מסורת הזוי! דעת ה"בת עין" על דיבור בשפה הערבית.

[ניק 142181]

ברור, יידיש מעולם לא היתה שפה יהודית.
אם כבר היא שפה לטינית, באמת מצחיק אותי שאומרים על דוברי היידיש "שלא שינו לשונם".

יידיש זוהי שפה ייחודית לבני עמינו המבדלת אותנו מבין העמים

 

[מישהו12]

יידיש זוהי שפה ייחודית לבני עמינו המבדלת אותנו מבין העמים

שמבוססת על גרמנית עתיקה.

עברית לעומת זאת, היא שפתנו מאז ומעולם.

 

[הנשר הגדול]

פירוש המשניות לרמב"ם אבות פרק א משנה יז
ודע, שהשירים המחוברים באיזה לשון שיהיו, צריך שיבחנו בענייניהם אם הם הולכים על דרך הדיבור אשר חלקנוהו. ואמנם בארתי זה אף על פי שהוא מבואר, מפני שראיתי זקנים וחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במסיבת יין כחופה או כזולתה, וירצה אדם לשיר שיר ערבי, ואפילו היה עניין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות והוא מן החלק האהוב, או בשבחי היין, ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה ואין מותר אצלם לשמעו. וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים, ולא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס. וזה סיכלות גמורה. שהדיבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצווה באמירתו מצד הלשון שנעשה בו, אבל מצד עניינו, שאם יהיה עניין השיר ההוא מעלה יתחייב לאומרו באיזה לשון שיהיה, ואם היה בו כוונת השיר ההוא פחיתות (באיזה לשון שיהיה) אסור לאומרו באיזה לשון שיהיה.
גם יש לי בזה תוספת, כי כשיהיו שני פיוטים ולשניהם עניין אחד, מהעיר כוח התאוה ושבח אותה ושמח הנפש בה, והוא פחיתות והוא מחלק הדיבור הנמאס, מפני שהוא מזרז ומעורר על מידה פחותה כמו שהתבאר מדברינו בפרק הרביעי. ויהיה אחד משני הפיוטים עברי והאחד ערבי או לעז, יהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר נמאס אצל התורה, למעלת הלשון שאין צריך שישתמשו בו אלא במעלות. כל שכן אם יצורף אליו שישימו בו פסוק מן התורה או משיר השירים בעניין ההוא, שאז יצא מחלק הנמאס לחלק הנאסר ומוזהר ממנו, שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר בפחיתיות ובדברים מגונים

 

[מישהו12]

פירוש המשניות לרמב"ם אבות פרק א משנה יז
ודע, שהשירים המחוברים באיזה לשון שיהיו, צריך שיבחנו בענייניהם אם הם הולכים על דרך הדיבור אשר חלקנוהו. ואמנם בארתי זה אף על פי שהוא מבואר, מפני שראיתי זקנים וחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במסיבת יין כחופה או כזולתה, וירצה אדם לשיר שיר ערבי, ואפילו היה עניין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות והוא מן החלק האהוב, או בשבחי היין, ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה ואין מותר אצלם לשמעו. וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים, ולא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס. וזה סיכלות גמורה. שהדיבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצווה באמירתו מצד הלשון שנעשה בו, אבל מצד עניינו, שאם יהיה עניין השיר ההוא מעלה יתחייב לאומרו באיזה לשון שיהיה, ואם היה בו כוונת השיר ההוא פחיתות (באיזה לשון שיהיה) אסור לאומרו באיזה לשון שיהיה.
גם יש לי בזה תוספת, כי כשיהיו שני פיוטים ולשניהם עניין אחד, מהעיר כוח התאוה ושבח אותה ושמח הנפש בה, והוא פחיתות והוא מחלק הדיבור הנמאס, מפני שהוא מזרז ומעורר על מידה פחותה כמו שהתבאר מדברינו בפרק הרביעי. ויהיה אחד משני הפיוטים עברי והאחד ערבי או לעז, יהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר נמאס אצל התורה, למעלת הלשון שאין צריך שישתמשו בו אלא במעלות. כל שכן אם יצורף אליו שישימו בו פסוק מן התורה או משיר השירים בעניין ההוא, שאז יצא מחלק הנמאס לחלק הנאסר ומוזהר ממנו, שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר בפחיתיות ובדברים מגונים

ואין הדבר הזה מעיד על מעלת שפה כזו או אחרת, אלא רק אמירה פשוטה, שדברים בעייתים אסור לומר בכל שפה ודברים טובים מותר בכל שפה.

ואיפשהו למעלה כבר הבאתי את דברי הרמב"ם שמסביר למה העברית נקראת לשון הקודש.

 

[הנשר הגדול]

ודברים טובים מותר בכל שפה.

ודו"ק.

 

[A.Y.]

א. גם בדור האחרון שרפי מעלה מעדות המזרח כמו מרן הבן איש חי או הבבא סאלי וכל קדושי משפחת אבוחצירא דיברו בערבית (ועוד גאוני עולם מתוניס, עירק, מרוקו, תימן וכו'). בפרט הנשים ופשוטי העם דיברו רק ערבית, והבן איש חי כתב את ספרו חוקי הנשים בערבית.
ב. יש לציין כי למי שיודע הערבית המצויה אצל יהודי מרוקו (ואולי אצל עוד מקומות בארצות המזרח) היא קצת שונה מהערבית של הגויים שמה.
ג. בענין הציטוטים של גאונים וצדיקים, אשר באמת איננו ראויים להיות עפר תחת רגלם, כי חרה להם על צורת הביטוי של הספרדים את שם השם. מוכרחים לציין כי יש לפחות אלף גדולי עולם שחולקים על זה בכל תוקף, מי הם? פשוט מאד, הם כל הגדולים הספרדים לדורותיהם שביטאו כך את השם. ואכן, ב"ה כל חכמי הציבור הספרדי על כל פלגיו, כולל אלו שלמדו בישיבות האשכנזיות ובענייני השקפה שייכים לחדר הזה, מקפידים שלא להוציא לעז על אבותיהם ורבותיהם ומבטאים כמנהג אבותיהם מימים ימימה. ובאותו עניין ראוי לציין מה שהרבי מסאטמר בויואל משה למרות שכתב נגד הביטוי בהברה הספרדית ציין כי אין המדובר לבני הספרדים והם ימשיכו במנהגם. ועד היום קהילות הספרדים יוצאי ארגנטינה בסאטמר ממשיכים בהברה הספרדית המקורית.

 

[A.Y.]

רק להבהיר מה שכתבתי "בפרט הנשים ופשוטי העם דיברו רק ערבית", כוונתי שהבינו רק ערבית. גם הגדולים דיברו רק ערבית, אבל הם הבינו לשה"ק, ואילו הנשים ופשוטי עם ע"פ רוב לא הבינו. ולכן היו הרבה דברים שתורגמו לערבית.