בסין נדבקו הרבה מהמחוז, וכך כשנזכרו ועשו סגר, הרבה היו נשאים או חולים שהחלימו.
כשפתחו את הסגר- רוב האוכלוסיה כבר היתה מחוסנת.
כך שאם יש הדבקה, אין לה כל כך למי לעבור. (יש, אבל באחוזים קטנים).
בישראל נקטו מיד בבידוד ומניעה. זה אומרשהרבה פחות נדבקו, ולכן הרבה פחות מחוסנים באופן טבעי,
כי לא נחשפו לקורונה.
לכן השאלה היא מה יקרה בעוד נניח חודשיים שיחליטו שהעקומה השתטחה ויפתחו את הסגר לחלוטין.
אם ח"ו חולה מאומת יעבור בקהל, והקיץ לא יגן על התזה שבנו לו,
וכך הנגיף יתחיל להדביק שוב.
אולי הקו צריך להיות בין בריטניה לבין סין.
בבריטניה הטעות שלהם היתה שהם נתנו לנגיף לעבור באופן בלתי מבוקר, ואז זה שיגע את מערכת הבריאות אצלם, כי מסה של חולים חלו בבת אחת, ולא יכלו להתמודד.
אם ישראל נוקטת בבידוד, אבל אולי תאפשר לחלות באופן מבוקר (כלומר רק חסונים וכאלו שמסתבר ב99 אחוז שלא יקרה להם נזק מלבד מחלת חום, כמו שהרבה דיוחו שכך הם עברו את הקורונה),
אז היא מצד אחד תקבל את חסינות העדר של סין,
ומצד שני לא תלך לכיוון של בריטניה, כיון שהכל יהיה תחת בקרה ושליטה, ולאורך טווח זמן ארוך.
כדי לא לגרום לקריסת מערכת הבריאות בארץ.
יש מצב שאולי זה מה שיעשו בסוף אם הצורך בסגר ימשך זמן רב מדי, ולא יהיה חיסון.
בקיצור, הפתרון שהכי יפתור את הענין הוא משיח.
במידה ויתמהמה- חיסון.
ואם לא, אז או שהסגר ימשך זמן רב מדי כדי להבטיח שלא תהיה הידבקות מחודשת,
או שיפתחו אותו בצורה מבוקרת תוך זהירות שלא יהיה עומס.
כך שמה שכתבה פותחת האשכול יכול להיות הגיוני.
כמובן זו עלולה להיות סכנה, כי לעולם אי אפשר לדעת איך הנגיף יגיב לכל גוף.
אבל אם לא תהיה ברירה, המשיח לא יופיע, ולא יהיה חיסון לאורך זמן, זה יכול לקרות מתי שהוא.