מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

האם יש מקור לסיפור של החייט שקנה דג בערב יום כיפור,ושלם מחיר מפולפל כי עבדו של השר רצה גם הוא לרכוש את הדג?
ואם יש מקור מעניין לבדוק לגבי ספרוני הילדים, ששמו יהלום בתוך בטן הדג של ערב יום כיפור
ערבבו עם הסיפור של יוסף מוקיר שבת?
 
האם יש מקור לסיפור של החייט שקנה דג בערב יום כיפור,ושלם מחיר מפולפל כי עבדו של השר רצה גם הוא לרכוש את הדג?
ואם יש מקור מעניין לבדוק לגבי ספרוני הילדים, ששמו יהלום בתוך בטן הדג של ערב יום כיפור
ערבבו עם הסיפור של יוסף מוקיר שבת?
הראשון בטור, השני במס' שבת.
 
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)

אין לי מושג מה היתה הצורה האמיתית של לוחות הברית.
לא ראיתי אותן ואינני יודע האם הכתב שעליהן הוא הכתב האשורי שלנו (כדעת הגמרא במגילה) או הכתב העברי הקדום (כדעה המובאת בירושלמי)
אינני יודע גם האם הכתב היה נקרא מצד אחד מימין לשמאל ומהצד השני משמאל לימין, או שבדרך נס היה ניתן לקרוא את הכל כרגיל משני הכיוונים
אני גם לא יודע האם על כל לוח היו כתובים 5 דיברות, או כל 10 הדיברות, ואם כל 10 הדיברות - האם רק משני צדדים, או מארבעת הצדדים של כל לוח (יש בזה כמה דעות)
ובוודאי שאין לי מושג האם היו מרובעות כדעת הרבי מחב"ד או עגולות מלמעלה וישרות מלמטה כדעת רבי אברהם אזולאי וכדעת הרמ"ק על פי הזוהר הקדוש.
לגבי הטענה שהלוחות היו מרובעים בגלל שבתורה כתוב שהיו 6×6 תמהני תמיהה רבתי, וכי אם הלוחות עגולים בצידם האחד אין להם מידת גובה? מה הבעיה לומר 6×6 אם הלוח עגול מלמעלה?
(אמנם יש טיעונים אחרים שמהם משמע שאכן היה רבוע, כמו הדיון בגמרא מסכת שבת על הארון והלוחות. אבל הטענה על 6×6 לא מובנת לי כלל)
 
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)
נמצא באוצר החכמה. לא מובאות שם הסכמות.
מהספר נראה שהמחבר משתייך לחבד...
 
מאיפה המנהג להגיד בשבת מברכין ברכת החודש?
מהראשונים, עיקרו במחז"ו ושבה"ל, אלא ששם הוא רק כמנהג הספרדים שהחזן מכריז החודש, אומר מי שעשה ניסים ויחדשהו (הקצר)
המנהג שהשתרש שכל הקהל אומר את הכל באמת יש עליו עוריין
האחד עצם מה שאומרים את היה"ר שהוא תפילת רב ואינו קשור לברכת החודש, הגר"א והחת"ס לא אמרוהו מחמת בקשות בשבת,
והשני, מה שכל הקהל חוזר אחר החזן בדביקות עצומה ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני, דומה לכך שכל הקהל יחזור אחר הגבאי על "המולד יהיה...", שניהם זה רק ענין של להודיע לציבור מתי ר"ח וממילא גם מתי זמן המולד
 
יש עוד הרבה נושאים, בלי נדר אכתוב עליהם, (וכפי דרישת הציבור)
2. צורת המנורה במקדש - הקנים היו ישרים ולא עגולים, (מקור העיגול מציורים של אומות העולם)

בלת"ק.
מקור הקנים העגולים הוא מציורים של אנשים שראו את המנורה. הן אנשים מאומות העולם (כמו בשער טיטוס) והן אנשים מעם ישראל - כפי שעולה מכל הממצאים הארכיאולוגים בארץ כמעט ללא יוצא מן הכלל, ממטבעות מתקופת החשמונאים ומבתי כנסת עתיקים.

כדאי לשמוע את השיעור הזה
 
מכירים את מאמר חז"ל
"אשר אנכי מצוך היום - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"
אז וודאי שמקורו כבר בדברי חז"ל, וזו כוונת דבריהם, אבל לא בנוסח הזה.
נראה לי שלראשונה מובא לשון זה בשו"ע.
 
בלת"ק.
מקור הקנים העגולים הוא מציורים של אנשים שראו את המנורה. הן אנשים מאומות העולם (כמו בשער טיטוס) והן אנשים מעם ישראל - כפי שעולה מכל הממצאים הארכיאולוגים בארץ כמעט ללא יוצא מן הכלל, ממטבעות מתקופת החשמונאים ומבתי כנסת עתיקים.

כדאי לשמוע את השיעור הזה
זה מחלוקת בראשונים.
ואגב, יש ציורים עתיקים גם בקוים ישרים.
 
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)
יש חשבון פשוט שהם היו עגולות.
כתוב בפרקי אבות שהלוחות נבראו בששת ימי בראשית, וכתוב בגמרא של נבראו דברים מרובעים בששת ימי בראשית.
 
וכתוב בגמרא של נבראו דברים מרובעים בששת ימי בראשית.
איפה הגמרא?
יש ירושלמי שכמדומני מובא בר"ן בנדרים שאין מרובע בבריות, אבל יל"ע אם זה שייך גם על הלוחות או רק על בע"ח וכיו"ב
 
הסיפור על שני האחים שחלקו שדה חיטים ובמקום בו נפגשו נבנה בית המקדש
כידוע זה סיפור שהגננות מאד אוהבות לספר אבל אין לסיפור הזה זכר במדרשים.
המקור הראשון המתועד לסיפור הזה הוא משנת 1832 אצל משורר צרפתי בשם אלפונס דה למרטין (שהיה גם שר החוץ של צרפת), אשר ביקר בארץ ורשם ביומנו את האגדה שאותה שמע מערביי הארץ.
 
זה מחלוקת בראשונים.
ואגב, יש ציורים עתיקים גם בקוים ישרים.


אשמח לראות ציור כזה. לא ראיתי שום ציור כזה למרות שחיפשתי.
(ראיתי ציור אחד שנטען שזה קוים ישרים אבל אני לא הצלחתי לראות שזה אכן ישר)

מלבד זאת, אפילו אם יש ציור כזה, זה לא מעיד בהכרח על צורת המנורה כי יכול להיות שעשו את זה כי הרבה יותר קל לצייר קוים ישרים מאשר קוים עגולים.
 
בלת"ק.
מקור הקנים העגולים הוא מציורים של אנשים שראו את המנורה. הן אנשים מאומות העולם (כמו בשער טיטוס) והן אנשים מעם ישראל - כפי שעולה מכל הממצאים הארכיאולוגים בארץ כמעט ללא יוצא מן הכלל, ממטבעות מתקופת החשמונאים ומבתי כנסת עתיקים.

כדאי לשמוע את השיעור הזה
שמעתי את השיעור! ממש מחכים ומיוחד! ישר כח!
 
הסיפור על שני האחים שחלקו שדה חיטים ובמקום בו נפגשו נבנה בית המקדש
שני אחים שעיבדו חלקת שדה שקבלו בירושה מאביהם. אחד היה רווק והשני נשוי ואב לילדים. האחים היו מחלקים את החיטה שקצרו לשתי ערימות שוות של אלומות. יום אחד חשב הרווק - לי אין משפחה ואין לי צורך בכל החיטה הזאת אחי לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הרווק, לקח אלומת שיבולים והניח אותה בערימה של אחיו.
באתו לילה חשב האח הנשוי - לי יש משפחה ואם אזדקן יהיה מי שיתמוך בי. אחי לעומת זאת הוא רווק ויהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה של אחיו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא פחת וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל ונפלו איש על צוואר אחיו. במקום שהם נפגשו נבנה בית המקדש - סמל לאחווה

אני שמעתי סיפור הפוך, שהיה שתי אחים... והאח הראשון חשב לקחת יותר לעצמו כיון שיש לו ילדים, והאח השני חשב שלא מגיע יותר כיון שהוא רווק ומסכן, ובמקום בו נפגשו
שני אחים... יום אחד חשב הנשוי - לאחי אין משפחה ואין לו צורך בכל החיטה הזאת אני לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הנשוי, לקח אלומת שיבולים מאחיו והניח אותה בערימה שלו.
באתו לילה חשב האח הרווק - לאחי יש משפחה ואם יזדקן יהיה מי שיתמוך בו. אני לעומת זאת נשוי ואהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה שלו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא גדל וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל וקמו איש על אחיו. ובמקום שהם נפגשו נבנתה הכנסת
 
מכירים את מאמר חז"ל
"אשר אנכי מצוך היום - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"
אז וודאי שמקורו כבר בדברי חז"ל, וזו כוונת דבריהם, אבל לא בנוסח הזה.
נראה לי שלראשונה מובא לשון זה בשו"ע.
הדרשה של "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" היא על הפסוק: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך..." מפרשת הביכורים.
 
אשמח לראות ציור כזה. לא ראיתי שום ציור כזה למרות שחיפשתי.
(ראיתי ציור אחד שנטען שזה קוים ישרים אבל אני לא הצלחתי לראות שזה אכן ישר)
1771450889655.png

קרדיט: מקור
יש ירושלמי שכמדומני מובא בר"ן בנדרים שאין מרובע בבריות, אבל יל"ע אם זה שייך גם על הלוחות או רק על בע"ח וכיו"ב
תַּנִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין מְרוּבַּע מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. (נדרים ירושלמי, ג, ב)
 
שני אחים שעיבדו חלקת שדה שקבלו בירושה מאביהם. אחד היה רווק והשני נשוי ואב לילדים. האחים היו מחלקים את החיטה שקצרו לשתי ערימות שוות של אלומות. יום אחד חשב הרווק - לי אין משפחה ואין לי צורך בכל החיטה הזאת אחי לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הרווק, לקח אלומת שיבולים והניח אותה בערימה של אחיו.
באתו לילה חשב האח הנשוי - לי יש משפחה ואם אזדקן יהיה מי שיתמוך בי. אחי לעומת זאת הוא רווק ויהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה של אחיו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא פחת וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל ונפלו איש על צוואר אחיו. במקום שהם נפגשו נבנה בית המקדש - סמל לאחווה

אני שמעתי סיפור הפוך, שהיה שתי אחים... והאח הראשון חשב לקחת יותר לעצמו כיון שיש לו ילדים, והאח השני חשב שלא מגיע יותר כיון שהוא רווק ומסכן, ובמקום בו נפגשו
שני אחים... יום אחד חשב הנשוי - לאחי אין משפחה ואין לו צורך בכל החיטה הזאת אני לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הנשוי, לקח אלומת שיבולים מאחיו והניח אותה בערימה שלו.
באתו לילה חשב האח הרווק - לאחי יש משפחה ואם יזדקן יהיה מי שיתמוך בו. אני לעומת זאת נשוי ואהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה שלו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא גדל וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל וקמו איש על אחיו. ובמקום שהם נפגשו נבנתה הכנסת
הראשון איני יודע מה מקורו כנראה סיפור ערבי
השני הוא דווקא הסיפור המוסמך,
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה