סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 24

"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש נפגעה מזה שלא באנו אליהם לשבת..." חני הייתה אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי, אחרי שחצי שנה הוא לא היה אצלם?" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה כאילו אנחנו לא מספיק זורמים איתם כזו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו לא זורמים איתם? היינו הרבה יותר אצלם מאשר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... כאילו, לא יודעת"

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם תבין בסוף"

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר יכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן"

"אוף, מעצבן שאנחנו צריכים לעשות את השבת כאן שבת כאן..." אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת קצת לחה. זה מה זה נעים!"

"חח תהנה!"


"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש התעצבנה שפתאום נחתנו עליהם שבת..." אמרה חני אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי אחרי שחצי שנה שהוא לא הגיע, ולנו לא יישאר מקום אצלם? והרי לא היה שום סיכוי שאנחנו היינו מספיקים להכין שבת!" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה שאנחנו מדי מרגישים חופשי לצנוח אצלם כמו איזה זו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו מדי מרגישים חופשי איתם? כמעט ולא היינו אצלם בשנה האחרונה! היינו הרבה יותר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... האמת, אני די בטוחה שהיינו יותר אצל ההורים שלי...."

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם יכולה להבין את זה".

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר זה ייקח הרבהה זמן..."

"אוף, מעצבן שאנחנו לא יכולים להתארח חופשי כמו פעם!" אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת רטובה. זה מה זה נעים!"

"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
 
פרק מנצח !!!
אחד הטובים ביי פאר
ווואוו
איך לא כתבת את זה כפרק פתיחה?....
הוא מוצלח בטירוף,
אין ביקורת. לא לצפות לה גם, ולא לבקש...
רק חיוך אחד ענק.
ענק ממש.
התלבטתי מה יעיר אותי צחוק או עוד קפה...
תודה...
 
נערך לאחרונה ב:
"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
המשפט הזה לדעתי מדי מסורבל,
ראה מה סימנתי עם אפשרות מחיקה
 
פרק מנצח !!!
אחד הטובים ביי פאר
ווואוו
איך לא כתבת את זה כפרק פתיחה?....
הוא מוצלח בטירוף,
אין ביקורת. לא לצפות לה גם, ולא לבקש...
רק חיוך אחד ענק.
ענק ממש.
התלבטתי מה יעיר אותי צחוק או עוד קפה...
תודה...
תודה רבה!!
המשפט הזה לדעתי מדי מסורבל,
ראה מה סימנתי עם אפשרות מחיקה
נכון מאוד!

תודה רבה על הביקורת!!
 
פרק 24

"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש נפגעה מזה שלא באנו אליהם לשבת..." חני הייתה אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי, אחרי שחצי שנה הוא לא היה אצלם?" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה כאילו אנחנו לא מספיק זורמים איתם כזו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו לא זורמים איתם? היינו הרבה יותר אצלם מאשר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... כאילו, לא יודעת"

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם תבין בסוף"

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר יכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן"

"אוף, מעצבן שאנחנו צריכים לעשות את השבת כאן שבת כאן..." אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת קצת לחה. זה מה זה נעים!"

"חח תהנה!"


"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש התעצבנה שפתאום נחתנו עליהם שבת..." אמרה חני אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי אחרי שחצי שנה שהוא לא הגיע, ולנו לא יישאר מקום אצלם? והרי לא היה שום סיכוי שאנחנו היינו מספיקים להכין שבת!" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה שאנחנו מדי מרגישים חופשי לצנוח אצלם כמו איזה זו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו מדי מרגישים חופשי איתם? כמעט ולא היינו אצלם בשנה האחרונה! היינו הרבה יותר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... האמת, אני די בטוחה שהיינו יותר אצל ההורים שלי...."

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם יכולה להבין את זה".

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר זה ייקח הרבהה זמן..."

"אוף, מעצבן שאנחנו לא יכולים להתארח חופשי כמו פעם!" אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת רטובה. זה מה זה נעים!"

"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
אמאלהה 😂🙈🤢
וואי פרק מושלםם 💥🫶🏻
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 25

"איזו חתונה יפה הייתה, אה? גם לך היה כיף?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מעניינים שחבל על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מעניינים בקטע הרע... מה הסיפור של ההוא שבא לחתונה עם נוצת תרנגול תקועה בכובע, ועשה את עצמו מנגן בחליל חצי חתונה...'

"איזה כיף לי לשמוע שאתה מתחבר למשפחה שלי!"

"כן, דברתי איתם המון".

"מצוין. יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? אוי ויי, מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו והיא מהממת, אגב, עלתה יקר רצח... מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שזו השמלה שהייתה שלי, ואימא שלי נתנה לה אותה! הסמיקה כמו שכתוב!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישי תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחתי את הכובע שלי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את התיק שלי!"


"איזו חתונה סיוט זו הייתה, אה? גם לך היה מעצבן לבוא לחתונה של בת דודה כי היינו חייבים?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מוזרים שחבל לך על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מוזרים זה לא מילה, מה הסיפור של ההוא שעמד ליד התופפן ותופף על הכרס שלו לפי הקצב?'

"חח אתה ממש 'מתחבר' למשפחה שלי..."

"מה אני אעשה? לא הצלחתי לדבר איתם מילה!"

"נונו... יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו שחרשתי אותה אירוע אירוע. מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שפשוט התלכלכה לה השמלה אז היא לבשה סתם בגד יום חול שהיה לה... הסמקתי נוראות!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישה תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחנו את דודי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את דבורי!"
 
פרק 25

"איזו חתונה יפה הייתה, אה? גם לך היה כיף?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מעניינים שחבל על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מעניינים בקטע הרע... מה הסיפור של ההוא שבא לחתונה עם נוצת תרנגול תקועה בכובע, ועשה את עצמו מנגן בחליל חצי חתונה...'

"איזה כיף לי לשמוע שאתה מתחבר למשפחה שלי!"

"כן, דברתי איתם המון".

"מצוין. יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? אוי ויי, מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו והיא מהממת, אגב, עלתה יקר רצח... מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שזו השמלה שהייתה שלי, ואימא שלי נתנה לה אותה! הסמיקה כמו שכתוב!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישי תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחתי את הכובע שלי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את התיק שלי!"


"איזו חתונה סיוט זו הייתה, אה? גם לך היה מעצבן לבוא לחתונה של בת דודה כי היינו חייבים?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מוזרים שחבל לך על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מוזרים זה לא מילה, מה הסיפור של ההוא שעמד ליד התופפן ותופף על הכרס שלו לפי הקצב?'

"חח אתה ממש 'מתחבר' למשפחה שלי..."

"מה אני אעשה? לא הצלחתי לדבר איתם מילה!"

"נונו... יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו שחרשתי אותה אירוע אירוע. מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שפשוט התלכלכה לה השמלה אז היא לבשה סתם בגד יום חול שהיה לה... הסמקתי נוראות!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישה תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחנו את דודי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את דבורי!"
אין אוויר בקהלל🙈
ההשוואה של ה'שיכחות' חנקה אותי כהוגן😂👌🏻
 
אותי פחות. לא הייתי רוצה לצחוק על זה...סליחה על הכבדות.
לא צריך להתנצל.
ברור שבמציאות זה - לא נפרט.
אבל המטרה של הסיפור הזה זה הומור, ולצחוק, אז גם כשאתה קורא, אתה מתייחס לזה בהתאם.
מקווה שהובנתי.
 
הכי מדהים שאת/ה [עוד לא אחזתי מה] כותב/ת את חני יפה כל כך בסלנגים של הזו"צית ...
אתה
פרק יפה ומעניין. הקטע של הילדים שנשכחו- מוגזם...
לצערי דווקא שמעתי לאחרונה דבר כזה...
אבל בהומור ובמבי חיים תמיד כיף ההקצנה הכי רחוקה [כמו אצל נדב נווה]
(y)
 
פרק 26

"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם לא משהו..."

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, אולי זה בגלל האוזניות שלי... הנה עכשיו אני שומע יותר טוב, מה קורה?"

"בסדר, ברוך ד', בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי ויי! תיקח אקמול!"

"אני אראה כבר... תודה על הדאגה!"

"בקיצור, סורי ממש, אבל אני חייבת לחזור לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אל תשכח לקחת את האקמול!"

"חח בסדר" אמר מוישי, מדליק את המוזיקה באוזניות חזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה קולנית של השיר ששמע באוזניותיו.

רק כשהוריד לרגע אוזניה שמע את דפיקותיו של שכנו על הדלת, מאחוריה ככל הנראה זכה להאזין בצמרמורת לקולו הזייפני...


"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם זוועה!"

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, זה בגלל האוזניות הדפקטיות שלי, את יודעת בנות כמה הן? אולי תקני לי מתנה חדשות... הנה עכשיו אני שומע סביר, מה קורה?"

"מה יכול להיות? בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי! תשתה הרבה מים! ג.. צ... דו..."

"אני לא שומע אותך, שוב האוזניות! אבל אני אשתה מים בעזרת ד', תודה על הדאגה!"

"טוב, אני חוזרת לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור!"

"חח בסדר" אמר מוישה, מדליק את המוזיקה באוזניות בחזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה צווחנית של השיר ששמע באוזניותיו.

עד שאחז לבהלתו את דודי, שעמד מולו אחוז אימה מהקול הצורמני והמחריד שלא הכיר, שבקע ממי שנראה אבא שלו...
 
סדרה משעשעת במיוחד.
תודה על רגעים של הנאה..
איך לא נגמרים הרעיונות??

הארה קטנה:
הדיאלוגים חיים ואותנטיים כאילו הם מתרחשים ממש מול אוזנינו,
לכן נראה לי שכתיבה בזמן הווה תתאים יותר לסגנון.
 
"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור
מסכן.
עדיף להיות חולה על אמת.


פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

לגבי הזמן הווה ומה שאמרו כאן,
כשאני קוראת טורים של הנאה וצחוק
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל,
אם כבר לצחוק, אז שיהיה.

איך לא נגמרים הרעיונות??
גם שואלת...
 
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל
זו לא טעות, זו רק הצעת ייעול. וגם אני לא חיפשתי, מקווה שזה לא היה נשמע כך.
זה פשוט בלט לי, הדיסוננס בין האותנטיות והעכשוויות של הדיאלוגים לבין הכתיבה בזמן עבר.
אבל ברור שלא חייבים לקבל את דעתי, וזה מצויין ומצחיק גם כך.
 
סדרה משעשעת במיוחד.
תודה על רגעים של הנאה..
תודה רבה!!
הארה קטנה:
הדיאלוגים חיים ואותנטיים כאילו הם מתרחשים ממש מול אוזנינו,
לכן נראה לי שכתיבה בזמן הווה תתאים יותר לסגנון.
הארה נכונה!
כשאני כותב הידיים שלי רצות על המקלדת לבדן כך שיש מצב שזה יותר נח להן כך, אך אבדוק איתן בעתיד אם אפשר לשנות. :)
פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

לגבי הזמן הווה ומה שאמרו כאן,
כשאני קוראת טורים של הנאה וצחוק
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל,
אם כבר לצחוק, אז שיהיה.
זה חשוב לי שיהיו הערות והארות על הכתיבה, גם אם הסגנון הספציפי יותר סלחני...
זו לא טעות, זו רק הצעת ייעול. וגם אני לא חיפשתי, מקווה שזה לא היה נשמע כך.
זה פשוט בלט לי, הדיסוננס בין האותנטיות והעכשוויות של הדיאלוגים לבין הכתיבה בזמן עבר.
אבל ברור שלא חייבים לקבל את דעתי, וזה מצויין ומצחיק גם כך.
תודה רבה על הביקורת/הארה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
מה דעתכם על ציור שלא רק אתם יצרתם?
מה דעתכם על ציור שלכם שמאייר אחר ממשיך?

ואחריו עוד אחד. ועוד אחד.


אנחנו בוחנים עכשיו היתכנות לפרויקט קהילתי מיוחד:
ציור אחד גדול, שנוצר בשיתוף פעולה של כמה ציירים מהקהילה.

כל מאייר שמשתתף מקבל לזמן מוגבל את הציור, ממשיך אותו לפי ראות עיניו, ואז מעביר הלאה.
בסוף – נחשף ציור אחד גדול, עם סיפור של קהילה שלימה מאחוריו.

------------------------

יחד עם ההתלהבות, למדנו מניסיון עבר דבר חשוב:
כדי שאתגר כזה באמת יעבוד ויגיע לקו הסיום – הוא צריך אנשים שמגיעים לא רק עם כישרון, אלא גם עם מחויבות.


ולכן חשוב לנו לומר מראש:
האתגר מיועד למי שמרגיש שהוא יכול ורוצה להשתתף בצורה פעילה לאורך הדרך.
לא מתוך לחץ, אלא מתוך רצון להיות חלק ממשהו שנבנה ביחד.


------------------------

הפרטים המלאים עדיין מתגבשים,
וכרגע אנחנו רוצים לבדוק דבר אחד פשוט:
האם
יש כאן מספיק אנשים שמתאים להם אתגר כזה – וגם יכולים להתחייב אליו?


אם כן – נשמח שתיכנסו לקישור המצורף ותענו על סקר קצרצר.
הוא יעזור לנו להבין את רמת העניין, להכיר את המשתתפים, ולבנות את הפרויקט בצורה שתכבד את הזמן וההשקעה של כולם.

ואם כרגע זה פחות מתאים – הכול טוב, אולי בפעם הבאה 🙂


מעניין אתכם?
הצטרפו עכשיו.

----------------------------------

בנוסף
– נשמח מאוד לשמוע אתכם גם כאן.
מחשבות, רעיונות, הסתייגויות, הצעות לשיפור, או סתם תחושת בטן – הכול לגיטימי ומוזמן.

אני אהיה זמין באשכול, אקרא כל תגובה, ואשמח לדון יחד על כל נושא שיעלה, כדי לחדד, לשפשף ולבנות את האתגר בצורה הטובה והמדויקת ביותר לקהילה.

פעם חשבתי שכדאי להוציא אישורים ולבנות ממ"ד. נכון, יש עלויות וזו לא בניה רגילה, אבל מה לא עושים בשביל הביטחון.

היום בשעת מלחמה, אחרי ששהיתי במשך יממה שלמה בבית עם ממ"ד, אני לא מצליח להבין איך אפשר לעבור את המלחמה עם ממ"ד.

הנה עשרת הסיבות למה ממ"ד זה נטל ולא נכס!
ואם יש לכם ממ"ד בבית, תקראו את זה ותגידו אם לא בא לכם לרוץ באזעקה הבאה למקלט הציבורי הקרוב לממ"ד שלכם...

1.
עזבו את אלה שבאופן רשמי הממ"ד הוא החדר הפרטי שלהם, הם סובלים יותר מכולם מהמלחמה, באמת רחמים... תנסו פעם להמשיך לישון כשמתמקמים לכם במיטה עוד ארבעה אנשים שמתנדנדים עם תהילים ביד, והכי מעצבן שאחד מבני הבית שמאוד רוצה שיתחשבו באלה שישנים בחדר דואג להשקיט כל העת את מי שנמלט לממ"ד בלופ של 'שששששש....' עולה ויורד באורך של עשרים שניות כל אחד.
אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיף שידליקו לי באמצע שינה טרנסים בפול ווליום, רק לא את הששששש המתחסד הזה...


2.
מבחינה מדעית אין קשר בין בעלי ממ"דים לשמירה על משקל, ולכן אם אתם בדרך ל- או באמצע ה- 'דיאטה', כדאי שתדעו שבירידה ועלייה של מדרגות שורפים קלוריות הרבה יותר מאשר בהליכה רגילה במישור, מה גם שהדרך מהחדר שינה שלכם ועד הממ"ד היא במקסימום 3-7 מטר, ובמדרגות מדובר על בין 20 ל40 מטר, ועכשיו תוסיפו על זה את אפקט המהירות שבתוך הבית אתם הולכים אבל עד המקלט יש תחרות ריצה בין השכנים, אחרת תישארו לעמוד עד שהאירוע יסתיים...
אז אתם שם בממ"ד שצריכים להתחיל להוריד קלוריות, רק שתדעו שלרדת במדרגות זה פי 5 מהליכה במישור, ולטפס שימו לב, זה פי 20.
מה אתם אומרים, ניפגש במקלט?


3.
ומה עם ה'נפש'? גם אם ב"ה לא חטפנו פגיעה פיזית מאיזה רסיס תועה ה'נפש' דורשת את שלה, תמיכה רגשית וחיזוק הדדי מסייע במעבר חלק יותר של המלחמה מבחינה נפשית, במקלט תוכלו לפגוש בעלוני חיזוק, ציורי קיר מרגיעים, או סתם שכן חייכן שמנעים את האווירה, בבית, הסיכוי שלמישהו יהיה כח לזרוק בדיחה ב3:45 לפנות בוקר הוא אפסי, לעומת זאת במקלט הסיכוי שלא יהיה אחד כזה הוא אפסי...
אם יתמזל מזלכם אולי תצליחו לתפוס את צוות הסיוע הנפשי מטעם העירייה שייקלע למקלט שלכם בדרכם לעזרה דחופה בזירת נפילה, אל תוותרו להם, תשאלו את השאלות הנכונות, וסתם בשביל הסקרנות תנסו לראות אם הם לא מגלים בעצמם סימני מצוקה, מאוד יכול להיות שגם הם צריכים עזרה...


4.
מכירים את השכן המטופטפ בהגזמה? זה עם החולצה המגוהצת, הנעליים המבריקות והשיער המסורק.
עכשיו תשכחו את כל מה שידעתם אליו, ותדמיינו 'כרית' בצורה של השכן הזה...
נכון שבא לכם לראות את זה? אז רק שתדעו שמספר ה'פרצופי כרית' שיש במקלט בשעות הלילה, עולה על מספר הכריות שיש לכם בבית כולל אלה שעדיין ב'בוידעם' ולא נכנסו עדיין לכלל שימוש.


5.
אוהבים להסתכן ולראות 'יירוטים'? נראה אתכם מתחמקים מתחת עיניה הפקוחות והלחוצות של אמא ומתגנבים לחלון בסלון כדי לחזות במטר ה'מטאורים' שנוחת על אזור המרכז.
בדרך ל'מקלט' תמיד אפשר להתחמק איכשהוא החוצה, אל דאגה בתוך המקלט יש מספיק המולה שתסיח את דעתה של אמא, והיא תוותר על ללכת לחפש אחריכם בחוץ ברחובה של עיר. לא מומלץ, אבל אפשרי בהחלט.


6.
אני לא רוצה להפחיד, אבל 'מקלט' בתחושה שלי בטוח יותר משמעותית מ'ממ"ד'.
וודאי אם מדובר בממ"ד שמחכה לטיל בקומת הגג.
'מקלט' ממוקם בדרך כלל מתחת לאדמה מה שנותן תחושת בטחון מסוימת שגם אם תהיה פגיעה ישירה, המקלט ישרוד את זה.

מצד שני אם מכניסים למשוואה את כמות הפציעות בדרך למקלט, ה'פגיעה הישירה' הופכת לאופציה רחוקה יותר, ועדיין בגלל שהירידה למקלט היא באחריותנו והפגיעה של הטיל פחות... ההמלצה המושכלת שלי היא עדיין תהיה 'מקלט' בדגש על ירידה זהירה במורד המדרגות.


7.
אם אתם אחראים על 'וועד הבית' בבניין, ולא מצליחים לארגן ישיבת וועד כבר שנה וחצי, אז שתדעו שאם רק היה לכם מקלט בבניין, הייתם יכולים לקבל החלטות מהירות בסבב הצבעות מהיר תוך ניצול ציני של הלחץ שבו אנשים נמצאים כדי לקדם את האינטרסים שלכם בבניין.
עכשיו לכו תנסו להוציא כל שכן מהממ"ד שלו, בהצלחה.


8.
תחשבו על זה, את הממ"ד בבית אתם צריכים לפנות בסופו של דבר לטובת הדיירים המקוריים של החדר, אבל את השטח עליו השתלטתם ב'מקלט' תוכלו לנצל אחרי המלחמה למגוון פעילויות, רק ש'וועד הבית' לא ישמע...

9.
'זכות הרבים' זה לא צחוק!
לכולנו יש זכויות ועם כל הכבוד ל'צדיקים' שיש לכם בבית, אין מה להשוות ביניהם לבין ה'מסה' הגדולה של תינוקות של בית רבן שיש בכל 'מקלט' ממוצע בבני ברק, עליהם שום טיל איראני לא יכול!


10.
אוהבים קונספירציות? בואו למקלט. שם תשמעו מגוון רחב והזוי של עדכונים על אירועים מסתוריים שאולי התרחשו וכנראה שלא, אבל 'כתב החדשות' שזה עתה התחיל את דרכו לא מפסיק לשאול שאלות מעוררות מחשבה על כך שייתכן ואין בכלל מדינה ששמה 'איראן' והכל זה המצאה של ה'בונים החופשיים' שרוצים להשתלט על העולם.

הוא אפילו אמר פעם שיש מצב שה'בונים החופשיים' הם אלה שעומדים מאחורי הקמפיין על כך שצריך לבנות ממ"דים בכל הארץ, הכל כדי שלא יהיה לאנשים דרך להתעדכן במה קורה באמת...

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה