עולות לחשבון עוונותיו, והתנהגותם המופתית לא משפרת את עמדתו. מוזר לי שצריך לומר את זה.

באופן הזה, ייתכן שדוברות המשטרה גם תחדל להחזיק בתפיסה הפסימית ששולטת בה. אותו מבט עגום, לפיו המשטרה ואלפי שוטריה המסורים בצד אחד של המתרס, ומן העבר השני מיליוני אזרחים חמומי מוח ושונאי שוטרים - כולל עיתונאים, פוליטיקאים, ילדים וילדות קטנים ומיוחדים יותר ופחות, ואישי ציבור נוספים - שחברו יחד לנהל 'קמפיין הסתה שקרי' על גבה של המשטרה המדוכאת במטרה ברורה 'להחליש ולרסק את שלטון החוק והאמת'. וכמובן 'לא ניתן לזה יד'.

רגשי נחיתות מעין אלו הן כיפת ברזל לביקורת מכל סוג. תשתית פורה להדיפה חד-משמעית של כל ניסיון קל שבקללות להעיר, להציע שיפור, להתלונן על תקלה. כלום. מהרגע שאתה אינך אתה, יצחק ציניגראפטען, אלא זרוע עלובה של התמנון הגדול והרשע, אויב המשטרה מדור דור – מה לנו ולך. מי אתה שתפנה אלינו בכלל. הרי אתה צעקת שבוע שעבר על שוטרת, לא אתה? לא חשוב. אתם. אתם האזרחים הרעים, שאין להם טיפת הכרת הטוב למשטרה הטובה והאימהית. איכס.

כך גם מגמדים כל אירוע, ומנסים להכניסו להקשרו המדומה:
'בניגוד מוחלט לנטען', האזרח סך הכל היה אולי תמים יחסית, אבל השוטר רק דחף, חבר שלו כולה הוציא גז פלפל, נהג שעבר וצילם קיבל רק בוקס קטן בראש, לא יודעים איך המצלמה נשברה, זהו פחות או יותר, אולי קצת אלימות לפה ולשם. לא עידכנו אותנו מי פינה את הבחור לבית חולים. אין לנו מושג. המצלמה נתקעה באותו רגע (אירוע אילוסטרציה, למען הסר ספק). אז למה עושים עסק? סתם סיפור קטן. אולי נקרא לשוטר שנה הבאה, ונתדרך אותו על טכניקות נכונות לפעולה במצבי לחץ.

למה באמת עושים עסק. כי השוטר הזה הוא לא פלוני פלוניהו מגבעת טוריהו, הוא המשטרה. לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים. 'מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו'. השוטר לא בא בכוחות עצמו ולא קיבל את ההכשרה, הציוד והלגיטימציה לפעילות שלו מאיחוד האמירויות. הוא פועל כנציג החוק עלי אדמות, ומבחינת האזרח, מדינת ישראל כולה עמדה ובעטה בו ברחובה של עיר לעיני כל ישראל. האם הבעיטה מוצדקת או לא? ניתן לדון בכובד ראש. אבל השאלה שעל השוטרים לשאול את עצמם לפניה היא, האם ראוי האזרח המוטל על הארץ לקבל בעיטה שלימה מהמדינה המכובדת והחלמאית שלנו.

זאת ועוד, האפקט הציבורי הוא עצום, ובצדק. כי כאשר שוטר פועל שלא כשורה, ציבורית הייתה זו המשטרה שביצעה את מעשיו אחד לאחד. אין כאן מקרה נקודתי, ואבדן האמון במשטרה כמערכת צפוי ובלתי נמנע. בשונה מהותית מאדון שיפטרקרויס, שאפילו אם הוא ביצע פשעים נגד האנושות/תקף שוטר, מעשיו אינם משליכים על הציבור החרדי, על קהילתו, ואפילו לא על בני משפחתו הגרעינית, כמה שזה נשמע מוזר. לא ייאמן.

בפרק הבא נרחיב עוד טיפה, ונלמד אתכם גם על בדיקת עובדות נאותה, ודרכים קלות להימנע מהיתפס בשקרים שקופים ומסרטונים מכחישים.

להתראות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
חד וחלק!


כאשר אזרח, יהא השר למשאבי המים, או להבדיל אדמו"ר חשוב, נתקל בשוטרים – הוא לבד. אף אחד לא עומד מאחוריו, והוא אינו מייצג אף אחד. שום מעשה שעשה אזרח אחר לפניו לא מצדיק פגיעה בו, גם אם אותו אזרח היה אחד מחסידיו, עבדו האישי, או מנהל רשות המים, ושום מעשה נואש שיבצע האח"מ כעת – לא יחפה על תג מחיר שתגבה המשטרה לאחר מכן.
אמנם יש לדייק ולחדד פרט קטן, שלפעמים פעולותיו של אזרח ספציפי כן נגזרות מציבור רחב יותר. לא הגיוני ולא נכון לצאת מנקודת הנחה שמחבל פלסטיני פעל על דעת עצמו בלבד, אלא המושכל הראשון הוא שהוא נגזר של חברה קלוקלת שהביאה אותו לזה (אלא אם יתברר אחרת). והוא הדין לפעולות מסוימות של יחידים מסוימים הבאים מקהילות מסוימות.

כמובן שיחד עם זאת בשום אופן לא ניתן להשליך מעשה של יחיד על ציבור שלם, וקל וחומר שאין היגיון להעניש ולהיטפל לאדם על מעשה שלא עשה, בגין מעשה שאדם אחר עשה, וכפי שכתבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אמנם יש לדייק ולחדד פרט קטן, שלפעמים פעולותיו של אזרח ספציפי כן נגזרות מציבור רחב יותר. לא הגיוני ולא נכון לצאת מנקודת הנחה שמחבל פלסטיני פעל על דעת עצמו בלבד, אלא המושכל הראשון הוא שהוא נגזר של חברה קלוקלת שהביאה אותו לזה (אלא אם יתברר אחרת). והוא הדין לפעולות מסוימות של יחידים מסוימים הבאים מקהילות מסוימות.
כוונת הרב הכותב, שגם אם מעשה האזרח נובעת מהאידאולוגיה הקהילתית \ מגזרית \ חברתית, עדיין אינו נציג שלה בעצם הפעולה, משא"כ בשוטר משטרת ישראל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כוונת הרב הכותב, שגם אם מעשה האזרח נובעת מהאידאולוגיה הקהילתית \ מגזרית \ חברתית, עדיין אינו נציג שלה בעצם הפעולה, משא"כ בשוטר משטרת ישראל.
ועל כך טענתי
שלפעמים פעולותיו של אזרח ספציפי כן נגזרות מציבור רחב יותר.
ולכן
המושכל הראשון הוא שהוא נגזר של חברה קלוקלת שהביאה אותו לזה
וממילא הגיוני להאשים את המגזר במחדל.
אבל כמובן שא"א להיטפל לאדם ספציפי בגין מחדלי מגזרו, כל עוד האדם הספציפי הלז לא עשה בפועל שום דבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וממילא הגיוני להאשים את המגזר במחדל.
אבל כמובן שא"א להיטפל לאדם ספציפי בגין מחדלי מגזרו, כל עוד האדם הספציפי הלז לא עשה בפועל שום דבר.
המגזר הוא חברה בע"מ? חיה בפני עצמה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה טוב.
מזכיר את "לשר אוצרי" של אפריים קישון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לא הביישן למד.
אם כשר הדבר, יעלו נא את האוצר, וניהנה גם פשוטי העם.
אם כשר הדבר - קטונתי.
ולהעלות אותו מתוך הדף הצבהבהב שעליו הוא מודפס מתוך מכונת כתיבה - גדול עליי.
אבל בינתיים נראה שחוסר ההיכרות לא פוגם בתוצר, אולי להיפך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כמו שיש חסר חמור בהסברה בציבור החרדי (שמורגש בפרט בקופות היומונים)
חזק!
כאשר אזרח, יהא השר למשאבי המים, או להבדיל אדמו"ר חשוב, נתקל בשוטרים – הוא לבד. אף אחד לא עומד מאחוריו, והוא אינו מייצג אף אחד. שום מעשה שעשה אזרח אחר לפניו לא מצדיק פגיעה בו, גם אם אותו אזרח היה אחד מחסידיו, עבדו האישי, או מנהל רשות המים, ושום מעשה נואש שיבצע האח"מ כעת – לא יחפה על תג מחיר שתגבה המשטרה לאחר מכן.

לעומתו, השוטר, לעולם אינו עומד על משמרתו כאדם בודד. השוטר הוא שוטר, נציג המשטרה, החוק, השלטון והממשלה, לא משנה הסדר. אני מבין שהמשוואה הזו ממש מקוממת ומפלה, אבל היא אמיתית.
אבחנה כל כך יפה.
רק מוסיף שגם אצלנו, כל חרדי מזוהה כחלק מכולם.
בעיני השוטר, לא חמום מוח אחד זרק טיטול גדוש בסחורה ריחנית עליו, אלא כל תושבי מאה שערים כאלו. כולם הרי לבושים אותו דבר. הזורק הוא נציג נבחר של כל תושבי השכונה.
כשתגמרו להבין את זה, אולי נפסיק לשמוע תגובות בסגנון 'השוטרים פועלים בזירות תוך סיכון חיים מול מתפרעים ואנשים איומים ונוראים', פשוט משום שהן נטולות הקשר לוגי. העובדה שהשוטרים חוטפים מאזרחי ישראל/מחרדים/מדוסים תושבי אילת/מנערות צעירות, לא מתירה את דמם של אנשי הקבוצות הנ"ל, ולא משחררת אף רסן חוקי או מוסרי מפעילות המשטרה. כל אזרח הוא איש בפני עצמו, שמחיצות פרספקס תקניות מבדילות בינו לבין יתר האזרחים. עוונותיהם לא עולות לחשבון עוונותיו, והתנהגותם המופתית לא משפרת את עמדתו. מוזר לי שצריך לומר את זה.
נו נו. שמאלנים אומרים זאת שנים ביחס לאלימות מול הפגנות הערבים, כולנו לא מאוד מסכימים איתם, בלשון עדינה.
באופן הזה, ייתכן שדוברות המשטרה גם תחדל להחזיק בתפיסה הפסימית ששולטת בה. אותו מבט עגום, לפיו המשטרה ואלפי שוטריה המסורים בצד אחד של המתרס, ומן העבר השני מיליוני אזרחים חמומי מוח ושונאי שוטרים - כולל עיתונאים, פוליטיקאים, ילדים וילדות קטנים ומיוחדים יותר ופחות,
היטבת להגדיר. זאת בדיוק התפיסה שלהם.
כך גם מגמדים כל אירוע, ומנסים להכניסו להקשרו המדומה:
'בניגוד מוחלט לנטען', האזרח סך הכל היה אולי תמים יחסית, אבל השוטר רק דחף, חבר שלו כולה הוציא גז פלפל, נהג שעבר וצילם קיבל רק בוקס קטן בראש, לא יודעים איך המצלמה נשברה, זהו פחות או יותר, אולי קצת אלימות לפה ולשם. לא עידכנו אותנו מי פינה את הבחור לבית חולים. אין לנו מושג. המצלמה נתקעה באותו רגע (אירוע אילוסטרציה, למען הסר ספק). אז למה עושים עסק? סתם סיפור קטן. אולי נקרא לשוטר שנה הבאה, ונתדרך אותו על טכניקות נכונות לפעולה במצבי לחץ.
חחחחח

@ראש לשועלים מאמר נפלא ומרתק. תודה רבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
חזק!

אבחנה כל כך יפה.
רק מוסיף שגם אצלנו, כל חרדי מזוהה כחלק מכולם.
בעיני השוטר, לא חמום מוח אחד זרק טיטול גדוש בסחורה ריחנית עליו, אלא כל תושבי מאה שערים כאלו. כולם הרי לבושים אותו דבר. הזורק הוא נציג נבחר של כל תושבי השכונה.

נו נו. שמאלנים אומרים זאת שנים ביחס לאלימות מול הפגנות הערבים, כולנו לא מאוד מסכימים איתם, בלשון עדינה.

היטבת להגדיר. זאת בדיוק התפיסה שלהם.

חחחחח

@ראש לשועלים מאמר נפלא ומרתק. תודה רבה.
הלא תבוש.
במקום לשקוד עם הג'ינג'י על הכנת הפרק הבא, לרווחת הציבור המדוכא -
אתה קורא את השטויות שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
לא הביישן למד.
אם כשר הדבר, יעלו נא את האוצר, וניהנה גם פשוטי העם.

הועלה ע"י
@סערצע באשכול סמוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מאמרים לא הוחרגו עד כה מהמגבלות, ואלה ב"ה אוסרות לזכות את הרבים יותר מפעם אחת בשבוע.
במאמר מוסגר, נראה לי שחרגנו בכלל מכוונת המחוקק, שיסד את המקדם 'מאמר' כדי לקדם מאמרים העוסקים במקצוע הכתיבה, ולא במשטרת ישראל. נס שאין פה משטרת מחשבות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מאמרים לא הוחרגו עד כה מהמגבלות, ואלה ב"ה אוסרות לזכות את הרבים יותר מפעם אחת בשבוע.
במאמר מוסגר, נראה לי שחרגנו בכלל מכוונת המחוקק, שיסד את המקדם 'מאמר' כדי לקדם מאמרים העוסקים במקצוע הכתיבה, ולא במשטרת ישראל. נס שאין פה משטרת מחשבות.
ברוך השם או בעוונותינו הרבים?
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!

1774285119351.png
הערכה אמיתית ליד הימנית שלך! 💖💖💖
לפעמים מילה אחת קטנה של "תודה" עושה פלאים, אבל מתנה מבית Buddies עושה הרבה יותר... ✨
מגיע להן – לילדות ולכל אלו שעוזרות, משקיעות ונותנות את הלב, במיוחד בתקופה העמוסה הזו של ערב פסח ומלחמה. 🌸
המתנות של Buddies! 🎀
הוא צבעוני, הוא מתוק והוא מלא בסטייל שכל בת חולמת עליו.
רוצה לראות ?
הרשמי וקבלי ישירות למייל את הקטלוג המרהיב!

והפינוק האמיתי: הגרלת ענק לקהילת פרוג 🎁
3 ערכות יוקרתיות ומפנקות
ל-3 זוכות מאושרות!

איך נכנסים להגרלה? פשוט מאוד:
כתבי לנו כאן בתגובה: נרשמתי ואת מי את רוצה לפנק וזהו נכנסת להגרלה!

ההגרלה תיערך ביום שני כו' ניסן – אל תפספסי! ⏰

💫 כי גם לה מגיע פינוק מושלם על כל ההעזרה הלב הגדול! 💫
להשיג בחניות:


1774279162556.png
1774279205943.png
1774279248557.png
1774285149434.png

אשכולות דומים

קול שרשראות המתכת המקרקשות הדהד בחלל המסדרון הארוך. מנורות פלורסנט ישנות האירו חלקים ממנו, והבלטות הישנות האפרוריות ניסו לשקוע עוד כמה סנטימטרים אל תוך הקרקע. החשוד הובל במהירות, שני שוטרים אחזו בו משני צדיו. ידיו היו אזוקות אל מאחורי גבו, ומדי הכלא גירדו לו בגב.

הוא הוכנס אל תא החקירות, השוטר הימני הפעיל עליו לחץ באזור הצוואר והוא מיהר להתיישב, מחניק נאקה חרישית. השוטר השמאלי מיהר לשחרר את ידיו ולאזוק אותן מחדש אל הבליטה המתכתית שבמרכז השולחן הכבד. כעת הוא היה מאובטח. שני השוטרים טפחו על כפות ידיהם, משל הוא היה עשוי אבק כך שנגיעה בו מצריכה ניקיון יסודי. הוא בן אדם בדיוק כמוהם. אז מה אם יש לו דרכים שונות לשלוף כסף מהבנק? למה הכל חייב להיות דרך הכספומט? למה הוא צריך לשנן סיסמאות מסובכות אם ניתן לשבת לשיחה ידידותית עם פקידת בנק מבוהלת וצייתנית ולצאת עם תיק גב שחור עמוס בשטרות?!

השוטרים גם שאלו למה המפגשים התכופים שלהם, איתו, חייבים תמיד להתבצע במסגרת המשטרתית? הוא באמת נהנה לדבר איתם על פוליטיקה במהלך נסיעה סתמית לתחנת המשטרה הקרובה?

אולי הפעם הם יזכו לשמוע את התשובות האמיתיות. המפקד הורה להם לצאת עם תשובות מהחדר החשוך.

"אז מה, ירון?", פתח השמאלי.
"י-רון", הוא מיהר לתקן, "במלרע לא במלעיל".
"י-רון, בסדר", השוטר גלגל עיניים, "מה הפעם?".
"שום דבר, תגידו לי אתם".
"הנה, אבי, הוא מתחיל עם הקונצים שלו...", אמר השוטר עם הקנקן הצרפתי החום. על דש בגדו הופיע שמו בתוך תג ממותג – בן ציון ביטון.

"תשמע, חבוב", אבי התיישב על השולחן והביט במבט מתנשא על העצור, "יש שתי דרכים לעשות את זה...".
"אני מכיר אתכם ואת השיטות שלכם, נראה לכם שדדתי אתמול?".
השוטרים הביטו זה על זה במבטים לא מובנים, "הממ... כן, אתה שדדת את אתמול, זה כתוב בדו"ח".
"לא חכמולוגים", הוא צעק עליהם, "זה רק ביטוי!". הם עדיין עמדו מופתעים. "הנה. דוגמא. נראה לכם שאני כל כך פתי לחשוב שהמראה על הקיר מראה רגילה? אני יודע שהיא שקופה ושאתם מצלמים אותי מאחוריה...".

הם הביטו על המראה, הביטו עליו, הביטו שוב על המראה ושוב עליו. "אבי, לך תוריד את המראה". אבי הוריד את המראה וחשף מאחוריה קיר לבן שראה ימים טובים יותר. "למה אתה חושב שנצלם אותך מאחורי מראה?", בן ציון שאל בנינוחות, "יש מעליך מצלמת אבטחה...". י-רון הביט מעליו וראה שהצדק עם השוטרים.
"אוף", רטן לעצמו במחשבתו, "הם כבר התחילו עם הטריקים שלהם".

"תראה י-רון", בן ציון התיישב על אחד משני הכיסאות שמולו, "אני אהיה, מה שנקרא, השוטר הטוב, המתחשב, הנחמד, ה...", הוא חיפש דימויים נוספים, "אני אהיה השוטר הטוב".
קול סטירת לחי מצלצלת ואחריה צפצוף באוזנו של ירון נשמע, ככל נראה, בצידו השמאלי, ולאחריו צעקה, "ואני אהיה השוטר הרע".
"אגב, אתה יכול לקרוא לי בנצי".

"אני שומר על זכות השתיקה", ירון החליט לדבוק בקו ההגנה שהציב לו עורך דינו, "אני דורש שיחה לעורך דין שלי".
"עורך דין? שלך?", אבי התקצף, "מה אתה ראש הממשלה? אולי גם נפנק אותך במסאז' ודגים ברגליים... כאן אנחנו שואלים את השאלות ואתה עונה את התשובות, אחרת – אין על מה לדבר!".

"אבי, אבי", בנצי היסה אותו, "תירגע. ראה ירון, אני בעדך". ירון הביט בו במבט חלול. "אנחנו רק צריכים ממך כמה הוד-".
דלת החדר נפתחה ולתוכה נכנס צעיר, כובע משטרתי לראשו, אך בגדיו רחוקים מלהיות מזוהים עם המשטרה. הוא אחז בסיגריה מעשנת ובידו השנייה בכוס קפה.
"יאללה חבר'ה, תורי. צאו להפסקת סיגריה".
"לא תודה, אני לא מעשן", בנצי התנצל, ואבי שאל קצרות, "מי אתה?".

"אני אורי. אני עכשיו לוקח את העניינים לידיים, אני מודה לכם על הזמן שהקדשתם".
"אבל מ-מה?".
"בהצלחה, יש בחוץ בורקסים, תזדרזו שלא יגמרו לכם", אמר אורי והחל לדחוף אותם בעדינות אל מחוץ לחדר, כשסיים נעל את הדלת והתנשף. "איזה נודניקים, נכון?".
ירון הביט עליו במבט חשדן.

אורי ניגש אל ירון והושיט לו סיגריה חדשה, "קח, אתה מעשן?". ירון בתגובה נטל את הסיגריה בין אצבעותיו, ואורי הדליק אותם. לאחר כמה שאיפות, אורי הניח את רגליו על השולחן, לגן לגימה מהקפה המתקרר ואמר: "נעים להכיר, אורי".
"אני י-רון".
"איזה י-רון? אתה קשור לעזרא? החמולה של שמעונוב?", אורי מיד נדלק.
"לא, איזה, אני עובד לבד...".
"וואלה, אתה נראה כמו אחד שמנהל עסק...". הוא המתין לתגובתו של ירון. "מה יש? בלעת את הלשון?".
"אתם המנאייכ, אתה חושב עשו אותי מסוכר? מה, אני לא מכיר את הטריקים שאתה עושה לי? לך, לך תקרא לחברים שלך, חבל על המאמץ שלך".

"אוי, אוי, אוי ירון", הוא נאנח וגיחך בחיוך, "למה להתחיל ככה?". הוא שאף שאיפה נוספת מהסיגריה ואז שלף את הסמרטפון שלו והפעיל סרטון. מוזיקה דרמטית-תאגידית נשמעה, וקול של קריין מקצועי החל לספר על השינויים החדשים במשטרה. אורי דילג כמה שניות ולבסוף סיכם, "בקיצור, נעים להכיר, אני השוטר הסבבה".
"מה זה השוטר הסבבה?", ירון תמה. "אח, עוד פעם עושים ממני צחוק".
"אה", עיניו של אורי ברקו, "טוב ששאלת. החלטנו, כאן במשטרה, ליצור את השוטר החדש – 'השוטר הסבבה'. שוטר שמבין אותך, שוטר שבעדך, שלא בעדך – מה שרק תבחר. אני כאן כמו חבר שלך".
"חבר שלי לא היה מדבר איתי כשאני אזוק".
"צודק", אמר אורי ושלף מפתח קטן מכיס מכנסיו, באמצעותו התיר את האזיקים. ירון שפשף את כפות ידיו הכואבות והביט במבט מבולבל על אורי.
"ראית את המשחק האחרון?".
"כן".
"גועל נפש, למה משלמים לכם, הייתם יכולים לעשות את המהפך של העונה...".

*

וכך נרקמה חברות מעניינת בין השניים. אורי שיתף ירון בחדשות מעולם הפשע, הפלילים, הברונזה, האופנה, הגבייה, החירטוטים, הפוליטיקה והמשטרה, וירון התרברב במעשים שונים שעשה. הם עישנו ביחד, צחקו, ושמרו על קשר קרוב.
אט אט י-רון נפתח יותר ויותר, הוא התרצה והודה בעבירות המיוחסות לו ואף התנהג בנימוס בבית המשפט.

אורי היה בא לבקר את ירון בכלא, מביא לו עוגיות וסיגריות, ויחד הם היו מתעדכנים במה חדש בעולם הפשע.
עד שיום אחד, ירון שאל אותו, "תגיד אורי, אתה שונה מכל המנאייכ כאן, איך זה? מה, אתה לא שוטר אמיתי?".
אורי חייך, לגם מהקפה, ואמר:
"אני עובד על זה. הגשתי קורות חיים. בינתיים אני פשוט בא עם כובע ונכנס לחדרי חקירות. איכשהו זה תמיד עובד".
שיתוף - לביקורת אחי
"אחי..." בחור בכובע וחליפה שסיכה בצורת דגל צהוב קטן מחוברת אליה, מתקרב אלי בחיוך רחב. בטח תכף הוא ימשיך "...הנחת תפילין היום?"
אני נעמד בתנוחת התקפה, מסדר במוחי את המאמר הקבוע שלי על 'די להדתה!'
"...אז מה עושים עכשיו, יש לך רעיון?"
הופס, התפתחות בלתי צפויה מצד החבדניק. אפילו הוא מבין שאתה תקוע במעלית בשתיים עשרה ורבע בלילה בבניין ישן שאין בו אפילו כפתור אזעקה, יש דברים יותר קירטיים מתפילין.
"גם לך אין קליטה?"
אני שותק. מנענע בראשי לשלילה.
"איי איי איי, הדבר המשוכלל הזה לא עוזר שצריך אותו. אה?" הבחור הופך בידו מלבן פלסטיק קטן, חשבתי שהפלאפונים האלו נכחדו כבר מזמן.
אני חובט במלבן הגדול שלי, עיגול מתגלגל על המסך, אין אינטרנט. מרגיש שאני מתחיל להתחרפן.
"טוב, אחי. שתינו תקועים פה ורוצים לצאת. בוא נשתף פעולה ונחשוב ביחד איזה 'השתדלות' אפשר לעשות".
מה כבר מחכה לי בחוץ? קור, בדידות, מכות, שוטטות ברחובות בחיפוש אחרי חברים או משמעות. כאן לפחות לא קר, למה שאני ירצה לצאת.
החבדניק בוהה בי בתמיהה.
כנראה חשבתי את המשפט האחרון בקול.
"טוב מה אתה בוהה בי ככה?" לא מגיע לו שאני יוציא עליו את העצבים שלי, אני יודע. אבל הוא לא רב היום עם אמא שלו בצרחות אחרי שאבא הרביץ לו ולה. אני כן. העולם הזה כל כך לא הוגן.
אני בועט בדלת. המעלית מתנדנדת קצת ונודמת.
"מה זה הרעש הזה?" לוחשת שכנה בחוץ, הבחור ואני מרימים ראש בבת אחת. יש לנו תקווה.
אנחנו בועטים בדלת בחוזקה. יותר נכון אני משתולל וכמעט שובר את הדלת, הבחור הנמוך שלידי דופק עליה בעדינות.
"זה בטח מלוי, כל היום אני שומעת משם קולות, צעקות, חבטות" מצקצקת השכנה שלידה "אל תתרגשי, זה כל הזמן ככה"
"לא להתרגש? זה נורא ואיום!" השכנה הראשונה כבר לא לוחשת "במיוחד אם את אומרת שזה מלוי... אם הייתי יודעת, הייתי מזמן מזמינה להם רווחה. ראית את מאיר, הבחור שלהם? שומו שמיים!"
"ה' ישמור" מסכימה איתה המצקצקת "ואני שמעתי שהוא מפגין בקלפן".
"הדור של היום" הם נאנחות בצוותא, כאילו תיאמו ביניהן.
ניסיתם פעם לשמוע שמרכלים עליכם בזמן שאתם תקועים במעלית, חסרי יכולת להגן על עצמכם, או לפחות לתת להן מבט שיגרום להן להתחרט על כך שהעזו לדבר רע עליכם או על המשפחה שלכם? כדאי לכם לנסות, זה סיטואציה ממש נחמדה.
אוי, סליחה, מרוב תסכול שכחתי להציג את עצמי, אני מאיר לוי.
החבדניק בוהה בי שוב, ברחמים וקצת במצוקה.
"אתה לא מכאן?"
הוא מאשר.
"אז אתה לא מכיר את מאיר לוי" אני ספק שואל ספק קובע.
"דווקא כן, שמעתי עליו. אתה מכיר אותו? זה יוכל לעזור לי מאד".
"כן, מכיר אותו" אני בולע חיוך "מה אתה צריך ממנו?"
"הר"מ שלי שלח אותי לומר לו משהו"
"תגיד לי, אני אמסור לו"
"לא... זה, הרב אמר לי להגיד את זה רק לו, אישית" הוא מסמיק, נבוך.
"אני מאיר לוי" אני מגחך, מנסה לחפות על השקר הלא יוצלח שלי "מה הוא רוצה ממני?"
הבחור שמולי אדום, מגמגם. משום מה חשבתי שחבדניקים הם חסרי בושה.
"הוא... הוא אמר לי להגיד לו.. לך, שהוא ראה אותך בהפגנה ב... קפלן" הבחור משתנק. רק שלא ייחנק פה, אין לנו פה מים.
"והרב רוצה למסור לך שהוא רואה בך הרבה עזות... עזות דקדושה. הוא אמר לי להגיד לך שהוא מעריך אותך מאד, איך שאתה נלחם על מה שאתה חושב שהוא האמת. והאמת," הוא כבר אדום, מאד. אני חושש שזה מתחיל להיות מסוכן "שגם אני מעריך אותך, שאתה פועל כל כך הרבה בשביל עם ישראל" הוא משתעל.
חוץ מזה שאני נלחם ויש בי עזות, שום דבר ממה שהוא אמר לא נכון. אין בי קדושה, לא אמת וגם לא אכפתיות לעם ישראל. טוב, אולי קצת.
אבל כל כך הרבה זמן לא שמעתי מאף אחד מילה טובה. והבחור הזה מוכן לצאת בלילה, בקור, לספוג בושות, להיתקע במעלית ולהשתעל רק בשבילי. והרב שלו ראה אותי הולך מכות בהפגנה וכנראה שהיה לו כל כך אכפת עד כדי לשלוח אלי בחור אדום ומשתעל שיגיד לי מילים טובות.
הוא לא מפסיק להשתעל וזה מתחיל להפחיד אותי. אני בא להנחית עוד מכה לדלת בדיוק כשהמעלית מחליטה שהיא סיימה את השביתה. מתנדנדת קלות, יורדת ונפתחת. היישר לזרועותיהן של שתי השכנות ה'נחמדות'.
"אוי, צילה. תראי איך הוא משתעל, רוצי תביאי לו מים!" פוקדת הגבוהה מביניהן.
הן מבחינות בי באיחור, וכאילו בתיאום פולטות אנחה על ה'דור של היום'.
אני הולך. ההפגנה בקפלן עוד מעט תיגמר וגם ככה נראה לי ששלושתם מעדיפים להסתדר בלעדי.
הבחור המשתעל מנסה לסמן לי משהו, אולי לקרוא לי לחזור. אבל אין מצב שאני חוזר לעמוד ליד השכנות שחושבות שצריך להזמין למשפחה שלי רווחה. אני מגביר את קצב ההליכה, רץ.
***
"כבוד הרב" שניאור משפיל עיניו בבושה "הכל הסתבך. נתקעתי עם מאיר ההוא במעלית וקיבלתי התקף אסתמה רציני"
"אז לא הבאת לו את המעטפה שהכנתי לו?" הר"מ מביט בו בעיניים טובות.
שניאור, מעודד מהמבט האוהב, מעז קצת להרים את עיניו "לא הבאתי לו, רק אמרתי לו מה שאמרת לי לומר לו" הוא לוחש "אני מצטער".
"אין דבר" העיניים הטובות שלוות לחלוטין "העיקר שאמרת ליהודי כמה מילים טובות, נכון נערי?"
"כן" מאשר שניאור. בשביל זה שווה גם לחטוף התקף אסתמה, חושב בליבו.
***
אחח.. השוטר מפיל אותי על הרצפה, מעקם לי את הרגל תוך כדי. חבורת חרדים צועקים "גוואלד!" מהצד ואני לא מפספס את החיוך הקטן שהם מגניבים מתחת לשפם.
"אתה בסדר?" בחור עם כיפה גדולה, פיאות שחורות פרועות וחולצה לבנה מכופתרת, מושיט לי יד.
ברגע הראשון אני נרתע. ברגע השני מבין שאין לי כל כך ברירה, אלא אם אני רוצה להירמס על ידי המון המפגינים הזועם, בהיסוס אני תופס ביד המושטת, וקם.
עכשיו, בשעה שהציפורים מתחילות לצייץ והשמש מחליטה שהגיע הזמן להאיר את ארץ ישראל, אנחנו יושבים אזוקים על ספסל ברזל, אחד ליד השני. בטח עצרו אותי רק כי דיברתי איתו, משטרה ארורה. למה הם לא מבינים שאני לא כמוהו, אני חילוני, שמאלני.
"דוד" הכיפה הגדולה מחייך אלי, הקול שלו עבה וצרוד.
"מאיר" אני מסנן, בחיים לא שנאתי את השם שלי יותר ממפגש עם דוסים, לפעמים זה גורם להם לחשוב שאני אחד משלהם ש'התקלקל'.
"הייתי נותן לך חיבוק אחי, אבל..." הוא משפיל מבט אל האזיקים על היד.
"תגיד, למה באת להפגנה הזאת בכלל?" בגללך עצרו אותי, אני מתאפק לא להוסיף.
"אהמ... בעיקרון רק רציתי לראות את ההפגנה מהצד, לדבר עם האנשים, להתדיין, להכיר".
"אבל היית במרכז ההפגנה. בטוח שלא רצית להפגין נגד ביבי או משהו?"
"יש לי דברים יותר חשובים להפגין עליהם מאשר על יהודי כזה או אחר" הוא מגחך, אבל העיניים שלו, שמסתכלות עלי, מלאות בכאב. "אבל ראיתי איך שהשוטר הזה הפיל אותך"
"כן" אני מסכים.
"הוא יהודי" אז מה? "אבל לא יכולתי לתת לך להישאר שמה על הרצפה" הוא ממשיך, מאד טקטי מצידו.
"אז בגלל שראית אותי נכנסת לתוך ההפגנה ובעצם, בגללי עצרו אותך" האסימון נופל בתוכי באיחור.
"לא בגללך, זה מהשם" הוא מחייך שוב "כל מה שה' עושה, הכל לטובה"
"בטח לטובה" אני חוזר אחריו בציניות "מה יותר לטובה מאשר להיות עם אזיקים כל הלילה?"
"ברור שלטובה, אחרת איך הייתי פוגש צדיק כמוך?"
מה יש לכולם עם תארי הצדיקות והקדושה שמנחיתים עלי לאחרונה.
"אמיתי" הוא קולט את הפרצוף המזלזל שלי "נכון שאני לא מסכים עם הדעות שלך, אבל באמת שאני מעריך את העזות שלך ואיך שאתה מוכן להילחם ולקבל מכות בשביל עם ישראל"
שוב עזות, מה זה אומר בכלל? "ועוד איזה מכות!" ספגתי מכות, אני מסכים איתו, אבל עשיתי את זה בעיקר בשביל האקשן, לא ממש בשביל עם ישראל.
"אחד כמוך אנחנו צריכים בהפגנות אצלנו. אתה, יש לך עזות"
טוב מאיר, אני אומר לעצמי. תתגבר על הפדיחות. את הבחור הזה אתה כנראה לא תפגוש יותר לעולם, אבל אתה בטח תישרט במשך שבועות מה זה ה'עזות' הזו.
"תגיד, דוד, מה זה עז..."
"עמיחי דוד" שוטר במדים מצוחצחים מדי לטעמי קוטע את השיחה בדיוק כשאני מחליט להתגבר על הבושות "כנס, הגיע מישהו לשחרר אותך בערבות"
דוד קם "אתה בא?"
"מה?"
"נו, מאיר, אתה רוצה להישאר פה לנצח?" הוא מושך לי בקצה החולצה, כמה שמאפשרות לו ידיו האזוקות.
"לא לריב פה, ילדים" צועק השוטר, שגדול ממני בשנה או שנתיים "אתם עדיין עצורים, למקרה ששכחתם".

אליהו, הבחור ששחרר אותנו בערבות, עם כיפה ענקית, פיאות חומות מתולתלות שמגיעות עד למותניו וחולצה לבנה מכופתרת. יש להם סטייל מוזר לחרדים, כולם עם אותה חולצת צווארון מכופתרת בצבע לבן. אולי זה תלבושת אחידה של ישיבות, אני לא יודע.
"תגיד, אליהו, למה שחררת אותי?" אני שואל אותו "זה עלה לך כמויות כסף".
"מה פירוש" הוא לא מבין "אתה אח שלי, אתה יהודי. מה רצית, שאני אשחרר רק את דוד?"
"טוב, תודה. באמת, תודה" אני מחליט להרפות מהנושא, רק שלא יתחרט פתאום ויחזיר אותי למעצר. "אם לא אתה, אולי הייתי נשאר שם עוד יומיים".
"נו, באמת. בטוח מישהו היה משחרר אותך" לא בטוח, כמעט בטוח שלא. מי היה משחרר אותי, אבא ואמא שבאמצע לריב, או אולי החברים שאוהבים אותי רק כשיש לי כסף לתת להם? אולי המשתעל המוזר ההוא מאתמול.. "אבל ברוך ה' שהייתה לי את הזכות לשחרר צדיק כמוך". הוא מחייך.
"טוב, אליהו ומאיר, איפה הבית כנסת הקרוב? תכף עובר זמן קריאת שמע" דוד מתפרץ לשיחה.
"יש בית כנסת קטן ברחוב הסמוך, התפללתי שם לפני שבאתי אליכם" אומר אליהו.
"איזה יופי" דוד מאושר "אבל אין לי תפילין, מה נעשה?"
"הו, הבאתי לך את התפילין שלך, דוד וגם התפילין שלי נשארו אצלי, אבל אני כבר התפללתי. רגע, מאיר. אתה רוצה את התפילין שלי?"
תפילין? אני? מה הקשר?
אני בא לנענע בראשי לשלילה, אבל מבשר כבר מגיש לי את תיק התפילין בחיוך רחב ואוהב "תפילין אחי, עוד לא הנחת היום".
ומול חיוך כזה, איך אפשר לסרב?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  9  פעמים
למעלה