מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

האם יש מקור לסיפור של החייט שקנה דג בערב יום כיפור,ושלם מחיר מפולפל כי עבדו של השר רצה גם הוא לרכוש את הדג?
ואם יש מקור מעניין לבדוק לגבי ספרוני הילדים, ששמו יהלום בתוך בטן הדג של ערב יום כיפור
ערבבו עם הסיפור של יוסף מוקיר שבת?
 
האם יש מקור לסיפור של החייט שקנה דג בערב יום כיפור,ושלם מחיר מפולפל כי עבדו של השר רצה גם הוא לרכוש את הדג?
ואם יש מקור מעניין לבדוק לגבי ספרוני הילדים, ששמו יהלום בתוך בטן הדג של ערב יום כיפור
ערבבו עם הסיפור של יוסף מוקיר שבת?
הראשון בטור, השני במס' שבת.
 
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)

אין לי מושג מה היתה הצורה האמיתית של לוחות הברית.
לא ראיתי אותן ואינני יודע האם הכתב שעליהן הוא הכתב האשורי שלנו (כדעת הגמרא במגילה) או הכתב העברי הקדום (כדעה המובאת בירושלמי)
אינני יודע גם האם הכתב היה נקרא מצד אחד מימין לשמאל ומהצד השני משמאל לימין, או שבדרך נס היה ניתן לקרוא את הכל כרגיל משני הכיוונים
אני גם לא יודע האם על כל לוח היו כתובים 5 דיברות, או כל 10 הדיברות, ואם כל 10 הדיברות - האם רק משני צדדים, או מארבעת הצדדים של כל לוח (יש בזה כמה דעות)
ובוודאי שאין לי מושג האם היו מרובעות כדעת הרבי מחב"ד או עגולות מלמעלה וישרות מלמטה כדעת רבי אברהם אזולאי וכדעת הרמ"ק על פי הזוהר הקדוש.
לגבי הטענה שהלוחות היו מרובעים בגלל שבתורה כתוב שהיו 6×6 תמהני תמיהה רבתי, וכי אם הלוחות עגולים בצידם האחד אין להם מידת גובה? מה הבעיה לומר 6×6 אם הלוח עגול מלמעלה?
(אמנם יש טיעונים אחרים שמהם משמע שאכן היה רבוע, כמו הדיון בגמרא מסכת שבת על הארון והלוחות. אבל הטענה על 6×6 לא מובנת לי כלל)
 
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)
נמצא באוצר החכמה. לא מובאות שם הסכמות.
מהספר נראה שהמחבר משתייך לחבד...
 
מאיפה המנהג להגיד בשבת מברכין ברכת החודש?
מהראשונים, עיקרו במחז"ו ושבה"ל, אלא ששם הוא רק כמנהג הספרדים שהחזן מכריז החודש, אומר מי שעשה ניסים ויחדשהו (הקצר)
המנהג שהשתרש שכל הקהל אומר את הכל באמת יש עליו עוריין
האחד עצם מה שאומרים את היה"ר שהוא תפילת רב ואינו קשור לברכת החודש, הגר"א והחת"ס לא אמרוהו מחמת בקשות בשבת,
והשני, מה שכל הקהל חוזר אחר החזן בדביקות עצומה ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני, דומה לכך שכל הקהל יחזור אחר הגבאי על "המולד יהיה...", שניהם זה רק ענין של להודיע לציבור מתי ר"ח וממילא גם מתי זמן המולד
 
יש עוד הרבה נושאים, בלי נדר אכתוב עליהם, (וכפי דרישת הציבור)
2. צורת המנורה במקדש - הקנים היו ישרים ולא עגולים, (מקור העיגול מציורים של אומות העולם)

בלת"ק.
מקור הקנים העגולים הוא מציורים של אנשים שראו את המנורה. הן אנשים מאומות העולם (כמו בשער טיטוס) והן אנשים מעם ישראל - כפי שעולה מכל הממצאים הארכיאולוגים בארץ כמעט ללא יוצא מן הכלל, ממטבעות מתקופת החשמונאים ומבתי כנסת עתיקים.

כדאי לשמוע את השיעור הזה
 
מכירים את מאמר חז"ל
"אשר אנכי מצוך היום - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"
אז וודאי שמקורו כבר בדברי חז"ל, וזו כוונת דבריהם, אבל לא בנוסח הזה.
נראה לי שלראשונה מובא לשון זה בשו"ע.
 
בלת"ק.
מקור הקנים העגולים הוא מציורים של אנשים שראו את המנורה. הן אנשים מאומות העולם (כמו בשער טיטוס) והן אנשים מעם ישראל - כפי שעולה מכל הממצאים הארכיאולוגים בארץ כמעט ללא יוצא מן הכלל, ממטבעות מתקופת החשמונאים ומבתי כנסת עתיקים.

כדאי לשמוע את השיעור הזה
זה מחלוקת בראשונים.
ואגב, יש ציורים עתיקים גם בקוים ישרים.
 
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)
יש חשבון פשוט שהם היו עגולות.
כתוב בפרקי אבות שהלוחות נבראו בששת ימי בראשית, וכתוב בגמרא של נבראו דברים מרובעים בששת ימי בראשית.
 
וכתוב בגמרא של נבראו דברים מרובעים בששת ימי בראשית.
איפה הגמרא?
יש ירושלמי שכמדומני מובא בר"ן בנדרים שאין מרובע בבריות, אבל יל"ע אם זה שייך גם על הלוחות או רק על בע"ח וכיו"ב
 
הסיפור על שני האחים שחלקו שדה חיטים ובמקום בו נפגשו נבנה בית המקדש
כידוע זה סיפור שהגננות מאד אוהבות לספר אבל אין לסיפור הזה זכר במדרשים.
המקור הראשון המתועד לסיפור הזה הוא משנת 1832 אצל משורר צרפתי בשם אלפונס דה למרטין (שהיה גם שר החוץ של צרפת), אשר ביקר בארץ ורשם ביומנו את האגדה שאותה שמע מערביי הארץ.
 
זה מחלוקת בראשונים.
ואגב, יש ציורים עתיקים גם בקוים ישרים.


אשמח לראות ציור כזה. לא ראיתי שום ציור כזה למרות שחיפשתי.
(ראיתי ציור אחד שנטען שזה קוים ישרים אבל אני לא הצלחתי לראות שזה אכן ישר)

מלבד זאת, אפילו אם יש ציור כזה, זה לא מעיד בהכרח על צורת המנורה כי יכול להיות שעשו את זה כי הרבה יותר קל לצייר קוים ישרים מאשר קוים עגולים.
 
בלת"ק.
מקור הקנים העגולים הוא מציורים של אנשים שראו את המנורה. הן אנשים מאומות העולם (כמו בשער טיטוס) והן אנשים מעם ישראל - כפי שעולה מכל הממצאים הארכיאולוגים בארץ כמעט ללא יוצא מן הכלל, ממטבעות מתקופת החשמונאים ומבתי כנסת עתיקים.

כדאי לשמוע את השיעור הזה
שמעתי את השיעור! ממש מחכים ומיוחד! ישר כח!
 
הסיפור על שני האחים שחלקו שדה חיטים ובמקום בו נפגשו נבנה בית המקדש
שני אחים שעיבדו חלקת שדה שקבלו בירושה מאביהם. אחד היה רווק והשני נשוי ואב לילדים. האחים היו מחלקים את החיטה שקצרו לשתי ערימות שוות של אלומות. יום אחד חשב הרווק - לי אין משפחה ואין לי צורך בכל החיטה הזאת אחי לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הרווק, לקח אלומת שיבולים והניח אותה בערימה של אחיו.
באתו לילה חשב האח הנשוי - לי יש משפחה ואם אזדקן יהיה מי שיתמוך בי. אחי לעומת זאת הוא רווק ויהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה של אחיו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא פחת וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל ונפלו איש על צוואר אחיו. במקום שהם נפגשו נבנה בית המקדש - סמל לאחווה

אני שמעתי סיפור הפוך, שהיה שתי אחים... והאח הראשון חשב לקחת יותר לעצמו כיון שיש לו ילדים, והאח השני חשב שלא מגיע יותר כיון שהוא רווק ומסכן, ובמקום בו נפגשו
שני אחים... יום אחד חשב הנשוי - לאחי אין משפחה ואין לו צורך בכל החיטה הזאת אני לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הנשוי, לקח אלומת שיבולים מאחיו והניח אותה בערימה שלו.
באתו לילה חשב האח הרווק - לאחי יש משפחה ואם יזדקן יהיה מי שיתמוך בו. אני לעומת זאת נשוי ואהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה שלו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא גדל וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל וקמו איש על אחיו. ובמקום שהם נפגשו נבנתה הכנסת
 
מכירים את מאמר חז"ל
"אשר אנכי מצוך היום - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"
אז וודאי שמקורו כבר בדברי חז"ל, וזו כוונת דבריהם, אבל לא בנוסח הזה.
נראה לי שלראשונה מובא לשון זה בשו"ע.
הדרשה של "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" היא על הפסוק: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך..." מפרשת הביכורים.
 
אשמח לראות ציור כזה. לא ראיתי שום ציור כזה למרות שחיפשתי.
(ראיתי ציור אחד שנטען שזה קוים ישרים אבל אני לא הצלחתי לראות שזה אכן ישר)
1771450889655.png

קרדיט: מקור
יש ירושלמי שכמדומני מובא בר"ן בנדרים שאין מרובע בבריות, אבל יל"ע אם זה שייך גם על הלוחות או רק על בע"ח וכיו"ב
תַּנִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין מְרוּבַּע מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. (נדרים ירושלמי, ג, ב)
 
שני אחים שעיבדו חלקת שדה שקבלו בירושה מאביהם. אחד היה רווק והשני נשוי ואב לילדים. האחים היו מחלקים את החיטה שקצרו לשתי ערימות שוות של אלומות. יום אחד חשב הרווק - לי אין משפחה ואין לי צורך בכל החיטה הזאת אחי לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הרווק, לקח אלומת שיבולים והניח אותה בערימה של אחיו.
באתו לילה חשב האח הנשוי - לי יש משפחה ואם אזדקן יהיה מי שיתמוך בי. אחי לעומת זאת הוא רווק ויהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה של אחיו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא פחת וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל ונפלו איש על צוואר אחיו. במקום שהם נפגשו נבנה בית המקדש - סמל לאחווה

אני שמעתי סיפור הפוך, שהיה שתי אחים... והאח הראשון חשב לקחת יותר לעצמו כיון שיש לו ילדים, והאח השני חשב שלא מגיע יותר כיון שהוא רווק ומסכן, ובמקום בו נפגשו
שני אחים... יום אחד חשב הנשוי - לאחי אין משפחה ואין לו צורך בכל החיטה הזאת אני לעומת זאת מטופל במשפחה וזקוק ליותר. באמצע הלילה קם הנשוי, לקח אלומת שיבולים מאחיו והניח אותה בערימה שלו.
באתו לילה חשב האח הרווק - לאחי יש משפחה ואם יזדקן יהיה מי שיתמוך בו. אני לעומת זאת נשוי ואהיה זקוק ליותר. הוא קם בלילה והעביר אלומת חיטה לערימה שלו.
בבוקר הופתעו האחים לראות שמספר האלומות שלהם לא גדל וכן בלילה השני והשלישי. בלילה הרביעי נפגשו שניהם באמצע השדה כשהאלומות בידיהם ואז הבינו הכל וקמו איש על אחיו. ובמקום שהם נפגשו נבנתה הכנסת
הראשון איני יודע מה מקורו כנראה סיפור ערבי
השני הוא דווקא הסיפור המוסמך,
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה