סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 24

"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש נפגעה מזה שלא באנו אליהם לשבת..." חני הייתה אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי, אחרי שחצי שנה הוא לא היה אצלם?" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה כאילו אנחנו לא מספיק זורמים איתם כזו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו לא זורמים איתם? היינו הרבה יותר אצלם מאשר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... כאילו, לא יודעת"

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם תבין בסוף"

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר יכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן"

"אוף, מעצבן שאנחנו צריכים לעשות את השבת כאן שבת כאן..." אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת קצת לחה. זה מה זה נעים!"

"חח תהנה!"


"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש התעצבנה שפתאום נחתנו עליהם שבת..." אמרה חני אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי אחרי שחצי שנה שהוא לא הגיע, ולנו לא יישאר מקום אצלם? והרי לא היה שום סיכוי שאנחנו היינו מספיקים להכין שבת!" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה שאנחנו מדי מרגישים חופשי לצנוח אצלם כמו איזה זו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו מדי מרגישים חופשי איתם? כמעט ולא היינו אצלם בשנה האחרונה! היינו הרבה יותר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... האמת, אני די בטוחה שהיינו יותר אצל ההורים שלי...."

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם יכולה להבין את זה".

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר זה ייקח הרבהה זמן..."

"אוף, מעצבן שאנחנו לא יכולים להתארח חופשי כמו פעם!" אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת רטובה. זה מה זה נעים!"

"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
 
פרק מנצח !!!
אחד הטובים ביי פאר
ווואוו
איך לא כתבת את זה כפרק פתיחה?....
הוא מוצלח בטירוף,
אין ביקורת. לא לצפות לה גם, ולא לבקש...
רק חיוך אחד ענק.
ענק ממש.
התלבטתי מה יעיר אותי צחוק או עוד קפה...
תודה...
 
נערך לאחרונה ב:
"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
המשפט הזה לדעתי מדי מסורבל,
ראה מה סימנתי עם אפשרות מחיקה
 
פרק מנצח !!!
אחד הטובים ביי פאר
ווואוו
איך לא כתבת את זה כפרק פתיחה?....
הוא מוצלח בטירוף,
אין ביקורת. לא לצפות לה גם, ולא לבקש...
רק חיוך אחד ענק.
ענק ממש.
התלבטתי מה יעיר אותי צחוק או עוד קפה...
תודה...
תודה רבה!!
המשפט הזה לדעתי מדי מסורבל,
ראה מה סימנתי עם אפשרות מחיקה
נכון מאוד!

תודה רבה על הביקורת!!
 
פרק 24

"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש נפגעה מזה שלא באנו אליהם לשבת..." חני הייתה אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי, אחרי שחצי שנה הוא לא היה אצלם?" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה כאילו אנחנו לא מספיק זורמים איתם כזו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו לא זורמים איתם? היינו הרבה יותר אצלם מאשר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... כאילו, לא יודעת"

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם תבין בסוף"

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר יכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן"

"אוף, מעצבן שאנחנו צריכים לעשות את השבת כאן שבת כאן..." אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת קצת לחה. זה מה זה נעים!"

"חח תהנה!"


"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש התעצבנה שפתאום נחתנו עליהם שבת..." אמרה חני אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי אחרי שחצי שנה שהוא לא הגיע, ולנו לא יישאר מקום אצלם? והרי לא היה שום סיכוי שאנחנו היינו מספיקים להכין שבת!" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה שאנחנו מדי מרגישים חופשי לצנוח אצלם כמו איזה זו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו מדי מרגישים חופשי איתם? כמעט ולא היינו אצלם בשנה האחרונה! היינו הרבה יותר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... האמת, אני די בטוחה שהיינו יותר אצל ההורים שלי...."

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם יכולה להבין את זה".

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר זה ייקח הרבהה זמן..."

"אוף, מעצבן שאנחנו לא יכולים להתארח חופשי כמו פעם!" אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת רטובה. זה מה זה נעים!"

"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
אמאלהה 😂🙈🤢
וואי פרק מושלםם 💥🫶🏻
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 25

"איזו חתונה יפה הייתה, אה? גם לך היה כיף?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מעניינים שחבל על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מעניינים בקטע הרע... מה הסיפור של ההוא שבא לחתונה עם נוצת תרנגול תקועה בכובע, ועשה את עצמו מנגן בחליל חצי חתונה...'

"איזה כיף לי לשמוע שאתה מתחבר למשפחה שלי!"

"כן, דברתי איתם המון".

"מצוין. יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? אוי ויי, מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו והיא מהממת, אגב, עלתה יקר רצח... מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שזו השמלה שהייתה שלי, ואימא שלי נתנה לה אותה! הסמיקה כמו שכתוב!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישי תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחתי את הכובע שלי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את התיק שלי!"


"איזו חתונה סיוט זו הייתה, אה? גם לך היה מעצבן לבוא לחתונה של בת דודה כי היינו חייבים?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מוזרים שחבל לך על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מוזרים זה לא מילה, מה הסיפור של ההוא שעמד ליד התופפן ותופף על הכרס שלו לפי הקצב?'

"חח אתה ממש 'מתחבר' למשפחה שלי..."

"מה אני אעשה? לא הצלחתי לדבר איתם מילה!"

"נונו... יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו שחרשתי אותה אירוע אירוע. מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שפשוט התלכלכה לה השמלה אז היא לבשה סתם בגד יום חול שהיה לה... הסמקתי נוראות!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישה תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחנו את דודי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את דבורי!"
 
פרק 25

"איזו חתונה יפה הייתה, אה? גם לך היה כיף?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מעניינים שחבל על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מעניינים בקטע הרע... מה הסיפור של ההוא שבא לחתונה עם נוצת תרנגול תקועה בכובע, ועשה את עצמו מנגן בחליל חצי חתונה...'

"איזה כיף לי לשמוע שאתה מתחבר למשפחה שלי!"

"כן, דברתי איתם המון".

"מצוין. יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? אוי ויי, מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו והיא מהממת, אגב, עלתה יקר רצח... מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שזו השמלה שהייתה שלי, ואימא שלי נתנה לה אותה! הסמיקה כמו שכתוב!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישי תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחתי את הכובע שלי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את התיק שלי!"


"איזו חתונה סיוט זו הייתה, אה? גם לך היה מעצבן לבוא לחתונה של בת דודה כי היינו חייבים?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מוזרים שחבל לך על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מוזרים זה לא מילה, מה הסיפור של ההוא שעמד ליד התופפן ותופף על הכרס שלו לפי הקצב?'

"חח אתה ממש 'מתחבר' למשפחה שלי..."

"מה אני אעשה? לא הצלחתי לדבר איתם מילה!"

"נונו... יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו שחרשתי אותה אירוע אירוע. מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שפשוט התלכלכה לה השמלה אז היא לבשה סתם בגד יום חול שהיה לה... הסמקתי נוראות!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישה תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחנו את דודי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את דבורי!"
אין אוויר בקהלל🙈
ההשוואה של ה'שיכחות' חנקה אותי כהוגן😂👌🏻
 
אותי פחות. לא הייתי רוצה לצחוק על זה...סליחה על הכבדות.
לא צריך להתנצל.
ברור שבמציאות זה - לא נפרט.
אבל המטרה של הסיפור הזה זה הומור, ולצחוק, אז גם כשאתה קורא, אתה מתייחס לזה בהתאם.
מקווה שהובנתי.
 
הכי מדהים שאת/ה [עוד לא אחזתי מה] כותב/ת את חני יפה כל כך בסלנגים של הזו"צית ...
אתה
פרק יפה ומעניין. הקטע של הילדים שנשכחו- מוגזם...
לצערי דווקא שמעתי לאחרונה דבר כזה...
אבל בהומור ובמבי חיים תמיד כיף ההקצנה הכי רחוקה [כמו אצל נדב נווה]
(y)
 
פרק 26

"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם לא משהו..."

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, אולי זה בגלל האוזניות שלי... הנה עכשיו אני שומע יותר טוב, מה קורה?"

"בסדר, ברוך ד', בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי ויי! תיקח אקמול!"

"אני אראה כבר... תודה על הדאגה!"

"בקיצור, סורי ממש, אבל אני חייבת לחזור לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אל תשכח לקחת את האקמול!"

"חח בסדר" אמר מוישי, מדליק את המוזיקה באוזניות חזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה קולנית של השיר ששמע באוזניותיו.

רק כשהוריד לרגע אוזניה שמע את דפיקותיו של שכנו על הדלת, מאחוריה ככל הנראה זכה להאזין בצמרמורת לקולו הזייפני...


"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם זוועה!"

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, זה בגלל האוזניות הדפקטיות שלי, את יודעת בנות כמה הן? אולי תקני לי מתנה חדשות... הנה עכשיו אני שומע סביר, מה קורה?"

"מה יכול להיות? בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי! תשתה הרבה מים! ג.. צ... דו..."

"אני לא שומע אותך, שוב האוזניות! אבל אני אשתה מים בעזרת ד', תודה על הדאגה!"

"טוב, אני חוזרת לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור!"

"חח בסדר" אמר מוישה, מדליק את המוזיקה באוזניות בחזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה צווחנית של השיר ששמע באוזניותיו.

עד שאחז לבהלתו את דודי, שעמד מולו אחוז אימה מהקול הצורמני והמחריד שלא הכיר, שבקע ממי שנראה אבא שלו...
 
סדרה משעשעת במיוחד.
תודה על רגעים של הנאה..
איך לא נגמרים הרעיונות??

הארה קטנה:
הדיאלוגים חיים ואותנטיים כאילו הם מתרחשים ממש מול אוזנינו,
לכן נראה לי שכתיבה בזמן הווה תתאים יותר לסגנון.
 
"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור
מסכן.
עדיף להיות חולה על אמת.


פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

לגבי הזמן הווה ומה שאמרו כאן,
כשאני קוראת טורים של הנאה וצחוק
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל,
אם כבר לצחוק, אז שיהיה.

איך לא נגמרים הרעיונות??
גם שואלת...
 
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל
זו לא טעות, זו רק הצעת ייעול. וגם אני לא חיפשתי, מקווה שזה לא היה נשמע כך.
זה פשוט בלט לי, הדיסוננס בין האותנטיות והעכשוויות של הדיאלוגים לבין הכתיבה בזמן עבר.
אבל ברור שלא חייבים לקבל את דעתי, וזה מצויין ומצחיק גם כך.
 
סדרה משעשעת במיוחד.
תודה על רגעים של הנאה..
תודה רבה!!
הארה קטנה:
הדיאלוגים חיים ואותנטיים כאילו הם מתרחשים ממש מול אוזנינו,
לכן נראה לי שכתיבה בזמן הווה תתאים יותר לסגנון.
הארה נכונה!
כשאני כותב הידיים שלי רצות על המקלדת לבדן כך שיש מצב שזה יותר נח להן כך, אך אבדוק איתן בעתיד אם אפשר לשנות. :)
פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

לגבי הזמן הווה ומה שאמרו כאן,
כשאני קוראת טורים של הנאה וצחוק
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל,
אם כבר לצחוק, אז שיהיה.
זה חשוב לי שיהיו הערות והארות על הכתיבה, גם אם הסגנון הספציפי יותר סלחני...
זו לא טעות, זו רק הצעת ייעול. וגם אני לא חיפשתי, מקווה שזה לא היה נשמע כך.
זה פשוט בלט לי, הדיסוננס בין האותנטיות והעכשוויות של הדיאלוגים לבין הכתיבה בזמן עבר.
אבל ברור שלא חייבים לקבל את דעתי, וזה מצויין ומצחיק גם כך.
תודה רבה על הביקורת/הארה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה