סיפור בהמשכים כשפים

  • הוסף לסימניות
  • #25
לבינתיים
1754478433767.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אחרי חודשים שלא דרכתי פה, נדדתי לכאן באקראי, ובתזמון מופלא והשגוחא פרטית של ממש בדיוק בזמן לזמן הביניים, נתקלתי בסיפור עם ניחוח ימי ביניימי, וממספר שכרגיל עושה את זה כמו שצריך.

מזה התמוגגתי
אז היא המציאה את השתייה השחורה.
תערובת של צמחים, ומרעין בישין, וכל כוחות הטומאה".

"זה... כשר?" שאלתי,
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
  • הוסף לסימניות
  • #30
צבוע.
עור צהבהב עם עיגולים שחורים, ראש כדורי, שיער דליל בעורף, פה מתוח במעין חיוך — וגדול. גדול מאוד.

יש דברים שאי אפשר לדמיין.
אפשר להגות את המילה "פחד".
אפשר להבין עקרונית מה זה "איבוד עשתונות".
אבל כשהמציאות בועטת לך בגרון — כל המילים נשארות מאחור.
השיתוק.
חוסר האונים.
כל מה שגורם לתפקוד שלך, ליציבה, לעור להיות תלוי כמו שצריך על הבשר — פשוט נמס.

פוף.
נשאר רק גוף בלי שליטה עצמית. רק קיום נקי.

אני עומד מול צבוע.

צבוע!

הוא כופף את ראשו, נעץ בי עיניים, ואז זקף את אוזניו.
שקט.
מוקפד.
כמו כלב מאולף.

חוץ מזה שהוא לא היה כלב.

נשימתי נעתקה.

"עומרי מבהיל אותך?"
מתילדה לחשה את זה כאילו היא שואלת אם קר לי.

"אל תדאג. עד סוף היום אתם תהיו חברים טובים".

בהיתי ב'עומרי'. בפה פתוח.
אולי פעור מדי. לא הצלחתי לסגור אותו.

"אני מחפשת זאב", אמרה פתאום.
"אולי אתה זאב?"

הראש שלה נטה הצידה — היא בחנה אותי בחינה של קצב, של צל, לא של בן אדם.
"מה אתה רוצה, אברימי? הא?"

לא הבנתי את השיח שלה.
אבל היה בו משהו שצרב.
לא המילים, אלא המנגינה.
המשפטים.
הקול.
הדרך שבה היא התיישבה לי בתודעה והתחילה להזיז רהיטים.

משהו התעורר בתוכי.
משהו מודחק.

מה אני רוצה?

לא, באמת — מה אני רוצה?
מה חסר לי שאני רוצה כל כך חזק, עד שאני מפחד להודות בזה אפילו בפני עצמי, כי אני יודע שזה בלתי מושג.
בלתי נסלח.

העיניים שלה כבר היו עלי.
לא סתם מבט.
חפירה.
היא כאילו חיכתה שאחשוב בדיוק את המחשבה הזו.

למה כולם משחקים בי?

למה?!

למה אני תמיד החוליה החלשה?
אני עד כדי כך... חלש?!

"אתה לא חלש" היא פסקה בקול דרמטי, נבואי.

השתתקתי.
היא... קראה לי מחשבות?

"הכול בהישג ידך", היא הוסיפה.
"רק תמסור לי אותה".

"את מה?!"
הקול שלי ברח מהפה בלי רשות.
העיניים שלי התעגלו.

"את האנושיות שלך".

ככה.
פשוט.
וזה הכל.

מה?!
מה היא אמרה עכשיו?

היא הסתכלה עלי כאילו ביקשה ממני להעביר לה את המלח.

דממה.

ואז היא התחילה לצעוד. ולנאום.
בנינוחיות של מוכרת בחנות חשמל:

"כל אחד ואחת הוא חיה.
חיה שמסתתרת מתחת לכסות אנושית.
כשהמעטפת נקרעת - אנחנו מתממשים.
המהות האמיתית פורצת.
ואנחנו מזדקקים - להיות מה שתמיד היינו".

מה זה הקשקושים האלה, למען השם?
ואיפה שני הליצנים האלו, שיבואו כבר, יתפסו אותה ויתנו לי לישון!
עמוק.
בלי חלומות.
בלי עומרי.

ובזמן שאני מגלגל את המחשבות בראש כמו כדור,
עומרי נשכב על הרצפה.
והתחיל להתגרד.

צמרמורת טיפסה לי בגב כמו ידים קרות מדי.
אני חייב להבין. משהו בתוכי לא נתן לה להכתיב לי את הסיפור.
הסתובבתי אל חנניה.

"מה זה... מה קורה פה? מה לעזאזל היא רוצה ממני?!"

הוא לא ענה.

"אתם צריכים אותי בשביל הטקס הזה", לחשתי את עצמי, והקול נשמע כאילו יצא ממישהו אחר.

הם לא אישרו, אבל גם לא הכחישו.
אפילו עומרי השפיל מבט.

הבטן שלי התהפכה.

"זה לא יקרה", סיננתי.

"אני לא נותן כלום. לא תמצית. לא טיפת דם. לא נשימה".

חנניה בלע רוק, הסתכל עלי סוף סוף — ונשבר:

"אברימי... זה כבר קרה".
קולו היה דק, מתנצל, חנוק.

"השתייה... פתחה אותך.
היא לא גרמה לזה.
היא רק חשפה".

"חשפה מה?"
הקול שלי רעד.
אני רעדתי.

"את מה שאתה מנסה להסתיר מעצמך", אמר חנניה.
"את מה שאתה באמת".

מתילדה פסעה קדימה, אצילית כמו מלכה רעה מאגדה.

"כל אדם הוא שער.
ומעבר לו מסתתרת חיה.
השאלה היא רק איזו".

"אני לא חיה", לחשתי.
"אני לא!"

"עוד לא", היא חייכה חיוך קטן מדי, קר מדי.
"וזה בסדר. אנחנו נגלה.
עם שיתוף הפעולה שלך, או בלעדיו".

ופתאום... עומרי הרים את עיניו.
המבט לא היה של טורף.
לא של נשלט.

זה היה מבט של קנאה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #40
למה יש לי הרגשה שעוד שנייה הוא מגדל פרווה, יורד על ארבע ומיילל לירח?
אה, בגלל זה -
"אני מחפשת זאב", אמרה פתאום.
"אולי אתה זאב?"
צמררת כהוגן. יפה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה